ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א מא

שתלד בריוח ותנצל מחומר איסור שבועה שנשבעת מחמת צער לידה שלא תזקק עוד לבעלה, וכדאיתא בנדה דף ל"א שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן, א"ל בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, מתקיף לה רב יוסף והא מזידה היא ובחרטה תליא מלתא וכו' ופרש"י ובחרטה תליא לפתוח לה בחרטה ויתיר לה חכם שבועתה אבל קרבן אינו עוקר ומתיר שבועה יעו"ש, והנה ודאי אין להכחיש דברי רשב"י שכל יולדת בצער קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, ובכל זאת אין שום אשה הולכת אצל חכם להתיר לה שבועתה, כי בושה תכסה פני' וחרפה היא לה לבקש מן החכם שיתיר לה שבועה זאת, אבל אם אפשר לה להקל מעלי' הצער ותהי' יולדת בריוח, בודאי תעשה כל טצדקי שבעולם כדי שתנצל מחומר איסור שבועה הלז שנשבעת כל יולדת בצער, ושפיר הקשו התוס' דגם לר' ישמעאל תסתתר כל יולדת בצער כדי שתלד בריוח, אמנם באמת עדיין קשה התינח שהיא תעבור על איסור יחוד בשביל זה שתלד בריוח ותנצל מחומר איסור שבועה כנ"ל, אבל עדיין קשה מי ישמע לה לעבור בשביל זה על איסור יחוד, וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך א אך באמת גם משום הא לא איריא, ושפיר הקשו התוס' ר' ישמעאל לימא לי' לנפשי' א"כ יסתרו כל יולדת בצער וכו', דכבר כתבתי לעיל בשם ספר מנחת קנאות דכוונת ר' ישמעאל בקושיתו לרע"ק א"כ ילכו כל העקרות ויתסתתרו היינו דיתסתתרו עם עקר (דכשם שעקרה נפקדת הה"ד אם הנחשד עקר ג"כ נפקד וכמש"ל בשם הילקוט דוד בשם הש"ך עה"ת), ועל זה הקשו התוס' דגם לר' ישמעאל קשה דא"כ יתסתתרו כל יולדת בצער עם איש שהוליד עד עתה נקבות, דאכתי לא קיים פרי' ורבי' עד שיוליד גם זכר דקיי"ל כב"ה דבעי זכר ונקיבה, ובכה"ג יתסתתרו גם שניהם, האשה בשביל שתלד בריוח ותנצל מחומר איסור שבועה כנ"ל, והאיש בשביל שילד זכרים ויקיים מ"ע דפרי' ורבי', אך התינח כאן בסוטה דנזכר בדברי ר' ישמעאל גם הא דיולדת נקיבות יולדת זכרים, שפיר קשה דיסתתרו כל יולדת בצער עם איש שהוליד עד עכשיו נקיבות, (דכשם שהיא יולדת זכרים, גם הוא יוליד מעתה זכרים, ויקיים עשה דפרי' ורבי'), אבל בברכות דלא נזכר בדברי רע"ק כלל, הך דיולדת נקיבות יולדת זכרים לא קשה מידי דיסתרו כל יולדת בצער וכו' דמי ישמע לה לעבור על איסור יחוד, ומיושב שפיר דקדוק הצל"ח ז"ל אמאי לא הקשו התוס' קושייתם מיד במס' ברכות ודו"ק. [והא דנזכר בדברי רע"ק, בברכות שם, אחד יולדת שנים, אין הכוונה כפשוטו, שאם היתה יולדת ולד אחד, עכשיו יולדת שני וולדות, אלא הכוונה כדאיתא בתוספתא פ"ב דסוטה, שאם היתה יולדת אחד אחד, יולדת שנים שנים יע"ש וזה ברור ודו"ק]

וגם בזה מיושבי' שפיר דברי רש"י ז"ל בחומש פ' נשא בפ' ונקתה ונזרעה זרע, דהשמיט הא דאמר ר' ישמעאל יולדת נקיבות תלד זכרים, משום דכל עיקר טעם רש"י ז"ל דמיאן לומר כר"ע שאם היתה עקרה נפקדת היינו משים קושי' ר' ישמעאל דא"כ יסתרו כל עקרות וכו', אבל אי נימא ג"כ דיולדת זכרים א"כ אכתי תקשי יסתרו כל יולדת בצער עם אנשים שלא הולידו רק נקיבות, ועתה ילדו זכרים דבזה לא ימנעו משום איסור יחוד כנ"ל, משו"ה השמיט רש"י ז"ל הך דיולדת נקיבות תלד זכרים וא"ש ודו"ק. (וד"ז הגדתי לפני חכמי עיר גראססווארדיין יצ"ו, בדרשה שדרשתי שם בביהכנ"ס דחברה ש"ס בש"ק פרשת נשא שנת תרפ"א לפ"ק וקלסוהו ב"ה. (כ"ה

) עו"ש בגמ' ונתתה לאמתך זרע אנשים, זרע שמובלע בין אנשים וכו' לא ארוך ולא גוץ וכו' ולא חכם ולא טפש -- פירש"י ולא חכם יותר מדאי וכו' ע"ש -- ובהקדמת ס' פנים מאירות מפרש עפ"י מרז"ל בעירובין י"ג ע"ב גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שאין בדורו של ר"מ כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו מפני שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהי' אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים ע"ש, והיינו דהתפללה חנה שיתן לה ה' זרע אנשים לא ארוך וכו' לא חכם וכו' שאם יהי' חכם ביותר ולא יעמדו חבריו על דעתו לא יקבעו הלכה כמותו וא"ש. (כ"ו

) בדף מ"ז ע"ב ואמר ריב"ל תשעה ועבד מצטרפין מיתבי מעשה בר"א שנכנס לביהכנ"ס ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה, שחרר אין לא שחרר לא, תרי אצטריכו שחרר חד ונפיק בחד, והיכי עביד הכי והאמר רב יהודא כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו לדבר מצוה שאני מצהב"ע היא מצוה דרבים שאני -- וכתב הצל"ח ז"ל והיכי עביד הכי וכו' לכאורה קושיא זו אינה ענין לשמעתין כלל והיא קושיא לעצמה מעובדא דר"א על מימרא דרב יהודא ואף שאורח' דש"ס להקשות גם על דבר שהביא אגב גררא מ"מ הול"ל גופא מעשה בר"א וכו' והיכי עביד הכי וכו' אבל כיון דלא מרשים בלשון גופא משמע דשייך להאי דלעיל דמשני תרי אצטריכו, ונראה דשפיר שייך להא דבל"ז איכא למימר דהאי עבד ששחררו ר"א מיירי שהי' חציו עבד וחציו ב"ח ועל כן הי' רשאי לשחררו שהרי אפילו כופין את רבו לשחררו לאחר שחזרו ב"ה להורות כב"ש כמפורש בגיטין דף מ"א וכיון שבלא"ה הי' חייב לשחררו לכן מיהר לשחררו קודם התפלה כדי לצרפו לעשרה, אלא דעל זה קשה מאי קמ"ל במעשה הזה, ואמנם הי' מקום לומר דהיא גופא קמ"ל שחררו אין לא שחררו לא ולאפוקי מדריב"ל דאמר תשעה ועבד מצטרפין, אבל השתא דמשני דר"א לא אתי לאפוקי מדריב"ל אלא דתרי אצטריכו וכו', וא"כ אי איירי בחציו עבד וחציו ב"ח אין כאן שום חידוש ומאי קמ"ל במעשה הזה, אלא ודאי שלא הי' חציו בן חורין והיא גופא קמ"ל זהירתו של ר"א במצות ששחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה ושפיר מקשה והיכי עביד הכי וכו' עכ"ד ודפח"ח ש"י -- והקשיתי אני אכתי קשה מאי מקשה והיכי עביד הכי, לפי מה שכתב בספר חתן סופר לאדמ"ו הגאון ז"ל על שו"ע או"ח דף ק"ח בשם ברכי יוסף סי' נ"ה שהביא בשם בן הגאון בעל שער אפרים ראיה להחכם צבי ז"ל דהנולד ע"י ספר יצירה אינו מצטרף לעשרה, דאל"כ אמאי שחרר ר"א עבדו הו"ל לברוא אדם ע"י ספר יצירה, (ע' סנהדרין ס"ה ע"ב אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא דכתיב כי עונותיכם היו מבדילים וכו' רבא ברא גברא וכו' ועיי"ש בס' ערוך לנר דפח"ח ש"י), א"כ עדיין קשה דלמא האי עבד ששחררו ר"א היה חציו עבד וחציו ב"ח, ואין לומר מאי קמ"ל במעשה הזה דהא י"ל דקמ"ל שחרר אין לא שחרר לא, כי לא הי' יכול להשלים עשרה ע"י בריאת אדם ע"י ספר יצירה, יען דזה אינו מצטרף לעשרה וכמ"ש הח"צ ז"ל והיא גופא קמ"ל -- שו"ר דבלא"ה יש לפקפק ע"ד הצל"ח ז"ל דבל"ז הו"א דהאי עבד ששחרו ר"א היה חצי עבד וחצי ב"ח ולא היה מקשה היכי עביד הכי וכו' ולפענ"ד זה אינו מספיק לפי התירוץ הראשון של התוס' בשבת דף ד' ע"א על קושייתם בחצי עבד וחב"ח דכופין