ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א לו

סגי רק ע"י הגז"ש איכא ק"ו ולולא הגז"ש דיסורין ממרקין כל גופו ש"א לא הי' אפשר לדרוש הקו"ח וא"ש ודו"ק -- ובזה מיושב גם קושי' הרי"ף שעל העין יעקב לקמן בסמוך, בהא דתניא רשב"י אומר ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלן לא נתנן אלא ע"י יסורין ואלו הן תורה א"י והעוה"ב, תורה מנין דכתיב אשרי הגבר אשר וגו' ומתורתך תלמדנו, והקשה הרי"ף ז"ל מנ"ל לדרוש קרא דאשרי הגבר וגו' שמתוך היסורין זוכה לתורה ומתורתך תלמדנו דלמא אתא לדרשה דתלמדנו ק"ו משן ועין כדלעיל והניחו בצ"ע עיי"ש, ולפי הנ"ל י"ל, (מלבד די"ל דר"ש לשיטתו דס"ל יש אם למקרא כמבואר בסנהדרין ד' ע"א ואזלינן בתר הנקודה ולא הכתב א"כ אי אפשר לדרוש תלמדנו הדלי"ת בצירי), אחרי דגז"ש ברית ברית לחוד לא סגי אלא ע"י הגז"ש יש לנו ק"ו משן ועין והכל נשען על הק"ו כמו שביארנו, א"כ ר"ש לשיטתו בכה"ת כולה דרשינן טעמא דקרא ה"נ דרשינן הטעם דעבד יוצא בשן ועין משום דכתיב וירא ויגד לשני אחיו, וכיון שקיבל עונשו בעין שהוא וירא ובשן שהוא ויגד. לכן ניצול מקללת ארור כנען עבד עבדים יהי' לאחיו, א"כ אי אפשר לדרוש קרא ומתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין, דהתם הטעם דיוצא לחירות משום וירא ויגד, אבל מנין לנו שיסורין ממרקין עונותיו ש"א, לכן דרש רשב"י קרא מתורתך תלמדנו שמתוך היסורין זוכה לתורה וא"ש הכל בס"ד

(ט"ז

) בדף ן' ע"ב ואם נתן לו שלום ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם עיין פי' רשי' וי"ל מלשון עניה שעונין שלום, שמעתי, עכ"ל בעל לקוטי שלמה ז"ל, והנה לא הי' לפניו ספר זהב שיבה למהר"ש אלגאזי ז"ל שכתב ומזקני הרב וכו' שמטתי שפירש דדייק מדכתיב גזלת העני ואחר תי"ו לא יבא ה"א דהל"ל או גזל העני או גזלת עני בלא ה"א לכן דרש כמו שהוא אחת מהמדות גורעין ומוסיפין ודורשין, גורעין אות ה"א מתיבת העני ומוסיפין אותה בסוף כאלו כתוב גזלת עניה שהוא ענית שלום עכ"ל

בדף ז' ע"א ויאמר לא תוכל לראות את פני תנא משמי' דר"י בן קרחה כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי (בסנה) לא רצית (שנא' ויסתר משה פניו) עכשיו שאתה רוצה איני רוצה -- פי' בחידושי שמן רוקח ז"ל דגדולת מרע"ה הי' מצד ענותנותו וכל מה שזכה למדרגתו הגבוהה הכל הי' בשביל מדת ענוה שבו (וע' בתוס' חדשים ריש מס' אבות על משה קיבל תורה מסיני כנודע) אמנם בעת שרצה לראות ולהשיג דרכי השי"ת הגבוהים והרמים ודימה בנפשו שהוא ראוי והגון לכך א"כ אז נפל ממדרגתו מדרגת ענוה, וזה הי' הגורם שהקב"ה לא רצה להראות לו וז"ש כשרציתי הי' הטעם מה שרציתי בשביל שאתה לא רצית אבל עכשיו שאתה רוצה ונפלת ממודרגתך מדרגת ענוה, אני איני רוצה ודפח"ח ש"י

בדף ח' ע"א על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא אמר ר' חנינא לעת מצוא זו אשה כו' ר' נתן אמר לעת מצוא זו תורה וכו' רנב"י אמר לעת מצוא זו מיתה וכו' ריו"ח אמר לעת מצוא זו קבורה וכו' מר זוטרא אמר לעת מצוא זו בית הכסא (פירש"י שיהא דר במקום שיש בהכ"ס סמוך לו וכו') אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו לא נתן טעם למה עדיפא מכולהו, ועיין במהרש"א ז"ל בחידושי אגדות מ"ש בזה, ולפענ"ד נראה משום דלכולהו קשה אמאי אמר קרא על זאת יתפלל כל "חסיד" אליך לעת מצוא מדוע יתפלל ע"ז דוקא חסיד, הלא ע"ז שאמרו כל הני צריך כל אדם להתפלל, לכן אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו, דלעת מצוא קאי על בית הכסא שיהא סמוך לו, ולכן אמר ע"ז יתפלל כל "חסיד" דייקא, דידוע שהחסידים בודקים עצמם פעמים הרבה ביום בבית הכסא שיהי' גופם נקי למען יהי' בקרבם קדוש ויוכלו להתפלל וללמוד בגוף טהור ונקי מכל סחי ומאוס, ולכן צריך החסיד דייקא להתפלל ע"ז שיהא הבית הכסא סמוך לו, יותר משאר כל אדם, ושפיר אמר הכתוב ע"ז יתפלל כל "חסיד" אליך לעת מצוא וא"ש נכון בעזהי"ת. (י"ח

) שם א"ל רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמי' דרב חסדא במילי דבי כנשתא א"ל הכי אמר ר"ח מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות כו' -- כתב בס' עשרה למאה דרוש ד' הנה מ"ש מילי דבי כנשתא כוונתו הוא ענין התפלה ונקטה בלשון בי כנשתא לפי שעיקר התפלה היא בבית הכנסת, אך קשה שהמאמר פתח במעליותא דתפלה ומסיים בגריעותא, אמנם י"ל ע"ד שאמר שהמע"ה יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, ופירשו בו שהנה כאשר נרצה לומר על דבר א' שהוא טוב מחבירו צריך שיהי' בין שני הדברים איזה השתוות, משא"כ דברים אשר אין ביניהם שום השתוות בלתי ראוי לומר עליהם שהא' טוב מחבירו, למשל הנה יאמר על בשר עגל שהוא טוב מן בשר עוף וכן להיפך, כי שניהם בשר המה, וכן יאמר על בגד משי שהוא טוב מבגד צמר וכן להיפך, בעבור כי שניהם בגד המה, אבל לא יאמר על בשר עגל שהוא טוב מן בגד משי, כי אין להם שום השתוות, והנה באמת התורה אין לה שום ערך והשתוות עם כל הדברים הגשמיים הנמצאים בעולם השפל הזה, כי היא למעלה מן כל הדברים הרוחניים, והיא אמרה ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום, אולם בעבור שאנחנו בני אדם ואצלינו היותר טוב הוא הכסף והזהב, לכן שיבח דהמע"ה את התורה שהיא טובה מכסף וזהב, ואמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, אבל באמת אין בין התורה והעולם שום השתוות וערך שיהי' ראוי לומר עליהם שזה טוב מזה, וז"ש יקרה היא מפנינים אך פן תטעה לומר שיש איזה השתוות בין התורה והפנינים, לז"א וכל חפציך לא ישוו בה ר"ל שלפי האמת אין להם שום השתוות כלל ומה שאמרתי יקרה היא מפנינים הוא רק לשבר את האוזן הגשמי', והנה רבא בקש מרפרם שיאמר לו הני מילי מעליותא בתפלה, אמר לו בא וראה כמה גדול כח התפלה שהיא כ"כ במדרגה שנאמר עלי' שאוהב ה' את התורה יותר ממנה, ומעלה גדולה אל התפלה שיש לה ערך והשתוות עם התורה כנ"ל עכ"ל ודפח"ח, (ובפי' הרי"ף שעל העין יעקב לכאן כתב ג"כ מעין זה אך באופן אחר קצת עיי"ש בראש ד"ה אוהב ה' וכו'). (י"ט

) בדף נ"ה במהרש"א חידושי אגדות ד"ה חלום של שחרית כו' כתב חלומות שבתחלת הלילה הולכין אחר הרהורי הלב שביום גם עשן המאכל יטרדהו ומערבב שכלו בדברים בטלים והם בעצמם החלומות אשר ע"י שד שוא ידברו אבל חלום של שחרית שכבר נח האדם מהרהורים שביום יבואו החלומות האמיתיים אשר ע"י מלאך וכו' עיי"ש, ודברים אלו סותרים למ"ש מהרש"א ז"ל בעצמו לעיל דף ג' בד"ה ואשה מספרת וכו' דבמשמר