ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א מב

את רבו לשחררו וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ותי' דשאני פרי' ורבי' דמצוה רבה כדמשני בר"א ששחרר עבדו להשלימו לי' מצוה דרבים שאני יע"ש, (וכ"כ התוס' בפסחים פ"ח ע"ב ד"ה כופין, ובגיטין דף ל"ח ע"א סד"ה כל המשחרר, וכ"כ גם בחידושי הרשב"א לשבת דף ד', ואף שכתב שם עוד דבחצי עבד וחצי ב"ח לא שייך כלל העשה דלעולם בהם תעבודו, כבר הרגישו האחרונים ז"ל דהרשב"א חזר בו דהרי בגיטין דף ל"ח ע"א כתב הרשב"א בזה"ל, והא דתנן מי שחציו עבד וחציו ב"ח כופין את רבו ועושה אותו ב"ח התם היינו טעמא משום דלא גרע ממצות תפילת צבור שמשחררין אותו עליה דהכא נמי איכא משום מצות פרי' דכתיב לא תוהו בראה עכ"ל), א"כ התינח לבתר דחידש התרצן דמצוה דרבים שאני י"ל הה"ד נמי מצוה רבה דפו"ר שאני ושפיר כופין את רבו וכו', אבל המקשן דלא נחית לחילוק דבין מצוה סתם למצוה דרבים וס"ל דגם משום מצוה דרבים אסור לשחרר עבד א"כ הה"ד משום מצוה רבה דפו"ר ג"כ אסור לשחררו וא"כ להאי ס"ד דהמקשן באמת אין כופין את רבו לשחררו וא"כ לא נוכל להקשות מאי מקשה היכי עביד הכי וכו' דילמא ר"א מיירי בחצי עבד וחצי ב"ח, דהא להאי ס"ד דהמקשן באמת גם בחצי עבד וחצי ב"ח אין כופין את רבו לעשותו בן חורין ודו"ק. (כ"ז

) וליישב דקדוק הצל"ח י"ל עפימ"ש בשדי חמד כללים מערכת השי"ן כלל כ"א, דבשחרור עבד כנעני דאיכא משום לעולם בהם תעבודו, שלש סברות בדבר, איכא מאן דאמר דהוא עשה גמור מדאורייתא, ואיכא מ"ד דמדרבנן הוא, ואיכא מ"ד דאינו אלא מדת חסידות וכו' יעוש"ה, והנה הא דמקשה והיכי עביד הכי וכו' עיקר סמיכתו הי' אהא דמקשה לבסוף והא מצהב"ע היא דאל"כ פשוט דיש לחלק בין שחרור לדבר הרשות ובין שחרור לדבר מצוה, ולכן לא הי' יכול להקשות בסתם והיכי עביד הכי וכו' דדילמא סובר ר"א דלעולם בהם תעבודו חובה רק מצד מדת חסידות ולא מדינא, וממילא דלא שייך בזה כלל להקשות והא מצהב"ע היא, אטו מאן דלא מקיים חסידותא עבירה מיקרי ? (וכקושי' בעל עמודי אש המובא בשדי חמד שם ע"ש), לכן המתין עד לבתר דמסיק הש"ס תרי אצטריכו שחרר חד ונפיק בחד, א"כ אי ס"ד דאיסור שחרור עבד אינו אלא מדת חסידות, אמאי לא שיחרר שניהם כדי לקיים מצוה מן המובחר, ועכצ"ל דס"ל לר"א דאיסור דלעולם בהם תעבודו הוא או עשה גמור מדאורייתא או עכ"פ מדרבנן, (עיין ריטב"א גיטין ל"ח ע"ב ד"ה מצוה שאני ע"ש), ולכן אין לדחות בשביל קיום מצוה מן המובחר המ"ע דלעולם בהם תעבודו, ולכך לא שחרר אלא חד, וע"ז פריך דא"כ גם בשביל תפלה בצבור (דהוא רק מדרבנן) לא ה"ל לדחות העשה, דבין שהוא עבירה דאורייתא או עבירה דרבנן אסור לעבור לכתחלה עבירה משום מצוה דמאי אולמא האי עשה מהאי עשה, והיינו דפריך מצהב"ע היא, (עיין בתשו' כתב סופר חאו"ח ר"ס ל"ה וגם בס' תנובת יהודא בסוגיא דילן ע"ש), וע"ז מתרץ הש"ס שפיר דמצוה דרבים אלימא לי' ממצות לעולם בהם תעבודו, ומיושב שפיר דקדוק הצל"ח ז"ל ודו"ק היטב. (שוב מצאתי שכבר כתב כעין זה הגאון מ' אלי' קלאצקי נ"י בספרו אמרי שפר סי' נ"ד בשם תשו' ברית יעקב או"ח סי' ל"ט ע"ש, אמנם אני ביארתי הדברים תלי"ת בתוספות מרובה על העיקר). (כ"ח

) ובהיותי בזה צופה הייתי להגאון בעל נוב"י ז"ל במהד"ת האהע"ז ססי' ק"ד שכתב וז"ל, וגם אף בלי דבריהם לא הי' קשה לי על הך מתני' בגיטין דף מ"א מי שחציו עבד דשם כיון שכבר הוא חציו ב"ח וא"א לקיים בו לעולם בהם תעבודו שהרי עובד את עצמו יום אחד שוב אין המשחררו לגמרי עובר בעשה שהרי בלא"ה אינו יכול לקיים העשה לעולם בהם תעבודו עכ"ל ע"ש, ופלא בעיני שלא זכר שר שכ"כ בחידושי הרשב"א (שבת דף ד' ע"א סד"ה הא דאמרי' וכו') בזה"ל, ולי נראה דשאני התם כיון דחציו בן חורין לית בי' משום בהם תעבודו משום צד חרות שלו עכ"ל, ואם כי הרשב"א ז"ל לא ביאר יפה הסברא בזה, י"ל שסברתו ממש כסברת הנוב"י ז"ל עכ"פ הו"ל להנוב"י להביאו ולפלפל בו, אם היינו טעמא דהרשב"א ז"ל, או סברא אחרת היתה אתו -- והנה נודע ומפורסם הקושי' שהקשו על הרשב"א ז"ל מסוגי' דגיטין ל"ח א' מהא דפריך שם על אביי דס"ל דאפי' משום מלתא דאיסורא אסור לשחררו ופריך מהא דא"ר יצחק מעשה בחצי' שפחה וחב"ח שנהגו בה מנהג הפקר וכפו את רבה ועשאה ב"ח, ולדברי הרשב"א קשה מאי קושי' מעובדא זו, דהא כיון דהיתה חצי' שפחה וחצי' ב"ח הלא ליכא בה כלל החיוב דלעולם בהם תעבודו, והוא קושי' עצומה מאד, וראיתי בס' תורה תמימה פ' בהר אות רמ"ב שתי' דבשפחה כזו שהיתה מתנהגת שלא כשורה קיימא המצוה דלעולם בהם תעבודו אף היכי כשהיא חצי' ב"ח, וטעם הדבר משום בבן חורין גמור שאינו מתנהג כשורה מותר לשעבד בו כדאיתא בבא מציעא דף ע"ג ע"ב שנאמר לעולם בהם תעבודו ובאחיכם עיי"ש וא"כ כש"כ בחציו עבד ולפי"ז שפיר מקשה על אביי יען כי בח"ע וחב"ח כזה נוהג המצוה דלעולם בה"ת כמו בעבד גמור משא"כ בסתם ח"ע וחב"ח וכדברי הרשב"א ודו"ק עכ"ל, אמנם כבר קדמוהו בתי' זה, הגאון בעל קצות החושן ז"ל כנדפס בס' מי באר סי' כ"ג שתי' קושיא זו בג' אופנים והאופן הג' היינו תי' הנ"ל יעו"ש, וכ"כ גם הגאון בעל חת"ס ז"ל בחידושיו לשבת דף ד' יעו"ש וכ"כ גם בס' אחד נקוב בשם בן אורי על מס' שבת דף ד' בשם רבו הגאון מ' יצחק משה פערלס ז"ל אבדק"ק באניהאד יצ"ו, אמנם כעת ראיתי בתשו' חת"ס ז"ל ח"ב לאהע"ז סי' קנ"א שכתב ביישוב ד' הרשב"א ז"ל בסברא מחודשת דלא שייך לעולם בהם תעבודו אלא היכי דשייך והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה והיינו עבד הראוי לולדות שבניו ובני בניו יהיו עבד עולם לבניו אחריו וכו' משא"כ מי שחציו עבד דלא משכחת לי' ולדות לאדון ממילא לא שייך לרשת אחוזה ולא שייך נמי לעולם בהם תעבודו וא"כ בחצי שפחה וחב"ח דמהרה יבנה המקדש ויכול למוסרה לעבד עברי ויהיו הולדות שלו שייך שפיר לעולם בהם תעבודו ושפיר מדמה הגמ' שפחה גמורה לחצי שפחה לענין זה עכ"ל, ומצאתי בס' כלי חמדה ס"פ בהר שמפקפק בד' ח"ס ז"ל לפי"מ דקיי"ל דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית רק בנמכר בגניבתו א"כ קשה לומר דמשום זה מיקרי והתנחלתם ומקוים ביה לעולם בהם תעבודו דדילמא לא יתרמי נמכר בגניבתו אשר כפי התנאים שצריכין להיות בו נראה דהוא לא שכיח כמובן עכ"ד, ולכן נ"ל יותר מ"ש הגאון ר' אהרן ג"ב זצ"ל ממיהאלאוויץ יצ"ו בספרו דעת סופר לגיטין ל"ח ע"ב דסברת הרשב"א כיון דחצי ב"ח אסור בשפחה משום צד חירות שבו ממילא ל"ש העשה דלעולם בהם תעבודו כיון דל"ש בו לרשת אחוזה וכמ"ש חת"ס ז"ל, ולפי"ז לא קשה מגיטין ל"ח ע"ב הנ"ל, די"ל דזה באמת כוונת תירוץ הגמ' הכי השתא התם לא לעבד חזי' ולא לב"ח חזי' א"כ לא שייך גבה העשה דלעולם בה"ת משו"ה משום מלתא דאיסורא כפו את רבה לשחררה, אבל גבי אמתא דשייך גבה העשה דלעולם בה"ת דהא חזיא לעבד, משו"ה לא התירו לשחררה משום מלתא דאיסורא דהא יכול לייחדה לעבד ומינטר לה וא"ש ודו"ק.