ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א לה

פעם, וז"ש איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים "אפילו שעה אחת" דהיינו בעת הזיווג, וכיון דגם אז יש עלי עול מלכות שמים, א"כ פשיטא דאוכל לכוין ומחויב אני בק"ש, ודפח"ח ש"י, (ומ"ש ר"ג לבטל "הימני" דנראה לכאורה שפת יתר והול"ל איני שומע לכם לבטל מלכות שמים וכו' עיין בס' ישמח משה להגאון ר' משה טייטעלבוים זצ"ל בפ' לך לך בד"ה מדרש תנחומא כו' מ"ש ע"ז ענין עמוק ונפלא דפח"ח ש"י) (י"ד

) העתק מס' מנחת יהוד' עה"ת אות רל"ו וז"ל, אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה, שמעתי מפה צדיק הדרשן מהו' פייש פישמאן ז"ל מעשה שאירע בק"ק טיסא פורעד אשר נגיד מפואר וי"ש נדב לבו אותו לכתוב ס"ת לעצמו ולחינוך הס"ת קרא בקריאה של חיבה את הגאון הקדוש מהו' הרש מליסקא זצ"ל ואת הגאון החסיד האלוקי מהו' הילל ליכטענשטיין זצ"ל, אולם ע"י סיבה הגאון מהו' הילל ל"ש זצ"ל לא בא, וכתב שיבא על השבת קודש אחר החינוך וכן עשה, ויהי בשבת קודש שנתחנך הספר דרש הגאון מליסקא מה טוב ומה נעים אשר בנ"י מפזרין ממונם לקיים מצות ה' ומהדרים במצות זה אלי ואנוהו וכמותם ירבו בישראל, ובשבת הבאה כאשר בא הקדוש מהו' הילל ל"ש ז"ל גם הוא דרש, אולם מיד התחיל בתוכחה מגולה, אתם חשבתם כמה צדיקים אתם לפי שנמצא ביניכם איש אשר פזר נתן לקיים מצות ה' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת אל תרבו תדברו גבוה גבוה כי ראיתי אשר אתם מתביישים למכור בקול רם המצות בבית הכנסת אלא תקנתם דף (שקורין טעוועלע) שהשמש ילך ויראה באצבע וקולו לא ישמע, הרימו מכשול מנגד פניכם מתחלה סור מרע ואח"כ עשה טיב, ויהי כאשר הנדבן שמע דברי התוכחה מגולה לא ידע עם מי האמת, אם האמת עם הגאון מליסקא זצ"ל אשר דבר טוב לפארם ולרומום בקהל עם, או עם הצדיק מקאלאמעא אשר בתוכחה מגולה יסר אותם בשבט פיו, וילך בבוקר השכם לבקר את הרב מליסקא ויאמר לו אמור נא אדוני עם מי האמת, אתך או עם הרב ר' הילל -- ויען החכם והקדוש:

דע לך בני, יש ב' מיני נביאים האחד מתנבא רק רע והאחד רק טוב, כי הדרשן דומה למילדת כמאמר סאקראטעס החכם, כמו המילדת מסייע להיולדת להוציא הולד, כן הדרשן מסייע לבני אדם ע"י מוסר ותוכחה להוציא מחשבותם לידי פועל ולקיים מצות ה', ובזה יש ב' דרכים לפני הדרשן, האחד להגיד שבחן של ישראל, ולדבר על לבם באמירה נעימה עד שבנ"א יאמרו שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, המילדת, ר"ל הדרשן הזה נקרא "שפרה" שמשפר מעשיהם של ישראל, אולם יש עוד דרשן צווח תמיד ומוצא תמיד דבר רע להגיד לעמו פשעם ולבית יעקב חטאתם, המילדת הזו ר"ל הדרשן הזה נקרא "פועה" מלשון כילדה אפעה, והנה חז"ל ספרו לנו (ברכות דף ה' ע"ב) ר' אלעזר חלש על לגבי' ר' יוחנן חזי דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזי דהוי קא בכי א"ל אמאי קא בכית וכו' וכו' א"ל להאי שופרא דבלי בארעא קא בכינא וכו. עיי"ש. ועפ"י הנ"ל יש לפרש ר"א דהוי קא גני בבית אפל, ר"ל שהוא הי' מהני דרשנים שנקראו פועה, שראה הכל באפלה, מצא בכל אדם עונות וחטאים הדומים לחשכת הלילה, אז אתא ר' יוחנן וגלייה לדרעא ונפל נהורא, ריו"ח הוי מאותן דרשנים שנקראו שפרה, שפר מעשי עמו והראה שאין לך אדם שאין זכותו בקופסיה, ואפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, וע"כ אמר, גלייה לדרעא וכפל נהורא, הראה לדעת שמעשה ישראל דומין לאור היום המאיר ובא, אשרי העם שככה לו, ע"כ א"ל ר"א על האי שופרא דבלי בארעא קא בכינא, כי אתה מלמד סנגוריא על ישראל, אוי לדור שאבדה כלי חמדה מרגניתא דא המאירה מעשה ישראל להתפאר -- והנה אנכי, כן אמר הקדוש מליסקא -- הנני מאותן הדרשנים שמלמדים רק טוב, ע"כ הקב"ה לפי דרכי הזמין לפני אותו שבת שנתת הספר בבית הכנסת, ואז לא מכרו העליות כי העליות היו שלך באותו שבת שנתת הס"ת לבהכנ"ס, ולא ראיתי שלא מכרתם העליות בקול רם, אולם הצדיק ר' הילל אשר הוא מן הדרשנים אשר דרכם לצווח ולייסר את העם בשבט פיו, הוא בא בשבת השני, כי כן הזמין ה' לפניו, כדי שיראה מעשה ויזכור הלכה ויהיה לו מקום להוכיח כפי דרכו אשר ג"כ דרך הקודש נקרא עכ"ל

(ט"ו

) בדף ה' ע"א, א"ל ר"א ברי' דרחב"א, הכי ארחב"א אמר ר' יוחנן, אלו ואלו יסורין של אהבה הן שנא' כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אלא מה ת"ל ומתורתך תלמדנו אל תקרא תלמדנו (הדלי"ת בסגול) אלא תלמדנו (בצירי) דבר זה (שאשרי הגבר אשר וגו') מתורתך תלמדנו, קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהוא א' מאבריו של אדם עבד יוצא בהם לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכו"כ, והיינו דרשב"ל דאמר רשב"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין וכו' מה ברית האמורה במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמורה ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם עכ"ל הגמ' -- וקשה מאוד על מה שאמר "והיינו דרשב"ל" הלא ריו"ח יליף לה מק"ו דשן ועין ור"ל יליף לה מגז"ש א"כ איך קאמר והיינו דרשב"ל, ועוד קשה מה שהקשה באהבת איתן שבגליון העין יעקב לכאן, למה לי הק"ו כיון דאיכא גז"ש, וכן קשה אדר"ל דאמאי איצטריך למילף מגז"ש כיון דאיכא למילף מקו"ח עיי"ש, [והנה על קושי, השני' י"ל כמ"ש הרי"ף שעל העין יעקב לכאן דר"ל לא דריש האי ק"ו די"ל דעבד כנעני יוצא בשן ועין מטעם שדרשו חז"ל (בב"ר פל"ו) מה טעם העבד יוצא בשן ועין משום דכתיב וירא חם אבי כנען ויגד וגו' ופירש"י וירא ויגד ראה בעינו והגיד בשינו המחתך את הדבור וכיון שלקה באחד מן האברים שחטא נפטר מקללתו עבד עבדים יהי' וגו' ויוצא לחירות, אבל מנין לנו שיסורין ממרקין עונותיו של אדם לזה למד בגז"ש דברית מלח יעו"ש, אבל קושי' הראשונה עדיין קשה למ"ל לריו"ח למילף מק"ו כיון דאיכא גז"ש], אמנם כל אלו קושיות קשים רק לגירסת הספרים שלפנינו וכן הוא גירסת רש"י ז"ל במילתי' דר"ל "אף יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם) אבל לפי גירסת הילקוט שמעוני בפ' משפטים רמז של"ט אין כאן שום קושיא וז"ל הילקוט שם: ואומר אשרי הגבר אשר וגו' ומתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין ומה שן ועין שהוא א' מאבריו ש"א עבד יוצא בהן לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכו"כ, והיינו דאמר ר"ש בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמור במלח ממתקת כל הקרבן אף ברית האמור ביסורין ממרקין כל גופו של אדם עכ"ל, וא"כ לפי"ז לא למד ר"ל בגז"ש דברית ברית דיסורין ממרקין כל עונותיו ש"א, אלא דיסורין ממרקין כל גופו ש"א, ואחר שהוא כן א"כ שפיר יש ללמוד דיסורין מכפרי' עונות בק"ו דשן ועין שהוא א' מאבריו ש"א עבד יוצא בהן לחירות יסורין שממרקין כל גופו ש"א עאכו"כ, וא"כ הכל נשען על הק"ו משן ועין, ושפיר קאמר הש"ס והיינו דרשב"ל דלמד מגז"ש דברית ברית דיסורין ממרקין כל גופו ש"א וממילא שפיר איכא ק"ו דשן ועין, וגם לא קשה קושי' האהבת איתן למ"ל ק"ו כיון דאיכא גז"ש דהא בגז"ש לחוד לא