ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א מ

הפלוגתא דרי"ש ורע"ק כלל, אמנם קשה טובא על גירסת הילקוט דהיכן מצינו בש"ס דר' שמעון סובר שאם היתה עקרה נפקדת, אדרבה מצינו במדרש רבה פ' נשא בפירוש דר' שמעון אומר אין נותנין שכר לעבירה וכו' (וכמובא בדברי לעיל) וכן מובא בילקוט שמעוני גופא פ' נשא בשם הספרי זוטא דר"ש חולק על ר' יהודא דא' היתה יולדות כעורים תלד נאים וכו' ואמר אין נותנין לעבירה שכר וכו' יעו"ש (וק"ק דבספר הזוהר פ' נשא איתא דאי ההיא אתתא אשתכחת זכאה מתעברא בברא דכר יעו"ש וסתם זוהר הוא ר"ש ומוחלפת שיטתו במדרש רבה ובספרי זוטא דאין נותנין שכר לעבירה) וע"כ יותר נכון לגרוס כגירסת הגמ' שלפנינו דמ"ד שאם היתה עקרה נפקדת היינו רי"ש ומ"ד שאם היתה יולדות בצער וכו' היינו ר' עקיבא, אלא דכבר העיר בגליון הש"ס כאן דגם בזה מוחלפת השיטה, דבסוטה דף כ"ו ע"א מביא הברייתא להיפוך דרע"ק סובר שאם היתה עקרה נפקדת ורי"ש סובר יולדות בצער תילד בריוח, ואם תתבונן אזי תמצא עוד שינוי בין לשון הברייתא דכאן ללשון הברייתא דסוטה, דכאן בדברי רע"ק לא נזכר הא דאם היתה יולדת נקבות יולדת זכרים, ובברייתא דסוטה בדברי ר' ישמעאל נזכר יולדת נקבות יולדת זכרים, ולעומת זה חסר שם דיולדת אחד יולדת שנים מה שנזכר בברייתא דכאן בדברי רע"ק, והנה ארווחנא בזה ליישב דקדוק הצל"ח ז"ל בכאן שמדקדק ע"ד התוס' בסוטה דף כ"ו ע"א שהקשו אהא דאמר רי"ש לר"ע א"כ יסתרו כל העקרות ויפקדו וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה א"כ נה ת"ר ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, נקיבות יולדת זכרים וכו' והקשו התוס' תימה ור' ישמעאל לימא לי' לנפשי' יסתרו כל יולדת בצער וילדו בריוח וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה יעו"ש, ושואל הצל"ח ז"ל מדוע כאן בברכות לא הקשו תוס' קושי' זו ובסוטה הקשו קושי' זו והלא ברכות היא המסכת הראשונה יעו"ש אמנם לפי הנ"ל ניחא דהנה המהרש"א ז"ל בח"א לכאן הביא קושי' התוס' הנ"ל בסוטה וכתב ליישב קושייתם דמשום דיולדות בצער לא תעשה את עצמה נחשדת ע"י סתירה לקנא לה בעלה אבל בעקרה משום בנים שיהיו לה תעשה כל מה שתוכל לעשות גם שתדע שיקנא לה בעלה יעו"ש, ואומר אני דתירוץ זה ניחא רק אליבא דרע"ק כאן שלא הזכיר השכר שאם היתה יולדת נקבות תלד זכרים בזה שפיר י"ל דמשום דיולדת בצער כו' ויולדת קצרים כו' ויולדת שחורים כו' ויולדת אחד כו' לא תעשה א"ע נחשדת וכו' כמ"ש מהרש"א ז"ל, אבל בסוטה שנזכר בברייתא בדברי ר' ישמעאל גם השכר דיולדת נקיבות יולדת זכרים שפיר קשה לימא רי"ש לנפשי' יסתרו כל היולדות נקיבות וילדו זכרים [ומה שזכרו התוס' יולדות בצער וכו' פשוט דחדא מנייהו נקטו וכוונתם על כל הנזכר ברברי רי"ש ובפרט על יולדת נקיבות וכו'] דכמו דעקרה תעשה כל מה שתוכל לעשות בשביל בנים שיהיו לה ה"נ יולדת נקיבות תעשה כל מה שתוכל לעשות בשביל בנים זכרים שיהי' לה. כמ"ש חז"ל א"א לעולם בלא זכרים וא"א לעולם בלא נקיבות אלא אשרי לאדם שבניו זכרים ואוי לו לאדם שבניו נקיבות, ומשו"ה בסוטה שפיר הקשו תוס' ור' ישמעאל לימא לי' לנפשי' וכו' ודו"ק. ובזה נוכל להבין עומק חכמת רש"י בחומש פ' נשא שכ' ונזרעה זרע אם היתה יולדת בצער תלד בריוח ואם היתה יולדות שחורים יולדת לבנים (ונרשם ע"ז סוטה כ"ו) ופלא דהשמיט רש"י שאם היתה יולדת נקיבות יולדת זכרים שנזכר ג"כ בסוטה כ"ו, אמנם להנ"ל ניחא דהא כל הטעם של רש"י דמיאן לומר כר"ע שאם היתה עקרה נפקדת הוא מכח קושי' רי"ש א"כ יסתרו כל העקרות וכו' לכן פי' כרי"ש יולדת בצער וכו' דבזה ל"ש דיסתרו כל יולדת בצער וכו' כמ"ש מהרש"א הנ"ל, אבל אי נימא ג"כ יולדת נקיבות יולדת זכרים א"כ אכתי תקשי א"כ יסתרו כל יולדת נקיבות כדי שילדו זכרים משו"ה השמיט רש"י זה וא"ש ודו"ק. (כ"ד

) אחר כותבי ראיתי בספר מנחת קנאות לסוטה דף כ"ו שעמד על מה שהקשו תוס' לרי"ש יסתרו כל יולדת בצער כו' ולא הקשו נמי יסתרו כל יולדת נקיבות כו' וכתב דגירסת התוס' בדברי רי"ש הי' רק אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח והא דאם היתה יולדת נקיבות וכו' לא הי' בגירסתם וציין לעיין במאיר נתיבים פ' נשא, ועפי"ז כתב ליישב קושי' התוס' דהנה יש להבין מאי הקשה רי"ש לר"ע א"כ יסתרו כל עקרות דנהי דהיא גופא לא תחוש לאיסור יחוד כדי שיצמח לה מזה טובה אבל מי זה פתי להתייחד עמה ולעבור על איסור יחוד באפס שום טובה לו מזה, ואין לומר דתסתיר א"ע עם רשעים ומנאפים העוברים תמיד על איסור יחוד דהא כיון דכשירה היא א"כ וודאי תחוש לנפשה להסתתר עם רשע דלמא יבוא עליה באונס, אמנם הדבר נכון דכשם דשכר עקרה להיות נפקדת ה"נ שכר האיש המתייחד עמה ולא בא עלי' להיות נפקד אם הוא עקר, (א"ה המחבר הנ"ל הביא ראי' לזה מהספרי ולפענ"ד אין פירושו בהספרי עולה יפה, רק ראה זה מצאתי בס' ילקוט דוד פויזנער פ' נשא שהביא בשם הש"ך ז"ל אם לא נטמאה ונקתה ונזרעה זרע, שגם הנחשד עליה אם לא היה מוליד מקודם יוליד עכשיו עכ"ל), וא"כ שפיר מקשה רי"ש לר"ע א"כ יסתרו כל עקרות דתסתתר עם עקר דגם הוא יעשה זאת כדי שיפקד בזרע כמו היא, והא תינח לר"ע דסובר אם היתה עקרה נפקדת דזה שייך גם בדידי' אבל רי"ש גופא דאומר אם ילדה בצער יולדת בריוח דשכר זה לא שייך גבי דידי' א"כ אף שהיא תרצה להסתתר מ"מ שום אדם כשר לא ירצה להסתתר ולעבור על איסור יחוד כיון שלא יהי' לו שום טובה בדבר וא"ש ודו"ק עכ"ל ודפח"ח ש"י -- אמנם לפענ"ד אף שהדבר הנ"ל כולו אהוב וחביב מ"מ האמת אהוב מן הכל, ואדרבה יש להוכיח מדברי התוס' להיפוך דמדהניחו קושייתם בתימה ולא רצו לתרץ כתירוץ הנ"ל ש"מ דגירסתם הי' בדברי ר' ישמעאל גם הא דיולדת נקיבות יולדת זכרים וזה השכר שייך גם בדידי' דאם הוליד נקיבות עכשיו יוליד זכרים וא"כ אכתי קשה יסתרו כל יולדת נקיבות עם אנשים שהולידו ג"כ נקיבות כדי שילדו זכרים והא דהקשו תוס' רק מכל יולדת בצער וכו' לאהבת הקיצור נקטו הך דנזכר ראשונה בדברי ר' ישמעאל אבל באמת קושייתם קאי גם אהא דאמר ר' ישמעאל יולדת נקיבות יולדת זכרים א"כ גם לדידי' קשה יסתרו כל יולדת נקיבות וילדו זכרים ומיושב שפיר דקדוקו של הצל"ח ז"ל על הדרך שכתבנו לעיל

ובסגנון זה י"ל עוד עפימ"ש בס' נתינה לגר על התרגום פ' נשא בפ' ונקתה ונזרעה זרע וז"ל, ולתרץ קושית התוס' (סוטה כ"ו ע"א ד"ה א"ל ר"י) נלע"ד שלכאורה קשה, איך יעבור האיש איסור יחוד, וצ"ל שלזכות חבירו שרי, ובזה יזכה האשה אשר גם היא חייבת בלשבת יצרה (ע' בית שמואל סי' א') וזהו דווקא לר"ע אבל לר' ישמעאל שעי"ז יקל רק צערה לא יעשה כן ובפשיטות י"ל שגם היא לא תרצה להסתר רק להקל צערה עכ"ל יעו"ש וכמדומה לי שגם בס' ישמח משה להגאון ר"מ טייטלבוים זצ"ל כתב כן בפ' נשא יעו"ש ולפענ"ד התוס' שפיר הקשו דגם לר' ישמעאל כל יולדת בצער תסתתר כדי שתלד בריוח, וכמו שתעשה כן לר"ע כדי שתקיים לשבת יצרה, ה"נ לר' ישמעאל תסתתר כדי