ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א מו

יותר לפרוש מהם, כי המה מה שאדם דש בעקביו כמו גזל ואונאה רכילות לשה"ר קנאה שנאה, הרבה דומיהם יאריך ספורם, בפרט אותם בני אדם אשר להם טרדות בעסק פרנסתם, אמנם אותן אנשים אשר פרשו מהבלי עולם ומלאכתם נעשית ע"י אחרים יוכלו להמלט מהם לגמרי בנקל אם ירצו ואין עליהם רק מה שבין אדם למקום ואם אינו יוצא מפתח ביתו קרוב לו למאוד לשמור דרכי ה'. וזה פירושו. כי משה רבינו ע"ה אמר להם פרשה זו כשהיו במדבר ועדיין היה להם המן, לכן אמר "ועתה" דייקא בעת הזאת שאין לכם עסק משא ומתן, מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך מעבירות שבין אדם למקום, והמקשן לא ירד לכוונה זו ושאל אטו יראה וכו', לזה כוון התרצן בגמ' אין לגבי משה מלתא זוטרתא כי הבין בעצמו שחלק יראה זו דבר קטן הוא אצלו מכבר, גם המה יוכלו להיות עתה במדרגה זו עכ"ל. (ל"ה

) בדף י"ט ע"א תנא דבי ר' ישמעאל אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא ס"ד אלא ודאי עשה תשובה. וקשה דמאי פריך שמא ס"ד דילמא באמת הוא שמא ואפ"ה אסור להרהר אחריו וצריכין לדונו לכף זכות. וכתב בפנינים יקרים מס' חוו"י בשם הגאון מהאמבורג ז"ל עפי' דאיתא ביומא דף פ"ו דרמי כתיב מכסה פשעיו לא יצליח זכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ומשני כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסם. והטעם דאם עשה עבירה בפרהסיא צריך שיהי' התשובה ג"כ בפרהסיא שידעו העולם כי שב מחטאו. וזה דפריך הש"ס שמא ס"ד כיון שעשה עבירה בפרהסיא כמ"ש אם ראית ת"ח שעבר וכו' איך יוכל לומר שמא עשה תשובה הא צריך להיות התשובה ג"כ בפרהסיא, ומשני ודאי עשה תשובה א"כ אינו צריך הת"ח לשוב בפרהסיא דכ"ע ידעי שעשה תשובה מצד החזקה ע"ש עכ"ל -- ובספר א' ראיתי עובדא שפ"א בא הגאון מ' יוסף שאול נאטהאכזאהן זי"ע מלבוב אצל הרב הקדוש מ' מאיר מפרימישלאן זי"ע, ובכניסתו אצלו ראה שהרה"ק הנ"ל הלך סביב השלחן ובידו אין מאומה והרהר הרה"ג איך אפשר שצדיק מפורסם כזה ילך בטל ולא יהי' בידו שום ספר ללמוד מתוכו, וכשראה הרה"ק הנ"ל את הרה"ג הנ"ל הי' שמח מאד וקבלו בשמחה גדולה ובספ"י והושיבו על כסאו ובקש ממנו לומר לו איזה דבר תורה ואמר הרה"ג הנ"ל כי עתה הוא עיף מן הדרך ולא יכול לומר ד"ת אך בקש מאוד את הרה"ק הנ"ל שהוא יאמר לו איזה ד"ת ופתח הרה"ק פיו בחכמה ואמר איתא בברכות אם ראית ת"ח שעבר עבירה וכו' ופלא איך יזדמן כזה שת"ח יעבור עבירה בפרהסיא לעין כל, וגם איך יכנה התנא הקדוש ר' ישמעאל איש כזה בשם ת"ח, לומר אם ראית ת"ח וכו' אמנם י"ל עפ"י מה שמקובל אני מרבותי הקדושים זי"ע שצריך להרהר בתשובה לכה"פ שעה אחת קודם לימודו בתורה דבלא"ה אדרבה תורתו נחשב לו עון וכמ"ש ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי, וז"ש ר' ישמעאל אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה דהיינו שראית אותו הולך בבית אנה ואנה ואין בידו שום ספר ללמוד בו והוא עובר עבירה דביטול תורה, אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה ר"ל שמא בשביל זה לא למד לפי שעשה תשובה קודם לימודו, ועד שאינו עושה תשובה מקודם לא יוכל ללמוד, וע"ז פריך שמא ס"ד, וכי רק שמא הוא, וכי זה בגדר ספק הוא שת"ח ילך בטל מן התורה בלי שום סיבה ח"ו, אלא ודאי עשה תשובה קודם לימודו, ולכך לא למד עד שיעשה קודם תשובה כשורה על כל עונותיו עכ"ד ודפח"ח ש"י. דף כ"ח ע"ב ומנעו בניכם מן ההגיון כתב בכליל תפארת דרוש כ"ד וז"ל. ולכן רמזו חז"ל לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן ופי' הרב בעל מעשי ה', לאוכלי המן היינו לאותם שאכלו המן ולא חששו להותיר למחר, כן כל אלו שמסתפקים במועט ולא יחשבו להון רב להותיר לבניהם ירושה, הם יוכלו להגות בתורת ה' בלי מונע ע"ש. ואפשר לרמז מה שאמרו ז"ל בפ"ד דברכות, מנעו בניכם מן ההגיון, הכוונה מנעו עניני בניכם מן ההגיון שלכם, כלומר מנעו מלהגות ברעיוניכם תמיד בעניני הבנים ולבלות השנים בצורכי הבנים כי זה המטריד הגדול מלעסוק בתורת ה' והבן עכ"ל, (ל"ו

) לעיל באות א' הבאתי פירושים על מחז"ל בפ' דבר כא באזני העם וישאלו וגו' שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, והקשו המפורשים למ"ל טעמא שלא יאמר אותו צדיק כו' הא בלא"ה הקב"ה צריך לקיים הבטחתו. וכעת ראיתי בפרשת דרכים דפוס ווארשא דף כ"ט שכתב דודאי אברהם ידע דהבטחת ואח"כ יצאו ברכוש גדול היתה בתנאי שישתעבדו במצרים ת' שנה וכדכתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, אך תלונתו של אברהם היא דועבדום וענו אותם מיהא קיים בהם דנהי דלא קיים ת' שנה לפי שדלג על הקץ מ"מ כבר קיים קצת מאמר ועבדום וענו אותם אבל ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם כלל, ומש"ה הוצרך ה' לחלות פני משה שישאלו ישראל כלי כסף וכלי זהב כדי שלא יהיה לו לאותו צדיק אפילו תרעומות דברים יע"ש באריכות דבריו כי נעמו -- ובס' דרך אמונה על ברכות דף י"ז מדפי הספר כתב עפ"י מ"ש דנשלם זמן ת' שנה ע"י מה שהמצרים עבדו בהם בלילות כבימים וכדאיתא בילקוט פ' לך בשם פרקי ר"א שהלילות השלימו הקץ, והטעם י"ל כיון דעבד עברי אסור לשעבד בו יום ולילה מן הדין כמ"ש בת"כ פ' בהר וכ"ה בגמ' קידושין ט"ו ע"א וכי תעלה על דעתך שע"ע עובד ביום ובלילה כו' וע"כ מהראוי לצרף הלילות לתשלום הזמן, אך התינח אי ישראל קודם מתן תורה יצאו מכלל בני נח ויש להם דין ישראל גמור, אבל אם נימא דאז עדיין לא יצאו מכלל ב"נ לא יתכן לצרף הלילות לתשלום הזמן כיון דב"נ מותר לעבוד בהם ביום ובלילה מצד הדין כמבואר בגמ' דקידושין הנ"ל, אך הנה כתב הפרשת דרכים דממה שמסר אאע"ה א"ע לכבשן האש מוכח דתפס לעיקר דיצאו מכלל ב"נ ויש לו דין ישראל גמור דאל"כ איך התיר לעצמו למסור נפשו על מוקדה כיון דאין ב"נ מצווה על קידוש השם וקיי"ל כל מי שנאמר בו יעבור ועל יהרג אם נהרג ולא עבר ה"ז חובל בעצמו ועובר עמ"ש ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ע"כ, ולפ"ז דייק הדק היטב באומרו שלא יאמר אותו צדיק דייקא דאיהו לשיטתו דסובר דיצאו מכלל ב"נ שפיר יאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה קיים בהם דהלילות השלימו הזמן ת' שנה, ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, וא"ש ודו"ק

ובפשיטות י"ל וכן מצאתי אח"כ בס' דברי שאול על אגדות הש"ס לכאן שכתב וז"ל, דהנה הכסף הוא באמת לאבן נגף לכל מי שמבקש יראת ה' ותורתו וכמ"ש שלמה בחכמתו פן אשבע וכחשתי ולכך ביקש שלא יתן לו עושר וכמה ראינו שנטרדו מכל השלימות ע"י העושר, אמנם מי שכבר נתגדל בתורה ויראת ה' היא אוצרו לזה אינו מזיק לו העשירות ואדרבה היא מסגל ע"י מצות ומעש"ט ומרבה תורה וצדקות וישרות, והנה ישראל אז בצאתם ממצרים שהיו נעדרי השלימות ע"כ חשו על נפשם והיה להם העשירות למשא כמו שדרשו חז"ל וישאילום בע"כ של ישראל