ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א מז

מפני משוי וע"כ בקשו הלואי שנצא בעצמינו כי חשו על נפשם פן יהיה להם הממון לצור מכשול, והנה באמת הקב"ה הבין כוונתם הזכה, אבל חשש שמא יאמר אותו צדיק, היינו שהצדיק אברהם שנתגדל בעושר וכבוד והעושר לא הזיק לו ואדרבה הוסיף בזה צדקות וישרות והיה לו עושר הזמני לאושר הנצחי והוא לא הבין כלל שהכסף יוכל להיות למכשול וכמ"ש במס' עירובין רבי מכבד עשירים, והיינו שרבי שהי' ת"ח וצדיק וישר וקדוש והי' לו עושר רב והי' מסגל בהם מצות ומעש"ט לא הבין כלל שהעשירות יוכל להיות חסרון ופחיתות, ולכך כיבד עשירים, וז"ש שלא יאמר אותו צדיק והיינו שהוא לא יבין למה הקב"ה מנע מהם העשירות וע"כ צוה שישאילום, אבל הקב"ה הבין כוונתם וע"כ ביקש שעכ"פ ישאלו קצת למען לא יאמר אותו צדיק ודו"ק היטב עכ"ל הטהור, והנה הי' בדעתי להעתיק לכאן הפירושים שנאמרו ע"ז בספרים שונים אך לפי שכבר קדמני בזה בס' שער בת רבים פ' בא לכן חדלתי מזה, ועיי' בס' שעב"ר הנ"ל שהביא פי' ע"ז בשם אלפי מנשה והוא כתוב כבר באוהל יעקב פ' בא עפ"י משל מן הצלי עם החזרת כנודע

ובליקוטי חבר בן חיים על ברכות הביא בשם רבו הגאון בעל חת"ס ז"ל כי באמת אברהם הבין כי כוונת השי"ת ברכוש גדול היא האמונה שזכו לה ע"י האותות והמופתים שנעשו במצרים [אמר הכותב, עיין בהקדמה מהמו"ל ספר בנין אריאל עה"ת שמה הביא בשם אביו הרה"צ מ' יחיאל מיכל דוד איש הורוויטץ ז"ל, קושיית המפורשים ידוע בתחלה כתיב והאמין בה' ואח"כ אמר במה אדע כי אירשנה, רק שכוונה, אאע"ה היה לו אמונה שלימה בה' רק הי' דואג על זרעו אחריו אם תהיה להם אמונה שלימה כמוהו, ובזה במה אדע כי אירשנה, מלת אירשנה קאי על אמונה עכ"ד ודפח"ח, וע"ז יצדק מה שאמר לו ה' ידוע תדע כי גר וגו' וגם את הגוי וגו' דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול, דהיינו דעי"ז יזכו לאמונה שלימה בה' כאאע"ה ודו"ק], אבל ישראל לא הבינו פירוש ענין זה, ואמנם ועבדום וענו אותם לא היה בדרך מליצה וחדה כ"א כהויתו, וע"כ יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ר"ל זאת הבינו כולם, ואח"כ יצאו ברכוש גדול, אני מבין פירוש הענין, אבל לא קיים בהם, כי המה לא הבינו ענין רכוש גדול כי אם כפשוטו עכ"ד הקדושים, (והנה כעין זה מובא גם בשעב"ר הנ"ל ובספר אפריון עה"ת ר"פ בשלח בשם בעל אוהל יעקב ז"ל עפ"י משל יע"ש), ועוד שם הביא מה ששמע מפי רבו הגאון הנ"ל כי באמת אם לא ירצו ישראל לשאול מהמצרים כבר קיים השי"ת הבטחתו דהו"ל כאומר הריני כאלו התקבלתי (א"ה עיין בעיון יעקב לכאן) אבל מאחר שביטל השי"ת בחירת פרעה שרצה לשלח את ישראל ובע"כ של פרעה קיים השי"ת ועבדום וענו אותם, א"כ יאמר אברהם למה לא ביטל גם בחירת ישראל שישאלו בע"כ, וז"ש אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו, וכי תימא בקשה זו למה, שלא יאמר אותו צדיק אברהם, ועבדום וענו אותם קיים בהם, בעל כרחו של פרעה ע"י שחזק ה' את לבבו, ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, כלומר לזה לא ביטל הבחירה דישראל שישאלו בע"כ, והיינו שלא יאמר אותו צדיק וכו' עכ"ד ודפח"ח

ובשבט סופר הנדפס מחדש עה"ת פ' לך לך כתב הכוונה כי איש עני ואביון המשולל מכל טוב ונוסף לזה הוא משועבד לאחרים כישראל במצרים גם דבר מועט יחשב רכוש גדול, והקב"ה הבטיח לאברהם שבניו יצאו ברכוש גדול ורצה לקיים הבטחתו באופן שגם לערך גדולתו ועשרו של אברהם יחשב רכוש גדול, וזה דבר נא וגו' שלא יאמר אותו צדיק אשר אצלו לא יחשב לרכוש גדול אם לא יצאו באמת בעושר רב וברכוש גדול עכד"ה, וחידוש בעיני שלא ראה שכבר קדמו בזה בס' כתב סופר עה"ת פ' בא יע"ש, (ועיין עוד בזה בס' ישמח משה פ' בא בפסוק וגם ערב רב עלה אתם וגו, ותמצא נחת)

(ל"ז

) עוד נשמט מבפנים דף יו"ד -- בימים ההם חלה חזקי' למות ויבא אליו ישעי' בן אמוץ הנביא ויאמר כה אמר ה' צבאות צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחי' מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב, א"ל מאי כולי האי, א"ל משום דלא עסקת בפרי' ורבי' וכו' -- והקשה מהרש"א ז"ל דאכתי קשה מאי כולי האי וכי משום דלא עסק בפ"ו לא יחי' לעוה"ב (ועיין מ"ש בזה בחידושי אהבת איתן שבגליון העין יעקב לכאן) -- ובס' ילקוט סופר פ' שמיני מביא בשם ישמח משה הובא בייטב לב פ' שמות, דידוע מש"כ בספר העקרים דשורת הדין העונש נצחיי והשכר זמניי רק מחסד השי"ת משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש והשכר נצחיי ע"כ והטעם כי מתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד וכיון שראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר וזה לאיש אשר מקיים פו"ר וחש לקיום העולם אבל מי שאינו נושא אשה ואינו חש לקיום העולם גם הקב"ה מתנהג כמדתו עמו לבלי לחוש לקיום העולם ומתנהג עמו במדה"ד וז"ש חזקי' מאי כולי האי עונש נצחייי, א"ל משום דלא עסקת בפו"ר, הרי לא חששת לקיום העולם א"כ גם הקב"ה מתנהג עמך במדה"ד וממילא העונש נצחיי עכ"ד ודפח"ח ש"י (ולדעתי יל"פ בזה הפסוק בפ' בראשית ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, וידוע קושי' חז"ל אם הוא עזר אינה כנגדו וכו' ועוד יל"ד על אומרו כאן ה' אלקים שמורה על מדה"ר ומדה"ד כמ"ש ברש"י ר"פ בראשית בפ' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ששיתף הקב"ה מדה"ר למדה"ד ולא עוד אלא שהקדים מדה"ר למדה"ד, וזה שייך גבי בריאת העולם, אבל כאן גבי הזיווג לאדם מה שייכות יש לזה ב' השמות שמורים על מדה"ר ומדה"ד אבל לפי הנ"ל ניחא דה"ק קרא ויאמר ה' אלקים כלומר יען שנברא העולם בב' השמות דהיינו במדה"ר ובמדה"ד, לכן לא טוב היות האדם לבדו, דכאשר לא ישא אשה ולא יחוש לקיום העולם, גם הקב"ה יתנהג כמדתו לבלי לחוש לקיום העולם ויתנהג עמו במדה"ד, ולכך למען יוכל הקב"ה להתנהג עמו בשם ה' דהיינו במדה"ר, אמר אעשה לו עזר כנגדו, כלומר אתן לו אשה והאשה תהיה לו עזר כנגדו דהיינו כנגד שם אלהים שהוא מדה"ד הנזכר בתחלת המקרא, ודו"ק כי נכון הוא בעזהי"ת). העתק מס' כתב סופר עה"ת בלקוטים שבסה"ס וז"ל: בש"ס ברכות לדוד שמרה נפשי וכו' והיאך קרי לנפשי' חסיד אלא כך אמר דוד ולא חסיד אני שכל מלכים יושבים וכו' ואני ידי מלוכלכות בשפיר ושליא לטהר אשה לבעלה, ומקשים העולם דעדיין קשה היאך קרא לנפשו חסיד לפי מעשיו וגם צריך לדקדק על שמביא ממעשה דוד לטהר אשה לבעלה, ולבאר הדבר אקדים, מה שנ"ל ליישב קושי' החמורה מאאמ"ו הגנ"י, בש"ס דסוכה דף נ"ג ע"א זקנים היו אומרים אשרי זקנותנו שכפרה על ילדותנו ופי' רש"י על דקתני תחלה חסידים ואנשי מעשה היו אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתנו, כל חסיד מעיקרו, והיינו שלא חטא מעולם ולעולם הי' חסיד וישר במעשיו, והקשה מש"ס בבא קמא דף ק"ג ע"ב דמוכח שם דחסיד היינו אף שלא