ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א לד

מדביקות הבורא ית', יען שמתוך כך זוכרהו, כלומר דמתוך שפטור מלחשוב בשעת לימודו בדביקות הבורא ית' יכול לזכור הענין שלמד ויתרשם במוחו היטב. משא"כ אם הי' חושב גם בשעת הלימוד בדביקות הבוי"ת לא הי' הענין ההוא שלמד מתרשם במוחו מצד בלבול המחשבה והי' נשכח ממנו מהרה -- עוד שמעתי מפרשים המאמר הלז' עפימ"ש המפורשים ז"ל דשום אדם אינו יכול לקיים כל התרי"ג מצות אלא בצירוף עם כל ישראל דע"י שכל ישראל חברים ויש אחדות ביניהם נחשב לכל א' כאלו הוא מקיים המצוה שעושה חבירו, ופירשו בזה מחז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, כלומר כשמצרפים כל ישראל ביחד אז יש להם חלק לעוה"ב ע"י המצות שמקיימים ביחד כל התרי"ג מצות, אמנם מלבד זה יש עוד תקנה ואפשרות לכל אדם לקיים כל התרי"ג מצות ע"י עסק ולימוד התוה"ק כמ"ש חז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת, והה"ד נמי כל המצות יכול לקיים ע"י שעוסק בהלכות ודינים של אותה מצוה, ושמעתי בשם הגאון מה"ו שמחה בונם סופר ז"ל אבד"ק פרעשבורג, שפירש בזה מחז"ל ריש מסכתין, שמעתי בת קול שמנהמת כיונה וכו' מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, ואמר הג' הנ"ל כי באמת להקב"ה לא חסר כלום במה שחרב בהמ"ק וגלינו מארצנו, כי תחת הקרבנות יש לו להקב"ה תורת הקרבנות שאנו עוסקים בסדר קדשים וטהרות וכאלו הקרבנו כל הקרבנות כולם כמבואר בש"ס סוף מנחות, ותחת הבהמ"ק יש לו להקב"ה בתי כנסיות ובמ"ד שמגדלין ומקדשין בהם שמו הגדול ית' באמירת איש"ר וקדושה וברכו, אבל אוי ואבוי לנו שגלינו מארצנו ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, וז"ש חז"ל מה לו לאב פי' מה חסרון והפסד יש לו להאב העליון ית"ש במה שהגלה את בניו, אבל אוי ואבוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, רק להם לבנים אוי ואבוי אבל לא לאב ודו"ק ודפח"ח], המורם מזה דמי שאינו יכול לעסוק בדבר הלכה לזה אין תקנה אחרת רק הדיבוק חברים והאחדות שעי"כ נחשב לכל או"א כאלו קיים כל התרי"ג מצות כמש"ל, אבל מי שעוסק בדבר הלכה, זה יכול לפטור עצמו מחבירו, ואעפי"כ יכול לקיים כל התרי"ג מצות, ע"י שעוסק בהלכות ודינים של כל התרי"ג מצות, וז"ש אל יפטר אדם מחבירו, כלומר שאינו יכול להפטר מהתקשרות עם חבירו, אלא מתוך דבר הלכה, כי בעסקו בדבר הלכה אינו צריך להצטרף עם חבירו, יען שמתוך כך פי' מתוך שעוסק בדבר הלכה, זוכרהו, הקב"ה לטובה, ונחשב לו כאלו קיים כל התרי"ג מצות בפועל ודו"ק -- עוד שמעתי פי' מתוך דבר הלכה, מאמצע דבר הלכה, דהיינו שיאמר לו קושיא בלא תירוץ, שמתוך כך זוכרהו, שיזכור שחבירו אמר לו קושיא ולא תירצה, והוא ישתדל לתרצה, ועי"כ יהי' חקוק זכרונו בלבו -- ועיין בענף יוסף לעירובין דף ס"ד ע"א בד"ה אל יפטר וכו' מ"ש בזה בשם ס' מעון הברכות ע"ש, ואנכי הרואה שכבר קדמו בזה הגאון בעל "עיון יעקב" בחידושיו לכאן ע"ש -- וע"ע מ"ש בזה הגאון מליסא ז"ל בהקדמה לספרו דרך החיים ע"ש ויותר אינני רוצה להאריך בזה. (יא

) בדף ל"א כתבתי פירוש דברי הגמ' מימר שפיר קא אמרת אבל מורה הלכה בפני רבך את ע"ש, וכעת מצאתי שכבר קדמני בזה בס' ישמח משה עה"ת פ' ויקרא ע"ש ושמחתי שכוונתי ב"ה לדעת גדול -- עוד מצאתי בס' נפש יהונתן עה"ת דף ע"ו שכ' וז"ל, מקשים העולם הלשון מימר שפיר קאמרת מיותר הוא וי"ל דאתי להורות דהורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ובני אהרן מתו על שהורו הלכה בפני רבן, דהנה ברמב"ן איתא ב' דעות ח"א דבני אהרן שפיר קאמרי אע"פ שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן הדיוט ולמה מתו על שהורו הלכה בפני רבן, וחד אמר דשלא כדין הורו בזה ולכך מתו ולהך דיעה אינו מוכח דמורה הלכה בפ"ר חייב מיתה, ובירושלמי אי' את הכבש אחד תעשה בבוקר מאי אחד בגימ' י"ג שי"ג כהנים מתעסקים בו וקחשיב השוחט והזורק, לפ"ז אי אמרי' דלימוד של בני אהרן אמת שמצוה להביא מן ההדיוט קשה לחשוב עוד אחד והוי י"ד, אך אי אמרי' שחיטה כשרה בזר א"כ אפיק השוחט ועייל המביא אש זרה, והשתא א"ש מימר שפיר קאמרת דשחיטה כשירה בזר וממילא לא הוי אלא י"ב כהנים וצ"ל כלימוד של בני אהרן שמצוה להביא מן ההדיוט וא"כ עייל כהן המביא אש זרה, וקשה למה מתו בני אהרן הא שפיר הורו, וצ"ל דהורו הלכה בפני רבן וחייב מיתה לכך צריך להקדים מימר שפיר קאמרת ודו"ק עכ"ל ודפח"ח

(יב

) בדף כ' ע"ב והם מדקדקין ע"ע עד כזית עד כביצה ע"ש -- כתב בפי' הגר"א ז"ל על משלי כ"ב פסוק ט' נראה דה"פ כמ"ש הרי"ף דשיעור ב' סעודות הם י"ח גרוגרות והם ששה ביצים, ואיתא בזוהר שבג' ביצים יש עשרה זיתים שהם ט' גרוגרות הרי שהזית פחות מגרוגרות בחלק עשירית, ולפ"ז א"ש כי שיעור סעודה הוא ג' ביצים כנ"ל והם עשרה זיתים וכשיש לאדם זה השיעור לבד אזי חייבה התורה כשיאכל בעצמו כשיעור הסעודה שיברך לה' על מזונו כמ"ש ואכלת ושבעת וברכת לשון יחיד אבל ישראל עם קדושים וחפשו בחיפוש נרות איך לגדלו ולרוממו יותר ולכן כשיש לו שיעור הנ"ל שהוא עשרה זיתים יהדר אחר עשרה כדי שיגיע לכ"א כזית ויברכו בשם ואם לא ימצא עשרה עם כל זה לא יאכל בעצמו אלא מהדר אחר שלשה ויתן לכ"א כביצה ויברכו בזימון, וז"ש וכי לא אשא פנים לישראל אני וכו' ואכלת ושבעת וכו' והם מדקדקין על עצמן עד כזית תחילה ואח"כ עד כביצה, ובאמת שיעור כזית וכביצה נשנית לגבי זימון כדתנן עד כמה מזמנין עד כזית כו' אבל לא לענין זה, ועתה לא קשה קראי אהדדי דהפי' הוא כך כשהם נושאים פנים בתורה ומדקדקים בה גם אני נושא להם פנים וכו' עיי"ש עד סופו כי דבריו הקדושים מאירים כשמש בצהרים זי"ע ועכי"א. אח"כ פקחתי עיני ואראה דבס' ענף יוסף שעל העין יעקב לכאן כבר העתיק דברי הגר"א הנ"ל ואעפי"כ מפני חיבת הקודש הנחתי הדברים בספרי ולא העברתי עליהם הקולמוס. (יג) בדף ט"ז ע"א ומעשה בר"ג שנשא אשה וקרא לילה הראשונה א"ל תלמידיו למדתנו רבינו שחתן פטור מק"ש אמר להם איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת -- כמדומה לי שראיתי בכת"י הגאון ר' שמעון סופר ז"ל מקראקא שכתב דר"ג הי' דבק תמיד בהקב"ה כענין שנא' שויתי ה' לנגדי תמיד (ועיין בהגהות רמ"א או"ח ר"ס א') א"כ אם נאמר שלא יקרא ק"ש פעם א' אז אנו "מבטלין" הימנו מלכות שמים וזה שאיל איני שומע לכם "לבטל" הימני מלכות שמים וכו' -- ועוד כתב בזה, דחתן אחר פטור מק"ש, לפי דבעת הזיווג פונה מחשבתו לדבר אחר ונמצא דגם מקודם לא יוכל לכוין דעתו לשמים, אבל ר"ג שקיים בכל דרכיך דעהו ואפי' בשעת הזיווג קיבל עליו עול מלכות שמים, א"כ פשיטא שיכול לכוין דעתו לשמים וחייב בק"ש בכל