ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א לז

ראשון החלומות הם מהרהורי לבו ובמשמר שני' החלומות הם ע"י שד ובמשמר אחרון הם ע"י מלאך עיי"ש וצ"ע -- עוד כתב המהרש"א ז"ל בכאן וז"ל, ומעתה הונחה קושית בעל עקידה אהא דאמרינן כל החלומות הולכין אחר הפה הרי יוסף אמר כי לאלהים פתרונים דאין כאן מקום קושיא דודאי זה החלום פרעה כיון שנשנה פעמים בלילה אחד הוא מחלומות שהפתרון לאלהים ומתקיימין וק"ל עכ"ל. ודבריו הם פליאה גדולה בעיני הלא קושי' בעל עקידה בשער כ"ט הוא ממ"ש יוסף לסריסי פרעה המשקה והאופה הלא לאלהים פתרונים ולזה לא יספיק תי' המהרש"א מחלום פרעה וצע"ג. ובגוף הפסוק פ' וישב ויאמרו אליו חלום חלמנו ופותר אין אותו ויאמר אליהם יוסף הלא לאלהים פתרונים ספרו נא לי, שמעתי בשם הגאון ר' שמעון סופר ז"ל מקראקא שאמר, דהנה אחז"ל אין חלום בלא דברים בטלים, ואעפי"כ קצתו אמת וזה מתקיים, אך השאר שהוא דברים בטלי' אינם מתקיימין, ואם אחד יספר לנו חלומו, אז אנו צריכין להכיר עפ"י שכל איזה חלק מהחלום הוא אמת, ואיזה חלק הוא דבר בטל, וכאשר יש לנו הכרח על החלק האחד שהוא הדבר הבטל אז נדע בבירור כי מחציתו האחר הוא אמת ומתקיים, וזה הי' הענין בסריסי פרעה שאמרו חלום חלמנו ובאותו החלום חלמנו ג"כ ופותר אין אותו פי' שאין לחלום הזה שום פתרון ואין בעולם מי שיוכל לפותרו, וע"ז אמר להם יוסף, הלא לאלהים פתרונים, וא"כ עכ"ח זה החלק מהחלום שאין בעולם מי שיודע פתרונו, הוא הדבר הבטל שבחלום, דהלא לאלהים יש פתרונים והוא יודע פתרונו, וא"כ כיון שזה החלק הוא הדבר הבטל, ממילא החלק האחר הוא האמת, ולכן ספרו נא לי, ודפח"ח ש"י

בגמ' האי מאן דחזי חלמא ולא ידע מאי חזא ליקום קמי כהני בעדנא דפרסי ידייהו ולימא הכי רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך חלום חלמתי וכו' ביאור דברי חז"ל אלו תמצא בס' תיבת גומא מבעל פרמ"ג ז"ל עה"ת פ' מקץ אות ד' ולפי שכבר העתקתי דבריו הקדושים בספרי ילקוט הגרשוני ח"ר על סדר א"ב בקונטרס אחרון אות חלום הא' לכן לא אכפול הדברים. ועיין במדרש תלפיות ענף שאלות חלום (דפוס ווארשא תרל"ה דף רט"ו), שכתב בשם ספר תורת חיים, טעם דהחלום מבטלים בברכת כהנים לפי שיש ס' אותיות בברכת כהנים וחלום הוא כנגד אחד מששים בנבואה (כדלקמן דף נ"ז ע"ב) לכך ברכת כהנים מבטלו עכ"ל, והוא מענין ביטול בששים ודו"ק, וע"ע במהרש"א לכאן סד"ה מאן דחזא וכו' ואין להאריך

בדף ס' ע"ב כי מנח תפילין אדרעי' לימא ברוך אקב"ו להניח תפילין, ארישי' לימא ברוך אקב"ו על מצות תפילין -- בס' זכרון יהודה דף ל' ע"ב הביא דהגאון מה"ו מאיר א"ש זצ"ל הניח תפילין בחול המועד ובירך רק על של יד, ואמר כי הגאון מה"ו דוד דייטש זצ"ל אמר כן בשם אחד מחכמי פראג, כי אחרי כי יש מחלוקת אם מניחין תפילין בחוה"מ וגם יש מחלוקת אם לברך על של ראש כשלא סח בנתים, והנה בחוה"מ יש שתי ספיקות, ולכך אין לברך רק על של יד עכ"ל. (כ) העתק מס' שער בת רבים פ' לך לך, ע"מ שאמרו חז"ל במסכתין דף ה' ע"א, יזכיר לו יום המיתה, כי היצה"ר מדרכו להראות עצמו לאדם כאוהב נאמן לו, למשל לאכול בשר טריפה ולשתות יי"נ אומר לו אמת הוא שזהו איסור, אך אתה אדם חלוש והבשר והיין יחזקו כוחותיך, וכן ביום התענית אומר לו, לך התענית קשה מאוד ופקוח נפש דוחה הכל, ולבסוף כשמכשילו בעון, הוא השטן הוא היצה"ר המקטרג עליו הוא מלאך המות הממית אותו, הרי מיום המיתה מוכח שהוא שונא לו ואיך ישמע לו, וז"ש יזכור לו יום המיתה וק"ל -- (עוד שם) פ' מקץ, הביא על מ"ש (בדף נ"ה ע"ב) לאדם טוב אין מראין לו חלום רע תנ"ה כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב וכל שנותיו של אחיחופל לא ראה חלום רע, ועיין ביד יוסף ובענף יוסף מ"ש בזה], טעם הדבר כתב הגאון אהבת יהונתן משום דצדיק צריך לסבול יסורים בעבור הדור, ובלילה כשישן אין לו יסורים לכן חולם חלומות רעים ובזה הוא סובל יסורים אף בלילה וז"ש דוד אף לילות יסרוני כליותי' כי כליות יועצות וכל רעיון ומדע הוא בא מהכליות והוא כח המדמה חלומות רעים וטובים עכ"ל (עוד שם) בפ' ויקרא, הביא המאמר (בדף י"ט ע"ב) כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, וכתב כי במקום שמכבדין את השם, שם הם חולקין כבוד לרב ג"כ לשמוע דבריו, ולהיפך במקום שיש חילול השם ואין מכבדין את ה', שם גם לרב אין חולקין כבוד ומבזים אותו כי בזה הם רוצים שלא יהיו דבריו נשמעים [א"ה שמעתי בזה דרך הלצה כל מקום שיש, כלומר איזה סכום גדול שדנין עליו השני בעלי דינין דע"ז יש לומר "שיש" מענין ישות וממשות, שם על הרוב הולכין לדון בערכאות של עכו"ם וגורמין חילול השם, וז"ש כל מקום "שיש", שם הוא, חילול השם-- "אין" כלומר אבל במקום "שאין" דהוי רק דין פרוטה ונחשב כמי שאינו, שם חולקין כבוד לרב, והולכין לדון אצלו, וז"ש -- "אין" -- אז חולקין כבוד לרב והבן] -- (עוד שם) בפ' בחקתי, הביא מאמרם (בדף ו' ע"א) אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהיטא, אמר אביי אגרא דכלה דוחקא, ע' רש"י ומהרש"א נדחקו ליישב למה אחזו יעוד השכר בשביל הריצה והדוחק וכדומה, ולא בשביל עיקר המצוה, כמו אגרא דפרקא היא השמיעה כמ"ש שמעו ותחי נפשכם וכן אגרא דכלה והספידא, וכתב רש"י ז"ל לפי שרבים אינם מבינים הדרוש, ומהרש"א כתב בהיפך לפי שיש הרבה מהלומדים היודעים מתחלה, מ"מ גם הם מקבלים שכר על הריצה ועומדם בדוחק, והוא דוחק וכי אדם שקרא ושנה ושילש לא יקבל שכר עבור זה שידע מכבר אתמהה, אך חז"ל באו בזה להביננו אופן שכר המצות הנאכלים בעוה"ז והיינו עבור הזריזות שהוא הפירות, אמנם קרן המצוה דהיינו שכר על גוף המצוה הוא שמור לעוה"ב כמאמר חז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וז"ש אגרא דפרקא רהיטא אגרא דכלה דוחקא, כי השכר על גוף הלימוד הוא לעוה"ב, רק על רהיטא ודוחקא שהוא עושה יותר מהחיוב ורץ ודוחק עצמו בין הבאים בשביל לשמוע ד"ת ע"ז נותנים לו שכר בעוה"ז, אבל הקרן מעיקר המצוה קיימת לעוה"ב ומזה לא דברו חז"ל (בית יצחק דאנציג) עכ"ל. [א"ה צא ולמד מ"ש בזה בליקוטי חבר בן חיים חלק ה' בליקוטי בתר ליקוטי פ' וירא על המדרש רבה ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, כתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו, בשם רבינו הגאון ר' אלי' מווילנא זי"ע עיי"ש ותתענג בדשן נפשך] (עוד שם) בפ' נשא, כתב על מ"ש (בדף כ' ע"ב) אמרו מה"ש לפני הקב"ה ולא עלתה בידם אמר הוא ז"ל שעשו כרשב"י ולא רשב"י ממש דודאי מי שכוונתו לשם ה' מחשבותיו וידע עשתנותיו בודאי יעלה בידו אלא הם עשו כרשב"י נדמו לו ולא בעצם תוכניותם ע"כ לא עלתה בידם, ואמר היינו דאמרי הכא אתרוג הכושי היינו הצדיק המשונה במעשיו ככושי המשונה בעורו הוא כשר, אך דומה לכושי, שרוצה לדמות עצמו לרשב"י זה פסול, כי לא עלתה בידו, ע"כ דברי הרב ודפח"ח עכ"ל]: