ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א נב

בלא מצות ס"ד אלא ערום בלא אותה מצוה בס' דברי חבר בן חיים לכאן הביא פי' בשם מרן חת"ס ז"ל דהכופר רזי תורה ומפשיט התורה ערומה שאין בה אלא פשטי דברים ועי"ז נעשה תורת ה' פלסתר וכמו שלגלג מנשה וכי לא היה למשה לכתוב כי אם ואחות לוטן תמנע, נקבר ערום בלא מצות, דלבסוף נעשה צדוקי עכ"ל -- ובפתיחה שם משמואל לתשו' "כתב סופר" חא"ח כתב כי יראת ה' והמדות הישרות נקראים לבושי האדם כדמצינו ומלבשתו ענוה. ואמר קהלת בכל עת יהיו בגדיך לבנים וכו' כנודע. אבל מי שאין לו מלבושים אלו של יראה ומדות טובות, ואוחז בס"ת, מדבק עצמו בה, לא לבד שאין תורתו מביאו לתכלית האמיתי אלא אף אין בידו מצות הלימוד ועסק תורתו, וז"ש ר"פ כל האוחז ס"ת ערום, דהיינו שאינו מלובש בלבוש מלכות יראת מלך עליון ית"ש ואוחז בס"ת נקבר ערום בלא אותה מצוה של לימוד התורה ולריק יגע כי הא בלא הא לא סגי וא"ש

בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני וכו' -- צ"ב מה החכמה שיש בתיקון זה. אמנם י"ל עפי"מ שאחז"ל במס' תמיד פרק ד' איזה חכם הרואה את הנולד, והנה בדורו של שלמה היו ישראל בתכלית השלימות ולא היו צריכים לגדרים וסייגים כדי לשמור גופי תורה, אמנם שלמה המלך ע"ה ראה בחכמתו דורות העתידים לבא לאחר זמן שיפלו במדרגה, ובלתי גדרים וסייגים לא יהיה להם באפשרות לשמור גוף התורה, ולכן תיקן עירובין לעשות גדר לאיסור הוצאה בשבת, ונט"י כדי לעשות גדר לסרך תרומה כמ"ש מהרש"א בח"א, (ועיין חולין ק"ו א') וז"ש בשעה שתקן שלמה עירובין ונט"י יצתה ב"ק ואמרה בני אם חכם לבך. שאתה רואה את הנולד ומיעוט היראה והשלימות של הדורות העתידים לבא, ואשר על כן צריכים לגדרים וסייגים כדי שלא יגעו בגוף האיסור. ישמח לבי גם אני. וק"ל

כ"א: ארבב"ח אר"י שני זקנים היו בצידן א' עשה כב"ש ואחד עשה כב"ה זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נו"ט לדבריו דמעלין בקודש ואין מורידין – בגמרא איתא הלשון אחד עשה כב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה. ויל"ד למה אמר כדברי ב"ה וגבי ב"ש לא אמר כדברי. וכ' בקונטרס תל תלפיות מחברת ז' צד ל"ד דעל הטעם שנתן שייך לומר דברי. והנה העושה כב"ה עושה גם כדבריו ר"ל כטעמו כי הולך מחיל אל חיל ומעלה בקודש. אבל העושה כב"ש עושה רק כמעשיו כי בטעמו אין שום לימוד מוסרי כלל – ובצד מ"ג שם כתב דרצה בזה לתרץ איך עשה הזקן כב"ש ושבק ב"ה, (עיין ברכות י' ע"א כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה ע"ש בתוס' ר"ע ובתפארת ישראל), אבל זקן זה מעולם לא שמע דב"ש וב"ה נחלקו בדבר זה רק מדעתו כיוון לדעת ב"ש, וז"ש עשה כב"ש ונותן טעם לדבריו מדעת עצמו. וזקן האחר אפשר שידע ממחלוקת ב"ש וב"ה עשה כדברי ב"ה. ובזה ניחא קו' תוס' יבמות י"ד ע"א ד"ה לא עשו, דבאמת אין מוכח מזקן זה דעשו ב"ש כדבריהם עכ"ל, (הנה מ"ש ובזה ניחא קו' תוס' וכו', הוא פלא כי המעיין בתוס' יבמות הנ"ל יראה דלא הקשו תוס' כלל מכאן, ואולי כוונתו דבזה ניחא הא דלא הקשו תוס' גם מכאן ודוחק), ועיי' עוד בתל תלפיות הנ"ל צד נ"ז ונ"ח אריכות גדול בזה

מאי חנוכה (פירש"י על איזה נס קבעוה) דת"ר בכ"ה בכסליו וכו' ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים וכו' -- וצ"ב השאלה והתשובה ואם רצה לספר ענין חנוכה הול"ל בקיצור, ת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון כו', ולמה צריך להביא שאלת המקשן הכי לא ידע זה המקשן כלל וכלל מאי חנוכה, (ועיין בבני יששכר בעניני חנוכה) עוד ראוי להבין מה שקבע הגמ' השאלה הזאת לבסוף אחר שהביא תחלה מנהג המהדרין והמהדרין מן המהדרין ופלוגתא דב"ש וב"ה אם פוחת והולך או מוסיף וה והילך, הלא טוב הי' לשאול מתחילה מאי חנוכה, ולהשיב שענין חנוכה בשביל נס הנרות, וגם לשון הברייתא נעשה בו נס צ"ב דהול"ל בקיצור נעשה נס וכו'. ונראה ליישב הכל בס"ד עפי"ד העטרת זקנים בריש ה' חנוכה שכתב כי חנוכה הוא ר"ת ח' נרות והלכה כבית הלל. והנה כבר הקשו כולם למה מדליקין ח' נרות והלא הי' בפך להדליק יום אחד ולא נעשה נס אלא בז' ימים ותירץ הטו"ז בריש ה' חנוכה שענ"ח נשאר בהפך גם ביום א' דאם לא הי' נשאר כלום לא הי' על מה שיחול הברכה ע"ש (ובזה פי' ז"ל הזמר "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים" דע"י שנותר קצת שמן בקנקן ביום א' מזה נעשה הנס לשאר ימים, ולכן, בני בינה ימי "שמונה" קבעו שיר ורננים) -- ועתה אקדים לך עוד מ"ש מהרש"א ז"ל בח"א וז"ל. טעמא דב"ש כנגד פרי החג. יש לעיין דודאי לא פליג ב"ש בהא דמעלין בקודש דילפינן מקרא כפרש"י ובפרי החג ודאי דאיכא טעמא כדאמרי' לפי שהם נגד ע' אומות עובדי כוכבים שיהיו פוחתין והולכין. וי"ל דה"נ איכא טעמא כמ"ש הב"י והרא"ם בתירוץ אחד שהיה הנס גם בליל ראשון לפי שהיה מעיקרא מתחלק לח' חלקים נמצא ח' חלקי שמן היו פוחתין והולכים מלילה ללילה וה"ק ב"ש כנגד פרי החג כיון דאיכא טעמא לית לן למיחש להא דמעלין בקודש כו' הכא נמי הכא איכא שאלת המקשן מאי חנוכה כלומר מאי ח' כרות והלכה כבית הלל, על איזה נס קבעו ח' נרות, הלא ביום א' לא היה שום נס אלא בז' ימים, וא"ת כמ"ש הב"י והר שהיה הנס גם בליל א' לפי שהי' מעיקרא מתחלק לח' חלקים, א"כ מדוע הלכה כבית הלל הלא ח' חלקי שמן היו פוחתין והולכים מלילה ללילה וכיון דאיכא טעמא לית לן למיחש להא דמעלין בקודש וכדברי מהרש"א הנ"ל וע"ז מביא התרצן הברייתא, נעשה בו נס, ר"ל שנעשה נס בהפך שנשאר בו קצת שמן גם בליל ראשון ועי"כ הדליקו ממנו ח' ימים כתירוץ הטו"ז הנ"ל, וא"כ שפיר קבעו ח' נרות, וגם א"ש דהלכה כבית הלל, לפי דאדרבה השמן בהפך הי' מוסיף והולך בכל לילה ולילה ושפיר י"ל מעלין בקודש כו' ודו"ק היטב כי נכון הוא בעזהי"ת כ"ב סמיכות ב' מאמרי רב תנחום נ"ח שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו' והבור רק אין בו מים וכו' אבל נחשים ועקרבים יש בו. מבואר יפה בס' "תורה תמימה" פ' וישב דהנה קשה אם היה בבור נחשים ועקרבים איך אמר ראובן השליכו אותו אל הבור הזה אבל י"ל שלא ראה מה שבתוך הבור כי לפי מה שכתב המפרש למס' תמיד ספ"ק דאין השלכה פחות מעשרים אמה, (וחידוש שלא הביא שכ"כ נמי התוס' במעילה י"א ע"ב ד"ה דישון עיי"ש), וכאן דכתיב "וישליכו' אותו הבורה א"כ היה הבור עמוק עשרים אמה ויותר, וקיי"ל דלמעלה מעשרים אין עינו של אדם שולטת א"כ לא היה אפשר לראובן לראות מה שבתוך הבור, ולזה מביא הש"ס הני ב' מאמרים יחד, נ"ח שהניחה למעלה מעשרים כו' והבור רק אין בו מים כו', דטעם שניהם שוה, להורות דלמעלה מעשרים אמה אין העין שולטת ודו"ק. [ולא נעלם ממני המון פירושים שנאמרו בזה, אך לפי שהם רחוקים מן הפשוט, על כן לא שמתים בילקוטי).