ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א לח

(כ"א

) במאמר אם רואה אדם שיסורין כו' יפשפש כו' פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, עיין מ"ש בפנים, וכעת מצאתי בס' טל אורות (דפוס פ"פ דאדר דף ל"ד ול"ה) בשם הרמב"ן ז"ל שכתב בטעם הדבר, שהעונש יותר גדול במי שהוא עובר על ל"ת מעונש מי שהוא מבטל מ"ע, כי מצות עשה בקיומו הוא כמו המזון לנפש הרוחניית, וכמו שלא תזיק הרבה לנפש החיונית אם יעמוד האדם בלא מזון יום או יומים, כן לא תזיק הרבה בטול מ"ע לנפש הרוחניית, אבל העברת ל"ת היא לנפש הרוחניית כמו אכילת סמי המות לנפש החיונית, שגם המעט מהם יזיק הרבה, וכתב שבעבור זה ארז"ל במי שבאו עליו יסורין שיפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, ולא אמרו שיתלה מיד בביטול תורה, לפי שבטול תורה הוא בטול מ"ע לבד, לכן ראוי לפשפש תחלה בשאר מעשים אולי עבר על מל"ת שהוא יותר ראוי לעונש בעבירה ע"כ -- ובהג"ה לשם מביא מי שהקשה ע"ד הרמב"ן אלו, שהרי נמצא בגמ' דעת מי שאומר שאבדה הארץ על בטול למוד התורה, והרמב"ן הניח שבטול למוד התורה הוא בטול מ"ע לבד, והוא מפרק לה בטוב טעם, דאותו מ"ד בגמ' הוא אומר על אותו הדור שבטלו התורה בשאט נפש כי מאסו בתורה והסירו אותה מגבירה ולא האמינו בה שהיא חיי עולם וכו' אבל הרמב"ן כתב דבריו על איש שהוא מאמין בתורה, אלא שהוא מבטל איזה ימים ועומד בהם בלי תלמוד תורה, ובזה יפה כתב שאין בו כ"א בטול מ"ע לבד, וכעין זה מצינו ברי"ף ורא"ש שמחלקים לפי גרסתם במס' ר"ה בקרקפתא דלא מנח תפילין שנקרא פושעי ישראל, שזה אינו כ"א באינו מניח תפילין לעולם יעו"ש, [ובס, אפריון עה"ת פ' וילך, הביא דברי הבינה לעתים בפ' ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, וקשה לכאורה מה חסד הוא זה מה שהוא משלם לאדם וכפעולתו, ופי' הוא ז"ל שהכוונה היא, לפי שדרכו של הקב"ה הוא להעניש את האדם במדה כנגד מדה, וזהו טובה גדולה להאדם כי עי"ז הוא יכול להתעורר ולעשות תשובה על העבירה כי מאחר שהוא רואה את העונש יכול לפשפש במעשיו ולראות איזה עבירה עשה כעין העונש אשר בא עליו, וזהו ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דייקא דהיינו מדה כנגד מדה, וזהו חסד גדול כי עי"ז יתעורר לתשובה עכדפח"ח, ונל"פ בזה הא דאיתא בברכות דף ה' אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו וכו' פשפש ולא מצא יתלה בביטול הורה וכו' ופירש"י פשפש ולא מצא עבירה בידו שבשבילה ראויין יסורין הללו לבא עכ"ל, ולכאורה נראה כשפת יתר. ונראה דקשיא לי' לרש"י ז"ל איך שייך לומר פשפש ולא מצא מאחר שעון ביטול תורה בידו הרי מצא די, ולכן מפרש דהא דקאמר יפשפש במעשיו. היינו שיפשפש למצוא עבירה מעין העונש מפני שהקב"ה מעניש במדה כנגד מדה. וע"ז קאמר פשפש ולא מצא עבירה כזו מעין היסורים, יתלה בביטול תורה, שכל היסורים ראויים בשביל ביטול תורה, כמו בהיפוך שאם עוסק בתורה היא לכל בשרו מרפא עכ"ל, ודפח"ח]: (כ"ב

) בדף ל"א ע"ב אם ראה תראה א"ר אלעזר אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע אם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר ונקתה ונזרעה זרע -- כתב הפנ"י ז"ל ויש לתמוה חנה דנביאה היתה היאך אמרה אלך ואסתתר לעבור על איסור יחוד שאסור מן התורה וכו' ועוד דהיאך היתה רוצה לגרום שימחוק השם בחנם על ידה כדאשכחן בסוטה שאמר לה הכהן תן תודה שלא ימחוק השם על ידך, לכך נראה דמה שאמרה ואם לאו אלך ואסתתר לאו שהיתה רוצה להסתתר באמת אלא שאמרה כן דרך מליצה והטחת דברים אם ראה לשמוע תפלתי דרך מתנת חנם מוטב, ואם לאו תבוא בטענה זו לתבוע בדין שהרי אם היתה פרוצה והיתה מסתתרת היתה נפקדת ע"י השקאת מים וא"כ עכשיו שהיא צנועה למה תהא נפסדת עכ"ל ובס' בית מאיר על אהע"ז סי' קט"ו ס"ד הביא דברי התוס' יבמות דף ל"ח ע"ב ד"ה ב"ש שכ' ועוד דבארוסה אית לחושבה כעוברת על דת כיון שאין יכול לבדוק כדקאמר התם בגמ' עכ"ל, נשמע מדבריהם דבזמן שהיתה יכולה להבדק והיא נשואה לית לחושבה לעוברת ביחוד משום דהוה כמתיחדת במקום שיש רואים, ואף דסברת תירוצם זה אינו מוכח מכח קושייתם שכבר תירצוה בטוב מ"מ הסברא מוכרחת ביותר מקושיית המל"מ וכו' ובדבריהם נמי מיושב מה שטענה חנה אלך ואסתתר, וק' וכי לא חששה לעבור ע"ד, וניחא דבזמן הבית נשואה אינה עוברת וא"צ לדברי פ"י ז"ל ברכות דף ל"א ע"ב עכ"ל בית מאיר ז"ל -- וצ"ע דלא הרגיש דעדיין אנו צריכים לדברי פ"י ז"ל מכח קושיא הב' דהיאך היתה רוצה לגרום שימחוק השם בחנם על ידה, (וכן הקשה ג"כ מהר"ש אלגאזי ז"ל בספרו זהב שיבה דבשלמא לעשות שלום בין איש לאשתו מותר, אבל חנה שבעלה אינו מתקוטט עמה עבור הבנים אדרבה מדבר על לבה הלא אנכי טוב לך וגו' מי התיר לה לגרום מחיקת השם ע"ש), והנה נזדמן לידי ספר קטן ושמו "זבד טוב" נדפס בלבוב שנת תרע"א, וראיתי בו שהביא בשם חכם אחד על הפסוק שמואל א' (אי י') והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה, ויש לדקדק לכאורה הי' לכתוב ותתפלל אל ה' וכתב עפ"י הגמ' שלפנינו שאמרה חנה ואם לאו תראה אלך ואסתתר וכו' וז"ש ותתפלל על ה' שלא יהא השם הקדוש נמחק על ידה ובכה תבכה שהי' מרה לבה שהיא תגרום ח"ו מחיקת השם ותתפלל על השם הקדוש שהקב"ה יתן לה בנים בלא הסתרה שלא תצטרך לבוא לידי כך לגרום שימחוק השם על ידה והשי"ת שמע את תפלתה ונפקדה עכדפח"ח, אלא שהוא אלי' וקוץ בה שהרי ר' אלעזר בעל מימרא זו דאם ראה תראה אלך ואסתתר וכו' לא שמיעא לי' כלומר לא ס"ל פי' החכם הלז שהרי לקמן בסמוך מביא הגמ' בשמו שאמר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר ותתפלל על ה' מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה ע"ש, ועכ"ח צריכים אנו לדברי פ"י ז"ל שרק בדרך מליצה והטחת דברים אמרה חנה כן וכנ"ל. והנה ראיתי בס' מחשבת מרדכי מהגאון רבי מרדכי בנעט מנ"ש זצ"ל (דפוס מונקאטש תרס"ב) שכתב בפ' נשא וז"ל, בפסוק ואיש את קדשיו לו יהיו, פ' סוטה מוסמך לו לומר שאם לא יתן מתנות לכהן לסוף יצטרך לכהן להביא לו את הסוטה, וקשה טובי' חטא וזיגוד מינגד אם הוא חטא אשתו מה חטאה שתתבזה ע"י כהן, הי' לו לבוא אל הכהן ע"י נגע שיבוא עליו, ונ"ל ע"פ גמ' דברכות אמרה חנה אם ראה תראה וכו' אלך אסתתר וכו' ואיתא במדרש ילקוט פ' חיי שרה על פסוק וה' ברך את אברהם בכל שהי' לו בן, ובכל בגימטריא בן באיזה זכות, בזכות מכל שנתן מעשר מכל, ונמצא מצינו למדין בזכות מעשר זוכה אדם לבנים, וכן איתא בירושלמי מס' בכורים (פ"ה משנה מפורשת היא במס' מעשר שני פ"ה משנה י"ג ע"ש) השקיפה ממעון קדשך מן השמים עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו השקיפה וגו' וברך את עמך את ישראל בבנים