ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א לט

ובבנות וכו' ולפי"ז ה"פ שאם לא יתן מתנותיו לכהן לסוף יצטרך וכו' פי' משום דכשלא יתן תרומה ומעשר לא יזכה לבנים ונמצא שתצטרך אשתו לעשות תחבולה כמו חנה להסתתר בפני בעלה שיהי' לה בנים, ועיי"ש עוד שביאר בזה גמ' דסוטה כד פתח ר"ל בסוטה אמר אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו עיי"ש דפח"ח -- אלא דבמחכ"ת כי נורא הוא, לפענ"ד הרבה תשובות בדבר (א) ומה יענה הגאון ז"ל לדברי רש"י בחומש פ' נשא שהביא ג"כ סמיכות פ' סוטה לפ' ואיש את קדשיו וגו' אם אתה מעכב מתנות הכהן חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה, וברש"י אי אפשר לומר כפי' הגאון הנ"ל שהרי רש"י כתב בפסוק ונקתה ונזרעה זרע אם היתה יולדת בצער תלד בריוח וכו' אלמא דרש"י לית לי' כמ"ד אם היתה עקרה נפקדת, א"כ לא תסתתר אשתו בשביל שיהי' לה בנים דאין בכלל ונקתה ונזרעה זרע אלא יולדת בצער שתלד בריוח אבל לא עקרה שתפקד הן אמת שדברי רש"י סותרים לכאור' זא"ז שהרי בשמואל א' (א' י"א) כתב רש"י על כפל לשון אם ראה תראה, רבותינו דרשו בו במס' ברכות מה שדרשו עכ"ל, ולפימ"ש דמוכח מרש"י דלא ס"ל כמ"ד דעקרה נפקדת א"כ למה זכר רש"י הדרש של רבותינו היפך שיטתו דס"ל כמ"ד אם היתה יולדת בצער תלד בריוח וצע"ק, ונחזור לפי' הגאון הנ"ל מה שהשבתי עליו מפי' רש"י כנ"ל (ב') מה יענה הגאון ז"ל לדברי המדרש רבה סוף פ' תזריע דאיתא שם בזה"ל, אמר ר"ש בן לקיש כתיב ואיש את קדשיו לו יהיו מה כתיב בתרי' איש כי תשטה אשתו וכי מה ענין זה לזה אמר הקב"ה אני אמרתי תן מתנתך לכהן ולא עשית כן חייך שאני מצריכך שתביא אשתך אל הכהן שנא' והביא האיש את אשתו אל הכהן עכ"ל, ובדברי ר"ש בן לקיש ודאי אי אפשר לומר כפירוש הגאון הנ"ל, דהרי איתא מפורש בירושלמי דסוטה פ"ג הלכה ד' ר' יודא אומר בשם ר' לעזר בן מתיה וכו' שאם היתה עקרה נפקדת וכו' אמר לו ר' שמעון בן לקיש א"כ ילכו כל הנשים ויתקלקלו בשביל שיפקדו, ופריך הירושלמי ולית לי' לר"ש ונקתה ונזרעה זרע, ומשני אית לי' זרע כשר ולא זרע פסול ופי' הפני משה ולית לי' לר"ש ונקתה ונזרעה זרע בתמיה דמפורש בהדיא בקרא דנפקדת היא, אית לי' זרע כשר כו' כלומר דאית לי' כדרשינן לקמן פ' ארוסה הלכה א' דאלמנה לכ"ג לא שותה דנזרעה זרע כתיב זרע כשר ולא זרע פסול (וכן פירש גם בעל קרבן העדה בתוספותיו שירי קרבן לשם עיי"ש) א"כ ר"ש בן לקיש לא ס"ל כלל דרשה דונזרעה זרע לברכה שיהי' לה בנים ואיך ניקום ונפרש בדבריו כפי' הגאון ז"ל דאם לא יתן מתנות לכהן סוף שאשתו תעשה תחבולה ותסתתר בשביל שיהי' לה בנים, ובזה נדחה גם ביאור הגאון ז"ל במימרא דגמ' סוטה כד פתח ר"ל בסוטה אמר אין מזווגין וכו' ופלא גדול על הגאון הנ"ל איך אישתמיט מיני' הירושלמי דסוטה הנ"ל דר"ש בן לקיש דוחה דעת המ"ד דאם היתה עקרה נפקדת (ג) הרי קיי"ל דעקרה אינה שותה רק אם הי' לבעלה בנים או אשה אחרת ראוי' לילד ה"ז משקה אותה אעפ"י שהיא עקרה (עיין ברמב"ם פ"ב מה' סוטה הלכה יו"ד) וא"כ בבעל שאינו נותן מתנות לכהן ועי"כ אינו זוכה לבנים א"כ בכה"ג אין אשתו שותה כלל ותחבולה דסתירה לא מהני לה כלום ודברי הגאון ז"ל אין להם מקום לחול כלל וכלל וצע"ג [שוב נתיישבתי דיש להצדיק את הצדיק דמעיקרא הגאון הנ"ל זצוק"ל דס"ל הואיל ויש לו אשה אחרת הראוי' לילד אע"ג דהוא מצד חטאו שאין נותן מתנות לכהן אינו זוכה לבנים מ"מ האשה מצד עצמה ראוי' לילד היא וא"כ משכחת לה בכה"ג דאשתו העקרה תעשה תחבולה בהסתתרה בשביל שיהיה לה בנים דמאחר דאשתו האחרת מצד עצמה ראוי' לילד שוב משקה את זאת אע"פ שהיא עקרה ודו"ק, אבל נשארו עדיין השתי תשובות קמייתא שהשבתי על דברי הגאון ז"ל בתוקפם וצע"ג]

ועל דברת הבית מאיר אהע"ז סי' קט"ו הנ"ל ראיתי בס' מנחת קנאות על מס' סוטה דף כ"ג שכ' וז"ל, וע"י תוס' יבמות ל"ח ע"ב ד"ה בש"א משמע שם דבזמן שביהמ"ק סוטה שנסתרה לא עברה על איסור יחוד כלל כיון דתיתברר הדבר ע"י שתיה יעו"ש ובס' בית מאיר אה"ע סי' קט"ו וע' בירושלמי פ' היה נוטל ה"ה רשב"א אומר אפילו טהורה ששתתה סופה שהיא מתה בתחלואים רעים מפני שהכניסה עצמה לספק הזה המרובה יעו"ש וזה דלא כהתוס' יבמות הנ"ל עכ"ל, ולפענ"ד י"ל כוונת רשב"א בירושלמי הנ"ל ע"ד דאיתא, במדרש רבה פ' נשא גבי פלוגתא דר"א ור' יהושע בפ' ונקתה ונזרעה זרע דר"א ס"ל שאם היתה עקרה נפקדת ור"י ס"ל יולדת בצער תלד בריוח, ר' שמעון אומר אין נותנין שכר לעבירה אלא לפי שהיתה אסורה לזרע לשעבר יכול תהא כן לעתיד לבא ת"ל ונקתה ונזרעה זרע מותרת היא לזרע מעתה ע"כ, וכתב בפי' אמרי יושר (במ"ר דפוס ווארשא) ר"ש אומר אין נותנין שכר לעבירה, שעכ"פ אף אם טהורה היא כיון שהביאה עצמה לידי חשד חוטאת היא עכ"ל, וי"ל זה נמי כוונת רשב"א באמרו מפני שהכניסה עצמה לספק הזה המרובה, לא מפני שעברה על איסור יחוד אלא מפני שהביאה עצמה לידי חשד ודו"ק. וכה ראיתי בתשו' חת"ס ז"ל אהע"ז ח"ב סי' ק"ב שכ' ראי' להרמב"ם פ"א מסוטה ה"ג דהבעל יכול לקנאות לאשתו משני אנשים ואם נסתרה עם שניהם בפ"א משקין אותה, מאגדה פ' אין עומדין שאמרה חנה אם ראה ואם לא תראה אלך ואסתתר וכו' ומקשי' העולם מי ישמע לה לעבור על איסור יחוד א"א שהוא מן התורה:

אמנם להרמב"ם ניחא שתסתתר עם תרי או אפי' תלתא כשרי דמדין יחוד מותר ומ"מ תעשה היא באופן שיקפיד אלקנה ויקנא לה מהם וישקה אותה ונזרעה זרע ודברי רמב"ם מוכרחים עכ"ל -- ופלא בעיני דשם בסי' צ"ו כתב החת"ס ז"ל ראי' מכאן לשיטת תה"ד סי' רמ"ד דבבית הפתוח לרה"ר דאין בו משום יחוד כדקיי"ל באה"ע סי' כ"ב ס"ט מ"מ אם קינא לה מאותו פלוני נאסרה אפי' בכה"ג (וכמובא בח"מ וב"ש אה"ע סי' כ"ב ע"ש) וכתב החת"ס דנ"ל ראי' מחנה שאמרה אלך ואסתתר וכו' ונתקשו קמאי מי ישמע לה לייחד עמה ולהנ"ל ניחא דלאחר קינוי תסתתר עמו בפתח פתוח לר"ה דאיסור יחוד ליכא וקפידא דבעל איכא עכ"ל, ולפימ"ש בסי' ק"ב דיש ראי' מזה להרמב"ם א"כ נדחה הראי' להת"הד, ולפימ"ש בסי' צ"ו דיש ראי' מזה להתה"ד א"כ נדחה הראי' להרמב"ם וזיל הכא קא מדחי לה וכו' וצ"ע. (כ"ג) עוד שם בגמ' אם ראה כו' ואם לאו תראה אלך ואסתתר כו' משקו לי מי סוטה ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנא' ונקתה ונזרעה זרע, הניחא למ"ד אם היתה עקרה נפקדת שפיר אלא למ"ד אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים שחורים יולדת לבנים כו' מאי איכא למימר דתניא ונקתה ונזרעה זרע מלמד שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר' ישמעאל א"ל ר' עקיבא א"כ ילכו כל העקרות כולן ויסתתרו וזו שלא קלקלה נפקדת (נ"א נפסדת) אלא מלמד שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים אחד יולדת שנים מאי אם ראה תראה, ד"ת כלשון בני אדם ע"כ -- ובילקוט שמעוני (שמואל א' א') גורס, הניחא לר' שמעון דאמר שאם היתה עקרה נפקדת אלא לרע"ק דאמר אם:

היתה יולדת בצער יולדת בריוח וכו' מאי אם ראה תראה ד"ת כלשון בנ"א, ולפי גירסא זו לא מייתי הש"ס כאן: