ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א נג

מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה הוא צריך כו' אלא עדות הוא לבאי עולם ששכינה שורה בישראל כתב באהבת יהונתן בהפטורה לפ' בשלח ונראה לומר טעם על מה שצוה האל ית' להדליק מנורה בהיכל, והוא לפי שהכהן נכנס בכל יום בהיכל לעבוד עבודה, ואלו לא הי' אור גשמי בהיכל הי' הולך לאורה של שכינה, והיה נהנה ג"כ מזיו השכינה, לכך צוה האל ית' להדליק את המנורה כדי שלא יהנה מזיו השכינה, וזהו כוונת הגמ' עדות הוא שהשכינה שורה בישראל, דאם לא כן למה הוצרכו למנורה, וכי לאורה היה צריך עכ"ל. כ"ג. אמר ר"ה הרגיל בנר (חנוכה) הויין לי' בנים תלמידי חכמים -- שמעתי מפי אדמו"ח הגאון הקדוש מה"ו עמרם בלום זצ"ל בעהמ"ח שו"ת בית שערים, דבזה מובן טעם המנהג שנוהגין לתת "חנוכה-געלד" לתלמידי חכמים, דהנה כתב בשל"ה טעם על מה שהעולם מחזיקים הבעלי מומין, האלמים והסומים והחגרים, ואין מחזיקים התלמידי חכמים, לפי שיראים שגם הם או בניהם יעשו אלמים או סומים וחגרים, אבל תלמידי חכמים הם בטוחים שלא יהיו לא הם ולא בניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות, והתינח בכל השנה אין יראים מזה, אבל בחנוכה אחז"ל הרגיל בנר חנוכה הויין לי' בנים תלמידי חכמים, א"כ שוב יש להם לירא שיהיו בניהם ת"ח, לכך נותנים בחנוכה "חנוכה-געלד" לתלמידי חכמים ומחזיקים אותם ודפח"ח

ל. שאול שאלתא זו לעילא מר' תנחום דמן נוי מהו לכבויי בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא פתח ואמר אנת שלמה מלכא אן חכמתך וכו' -- כתב בפי' הגר"א ז"ל על משלי ט"ו כ"ג וז"ל. עוד יש דבר שצריך לומר אף בלא זמנו והוא פיקוח נפש כדי שלא יהיה בכלל שופך דמים כאשר לא ילמד העם הדרך. וז"ש במס' שבת ל' ע"א שאול שאילתא לעילא כו' פתח ואמר אנת כו' ולכאורה תמוה למה פתח בדברי אגדה מה שלא נמצא כזה בשאר ההלכות והדינים, והוא כמ"ש חז"ל בענין פיקוח נפש הנשאל הוא שופך דמים וכאשר ראה שואלים אותו פיקוח נפש אמר מסתמא אינם יודעים העם שפיקוח נפש דוחה שבת, ואז פתח באגדה להמשיך העם בכללם כדי שישמעו כולם וידעו זה עכ"ל

והיינו דא"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות כ' בפתח עינים להחיד"א ז"ל בשם מהר"א יצחקי ז"ל דקשיא לר"י דהול"ל המתים חפשים או המת חפשי, ומאי האי דקאמר במתים חפשי, ע"כ בא דברו של ר' יוחנן לאסבורי קרא, כלומר דארבעה חשובים כמתים סומא ומצורע ומי שאין לו בנים ועני, וז"ש במתים בכלל המתים אשר קראו בשמותם מתים, אחד הוא המת ממש הוא לבדו חפשי מן התורה והמצות, אבל האחרים הם חייבים ונמצא כי אין במתים בכללותם והם חמשה, אלא אחד חפשי ודפח"ח [א"ה אולי אתי ר' יוחנן בזה לאפוקי מדר' יהודא דסובר סומא פטור מן המצות ודו"ק] -- ובס' שם הגדולים מערכת האלף דפוס ווארשא דף י' ע"ג כתב עוד עפימ"ש בספר חסידים סי' תתשכ"ט רבינו הקדוש היה נראה בבגדי חמודות שהיה לובש בשבת ולא בתכריכין ופוטר בני ביתו מקידוש כי הצדיקים נקראים חיים ולא כשאר מתים שהם חפשים מן המצות עכ"ד. ובזה מבואר דברי ר"י ונקדים מ"ש מהרש"א בח"א ב"ב דף קס"ד אהא דאמרינן ג' עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום כו' דדייק למינקט אדם דהיינו אדם דעלמא אבל החסידים ניצולין עיי"ש. ור' יוחנן ק"ל דהול"ל המתים חפשים, ולזה פירש דהכוונה במתים, שלמראה, עינים הם מתים וכולל חסידים ובינוניים, האחד חפשי, דהיינו הבינוני, אבל החסיד אינו חפשי ומקיים המצות שם, וכמ"ש פרק הפועלים שהאבות מתפללים. וזה רמז ר' יוחנן באומרו כיון שמת אדם דייקא אדם דעלמא לאפוקי חסיד כמ"ש מהרש"א אההיא דב"ב הנ"ל, [וסהדי במרומים שגם אני אמרתי כן טרם שראיתי בשם הגדולים, ודברי ס' חסידים הנ"ל ראיתי מובא בהגהות רבינו עקיבא איגר ז"ל על כתובות דף ק"ג ע"ש]

וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב שנתעברו נשותיהן של כל א' וא' וילדה זכר -- ותמוה מנ"ל. וראיתי בספר פנינים יקרים שמביא בשם בית אפרים בפתיחה שפי' עפמ"ש בברכות, ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב, הטוב לדידיה ומטיב לדידה וכאן דכתיב וטובי לב שניהם היינו איש ואשתו והיינו עכ"ח שילדה זכר עיי"ש

הודיעני ה' קצי וגו' ואדעה מה חדל אני, א"ל בשבת תמות, אמות באחד בשבת א"ל כבר הגיע מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחבירתה כו' אמות בע"ש א"ל כי טוב לי יום בחצריך מאלף טוב לי יום א' שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני ע"ג המזבח -- בס' יערות דבש דקדק במאמר זה הרבה דקדוקים, וכתב לפרש דהנה קלקול אדה"ר הי' בע"ש וידוע מ"ש במדרש שלכך הקריב שלמה אלף עולות משום דהקב"ה אמר לאדם ביום אכלך ממנו מות תמות והמתין לו הקב"ה יומו שהוא אלף שנים כנגד זה הקריב אלף עולות, וזהו הכוונה כי דוד חשב שמת בעטיו של נחש בעבור היותו גלגול אדה"ר כנודע, וידוע כי בת שבע היתה גלגול חוה, ולכך ביקש מתחילה למות בע"ש לתקן חטא אדה"ר שקלקל בע"ש, ואמר ה' שמה שהוא עוסק בתורה הוא תיקון לחטא אדה"ר, ולכך אמר חביב לי תורתך שאתה עוסק יום א' יותר מאלף עולות שיקריב שלמה שהוא כנגד הנ"ל. והנה חשב דוד אולי מת בחטא בת שבע, וידוע במדרש כי ב"ש נלקחה לבית המלך באחד בשבת דכתיב לעת ערב ביום שנאמר בו ערב, ולזאת אמר דוד אמות בא' בשבת לתקן הקלקול באותו זמן. אמנם ידוע מאמר בת שבע כי ימלוך אדוני' והייתי אני ובני שלמה חטאים כי סימן זה הי' בידם שאם ימלוך שלמה אזי נמחל החטא, וראוי היתה ב"ש לדוד, אבל אם לא ימלוך ודאי מאת ה' היתה סיבה הזאת שאינו ראוי למלוכה, וז"ש שאם ימלוך אדוני' והייתי אני ובני שלמה חטאים לה', וזה שהשיב לו הקב"ה על שאלתו שימות באחד בשבת לתקן החטא בת שבע, וא"ל הקב"ה שא"צ לזה שכבר הגיע מלכות שלמה בנך שימלוך, וזה לך לאות כי סר עונך וחטאתך יכופר וא"ש. ועיין עוד בספר דברי ר"ש מהגאון ר' שלום חריף ז"ל בסוף הספר מ"ש בזה וינעם לך]. שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה. שלחו ליה חתוך נבלה והנח לפני הכלבים ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו -- ויש לדקדק למה באמת שאל שלמה הני תרי שאלות, והם השיבו תחלה חתוך נבלה לפני כלבים ואח"כ השיבו על אביו -- וכ' בס' כתנות אור פ' שמיני, עפי"מ דאיתא במתני' דשבת מ"ב ע"ב אין נותנין כלי תחת הנר לקבל את השמן [ואחר שהאריך בדברי הגמ' והתוס' דשם סיים בזה"ל] ועתה נקוט כלל זה בידך דמתני' אין נותנין כלי תחת הנר, יש לפרש בשני טעמים (א) בשביל ביטול כלי מהיכנו, ועכ"ח לא סבירא לן כר"ש כיון דלדידי' מותר מותר השמן שבנר לאחר שכבה, דלית לי' מיגו דאתקצי לביהש"מ, א"כ לא חשיב ביטול כלי מהיכנו, ולמתני' דאסור לבטל כלי מהיכנו א"כ מותר השמן שבנר ג"כ אסור משום דאתקצי לביהש"מ, ולפ"ז אסור לחתוך נבלה שנתנבלה היום לפני הכלבים, דהא לא הי' חזי בין השמשות, וכיון דאתקצי לבהש"מ אתקצי לכל היום, אבל