ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א נד

אם נפרש טעמא דמתני' כדר' יצחק משום דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל, ולעולם כר"ש קיי"ל דלית לי' מיגו דאתקצי א"כ אין תקנה למת המוטל בחמה, כדאמרינן שם בגמ' מ"ג ע"ב, א"ל רב ששת פוקו וא"ל לר' יצחק כבר תרגמה רב הונא לשמעתך בבבל, דאמר ר"ה עושין מחיצה למת בשביל חי ואין עושין מחיצה למת בשביל מת משום דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל. והשתא יובנו הדברים ששלח שלמה לבי מדרשא שני שאלות דוקא, אבא מת ומוטל בחמה איך לעשות וא"ת דיכולין ליטול כלים ולעשות מחיצה, דכלי ניטל אף לדבר שאינו ניטל, וא"כ קשה מ"ט אין נותנין כלי תחת הנר, ועכ"ח צריכין אתם לומר משום ביטול כלי מהיכנו, ועכ"ח מוכרחים אנו לומר דלא כר"ש, ומותר השמן שבנר אסור משום דאתקצי לביהש"מ, א"כ כלבים של בית אבא רעבים איך לעשות, דהא אסור לחתוך להם נבלה משום דאתקצי לביהש"מ, והם השיבו חתוך נבלה והנח לפני הכלבים דקיי"ל כר"ש דלית לי' מוקצה ולית ליה מיגו דאתקצי לבהש"מ כיון דהשתא חזי, וכ"ת לפי"ז מוכח עכ"ח דטעמא דמתני' משום דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל, וא"כ היאך יהי' תקנה לאביך, לז"א ולענין אביך, הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו, דבאמת אסור לעשות מחיצה בכלים, דאין כלי ניטל אלא לצורך הניטל, וק"ל, ולכך השיבו תחלה על שאלת כלבים רעבים, ואח"כ על שאלת אביו וק"ל עכ"ל הטהור

ובס' "אורח ישרים" על אגדות הש"ס כ' וז"ל:

שמעתי ע"פ הפשט עם וועט הוספה משלי. כי היא ע"פ מאמרם ז"ל "מת פתאום סימן רע לו' ע"כ כאשר דוד המע"ה מת פתאום במיתה משינה לפני פתח גנו, והחמה זרחה עליו ומוטל בבזיון, הלא אז מצאו שונאיו מקום לדבר עתק עליו כי לו היה צדיק באמת לא היה מת במיתה בזויה כזו, ומי המה היו שונאיו, הלא המה משפחת שאול אשר לוקחה המלוכה מידו, ועתה פערו עליו פיהם לדבר על צדיק עתק, ולשלמה בנו היטב חרה לו על דבריהם ועל לעגם זו, אך היה כאלם לא יפתח פיו, כי לא היה לו במה לסתום את פיהם ולהראות כחשם בפניהם, ובאמת גם הוא בעצמו היה לבו נבהל ע"ז מדוע עשה ה' ככה לאביו הצדיק, ע"כ שלח אל הסנהדרין השאלה הזאת בחידה כי ישיבו לו ע"ז, וזה הוא ששלח להם "אבא מת ומוטל בחמה" כי מת פתאום ומונח בבזיון בחמה "וכלבים של בית אבא הוא הכנוי על שונאי דוד ע"ה אשר תמיד חרקו עליו שן, ואשר גם דוד ע"ה כנה אותם תמיד בשם כלבים, כמו סבבוני כלבים, יהמו ככלב וגו', וזה הוא כלבים של בית אבא, אשר אבי קראם תמיד בשם כלבים, ועתה מה אעשה במה אסכר את פיהם, ובמה אראה צדקת דוד אבי, והסנהדרין השיבו לו ג"כ בחידה, כי באמת לסכור פי משטיני דוד אביו והכלבים עזי נפש לא ינבחו עוד, אין לו עצה אחרת כ"א רק חתוך נבלה והנח לפני הכלבים" כי יתן להם משרות ופקודות בממשלתו ובזה יסגירו את פיהם כי מדוע נהפכו לו לאויבים הוא רק מסבת כי בעת אשר מלך שאול ע"ה היו כל המשרות והפקודות לבני שבטו, וכאשר מלך דוד ע"ה לקח מהם המשרות וימסרם לבני שבטו ע"כ נהפכו לו לאויבים, וכל עוד שלא יתן משרות גם על שכמם לא ישלמו עמו באמת, ולא יועילו לו כל ההצטדקות לפניהם ואך בזאת יסכור את פיהם. או נוכל לומר ג"כ עוד כוונה בזה, כי הכלבים שונאים זה את זה וכאשר יתקבצו יחד על נבלה ינבחו וינשכו זה את זה, ולא ישימו לבם אז אל עובר אורח, וזה הוא שהשיבו לו כי לסכור את פיהם יעשה בחכמתו לסכסך אותם זה בזה, וממילא לא ינבחו עוד על אביו הצדיק. ועתה השיבו לו על השאלה השנוי' ג"כ בחידה, ואביך, ואודות אביך ואשר אתה ירא עליו שמת פתאום, אל תירא מאומה כי שכרו הרבה מאוד וצדקתו עומדת לעד, כי הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו, כי איזו זכות שתזכור די לפניו בשני עולמות, אם הזכות אשר עמל כל ימי חייו רק בעד הצלחת עמו, כי תהיה להם פרנסה ומלחמת ה' לחם תמיד. כידוע מרז"ל כי בעלות השחר באו אליו חכמי ישראל ואמרו לו וכו' עמך ישראל צריכין פרנסה וכו', והוא השתדל תמיד שלא יחסר לחמם ולא יצטרכו זה לזה וזה מכונה בשם "ככר", או כי יזכור לו הזכות אשר השתדל כל ימיו כי עם בנ"י יפרו וירבו ולא הביט על כבודו, כאשר אמר דוד ע"ה על נפשו "ואני ידי מלוכלכות בדם וכו' כדי לטהר אשה לבעלה" וזה מכונה בשם "תינוק" ומה גם שניהן יחד די לפניו מאד לזכור צדקתו וחסידותו ע"כ אל ידאג מאומה ולא יירא רע מאומה, עכ"ל הנחמד. בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זא"ז ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה פי' בדרשות דברי שאול בדף האחרון, כי דעת החוקרים שצריך לחקור בשכל בעניני האמונה, אמנם המקובלים חלקו עליהם ואמרו שאין מהראוי לחקור באמונה והמליצו ע"ז וארשתיך לי באמונה, והיינו משום שע"י החקירה יוכל אדם למשוך לדרכי מינות, אמנם באמת זה במי שאין לו אמונה ליסוד מוסד, אבל מי שיש לו יסוד מוסד והוא גוזר אומר שהוא מאמין באמונה שלימה בבורא ית' ובכל הי"ג עיקרים, וגם אם לא ישיג בשכלו ישאר באמונתו, לזה טוב שיחקור ויהי' לו אמונה וחקירה משולבות יחד, וז"ש ירמי', צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה, והיינו שבתחלת חקירתו הניח ליסוד מוסד, שאף שלא ישיג יאמין באמונת אומן, ולזה אמר צדיק אתה ה' כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך וגו' והיינו שלאחר שהאמנתי יכול אני לחקור. ונודע ממרן חת"ס ז"ל, שע"כ לאחר שאנו אומרים אין כאלהינו, מותר לנו גם לשאול ולחקור מי כאלהינו, ודו"ק] וז"ש בקשו לגנוז כו' כי באמת קהלת רצה להתפלסף בחקירות והוא דרך מסוכן, לכן בקשו חכמים לגונזו, אבל כיון שראו שתחלתו דברי תורה שהניח בתחלה ליסוד מוסד, שמאמין אף שלא ישיג, וגם אח"כ אחר כל התפלספות שלו הניח ליסוד מוסד, שסוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא א"כ מותר לו לחקור, וז"ש מפני שתחלתו ד"ת וסופו ד"ת הניחוהו, וא"ש. [ועמ"ש לקמן דף פ"ח במרז"ל אם תקבלו את התורה מוטב יעו"ש בענין זה, ואולי זה גם כוונת חז"ל בפ' על מה אבדה הארץ כו' שלא ברכו בתורה תחלה, ר"ל שהתחילו לחקור קודם שיהי' להם אמונה שלימה שבחר בנו ה' ונתן לנו את תורתו, ועי"כ נמשכו לדרכי מינות ר"ל, ודו"ק

] תחלתו ד"ת דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ואמרי דבי ר' ינאי, תחת השמש הוא דאין לו, קודם השמש יש לו -- עיין בפירש"י -- ועוד י"ל דכוונת חז"ל לרמז דדוקא במסחר ומלאכה שעוסק האדם בשעות היום לאחר שכבר תזרח השמש הוא דאין יתרון לאדם, אבל בתורה ותפלה שעוסק קודם זריחת השמש [כמ"ש בסה"ק שזה הזמן היותר מוכשר לתורה ולעבודה מפני שאז רעיוני האדם עדיין זכים וטהורים וחפשים מטרדות הזמן] בזה ודאי יש לו יתרון, וז"ש תחת השמש הוא דאין לו, קודם השמש יש לו, וק"ל

מאי כי זה כל האדם כו' לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה עיין ברש"י -- ובס' תורה תמימה' סוף קהלת כתב דצ"ל לציית לזה, והוא מלשון שמועה ושימוש, והוא כפי מה שאמרו בברכות ו' ב' כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין ובסוף ברכות נ"ח א' איתא שראה בן זומא אוכלסי ע"ג מעלה בהר הבית