ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א לב

יש על המציאות התמידי בעוה"ז, דהא להתורה יש בכח להציל האדם ממיתה, ואם מפני שחטאו בעגל משום הא לא איריא דזה הוא ענין בחיריי והבחירה חפשית לאדם אם להרע או להיטיב, אבל להתורה הא יש כח זה באמת ליתן להאדם שומר התורה חיים נצחיים בעוה"ז ושפיר אומרת להנחיל אוהבי יש, [ואם מוסב על חיי נצחיי בעוה"ז אין למידק מיני' ש"י עולמות לא ע"ד משל ולא ע"ד האמת כי עוה"ז רק עולם אחד וגם תענוג עוה"ז הוא מוגבל ונחקר בשכל וק"ל], וצע"ג לכאורה – אמנם באמת מבואר בע"ז דף הנ"ל דדבר זה אם יש להתורה כח לבטל המיתה מישראל או לא, הוא פלוגתא דתנאי, דלר' יוסי שם ס"ל דלא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, ולהתנא דברייתא שם ס"ל דלא קיבלו ישראל את התירה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן עיי"ש, וא"כ איכא למימר דריב"ל כתנא דברייתא ס"ל דאין כח להתורה לבטל המיתה מישראל, וא"כ עכ"ח הך להנחיל אוהבי יש קאי על המציאות התמידי בעוה"ב ושפיר דייק מיני' ש"י עולמות אם ע"ד משל דתענוג עוה"ב גדול ש"י פעמים יותר מתענוגי עוה"ז או ע"ד אמת ש"י עולמות ממש. אמנם צריך להבין הני תנאי דפליגי בזה במאי קמיפלגי ובאיזה סברא תלוי ענין פלוגתתם, ונלע"ד דהך פלוגתא תליא באידך פלוגתא דתנאי בעלמא אם אומן קונה בשבח כלי או אין אומן קונה בשבח כלי, עפי"מ דאיתא בבראשית רבה פרשה כ' בפסוק עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת אמר לו קומץ עפר של אדמה שנבראת ממנו לא גזולה בידך עיי"ש, וא"כ ענין המיתה הוא כדי להשיב את הגזילה אל האדמה, אך אם אמרינן אומן קונה בשבח כלי א"כ ע"י קבלת התורה ושמירת המצות שהם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים כנודע, נתקדשו ונטהרו כל האיברים והגידים של האדם ונזדככו ונתהפכו לרוחניים, ומתחלה הי' הגוף עפר מן האדמה וע"י שמירת תרי"ג מצות נתהפך לרוחני ודבר קדוש, כענין אשר קדשנו במצותיו וכו' ואין לך שבח כלי יותר מזה, וממילא א"צ להשיב הגוף להאדמה מצד והשיב את הגזילה, דהא קנאו מצד אומן קונה בשבח כלי, וה"ט דר' יוסי דס"ל דיש כח להתורה לבטל המיתה מישראל, אבל התנא דברייתא ס"ל כמ"ד אין אומן קונה בשבח כלי, ולכך ס"ל דאין כח להתורה לבטל המיתה אלא לבטל שיעבוד מלכיות מישראל - אמנם הך פלוגתא אי אומן קונה בשבח כלי או לא ג"כ תליא באידך פלוגתא דתנאי אי שינוי קונה או לא, דלמ"ד שינוי קונה ס"ל דאומן קונה בשבח כלי דע"י השבח נשתנה לדבר אחר, ולמ"ד שינוי אינו קונה ס"ל דאין אומן קונה בשבח כלי דשינוי במקומו עומד, וכ"כ הגאון בעל נוב"י ז"ל בספרו דורש לציון דרוש ח' בסופו בד"ה ולפ"ז אומר אני וכו' עיי"ש

והנה מבואר בב"ק דף ס"ה ע"ב דב"ש דס"ל גם לרבות שינוייהם ס"ל דשינוי במקומו עומד ולא קני ועיין ברש"י בחומש פ' כי תצא בפסוק כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם גם לרבות שינוייהם כגון חטין ועשאן סולת, וטען הרמב"ן ז"ל איך שביק ב"ה ונקיט כב"ש, ותירץ במזרחי דלכך נקיט רש"י כב"ש משום דלב"ה קשיא "גם" כדאיתא התם ולב"ה הא כתיב גם. גם לב"ה קשיא, ועיי"ש. -- ועתה נבוא לקשר תחלת הש"ס עם סופה, דהנה על מה שאמר במשנה מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, דקדק בתוס' יו"ט ז"ל על לשון "בתרומתן" אמאי לא אמר בתרומה, ותירץ בס' מנחה חדשה להרה"ג מ' נפתלי הורוויץ מירושלים תובב"א, דלכאורה קשה כקושי' מהרש"א כיון דאז היא זמן ק"ש האיך רשאין הכהנים לאכול אז, הרי כיון שבא זמן ק"ש אסור לאכול עד שיקרא ק"ש ויתפלל, אמנם הדבר נכון מאד, דהא הכהנים מצוים להפריש תרומה גם מפירות של עצמן ואסורים לאוכלן בטבלן כדילפינן מאתם גם אתם ודרשינן אתם הלוים גם אתם לרבות הכהנים אלא שא"צ לקיים מצות נתינה ומעכבין ההפרשה לעצמן (ע' בש"ך יו"ד סי' של"א ס"ק קו"ף ע"ש) א"כ בשלמא כשישראל מפריש תרומה מסתמא מפריש כשיעור נתינה כדי לקיים מצות נתינה כראוי, (ע' נוב"י תנינא חיו"ד סי' ר"א אע"ג דאמרי' חטה אחת פוטרת את הכרי מידי איסור טבל אבל לקיים תתן לו צריך להפריש כדי נתינה ע"ש) אבל הכהנים בתרומתן, שא"צ להפריש כדי שיעור נתינה, א"כ אין מפרישין יותר מחטה אחת, וחטה אחת בודאי דרשאין לאכול קידם ק"ש דאינה אלא טעימה בעלמא, והיינו דדייק התנא נכנסין לאכול "בתרומתן" דהיינו מה שהפרישו מפירות של עצמן. ומיושב קושי' מהרש"א עכדפח"ח, וא"כ לפי"ז מוכח מתיבת בתרומתן דגם הכהנים צריכים להפריש תרומה מפירות שלהם וכדדרשינן גם אתם לרבות הכהנים, וממילא מדאמרינן "גם" לרבות, א"כ עכ"ח צריכים אנו לומר כב"ש "וגם" לרבות שינוייהם (כמ"ש במזרחי הנ"ל לדעת רש"י), וא"כ מוכח דשינוי במקומו עומד ולא קני, וממילא הה"ד נמי דאין אומן קונה בשבח כלי, וא"כ הלכה כתנא דברייתא בע"ז הנ"ל דאין כח להתורה לבטל המיתה מישראל וא"כ אין לומר דלהנחיל אוהבי יש קאי על המציאות התמודי בעוה"ז דהא סופו לעפר, אעכ"ח קאי על עוה"ב, ולכן שפיר אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש וכו' וא"ש ודו"ק. ועתה אלכה לי אל הר המור לקשר ולנעוץ סוף הש"ס בתחלתה ואקדים לכם ב' הקדמות (א) רע דמ"ש לעיל בשם הנוב"י ז"ל דמה דאמרי' חטה אחת פוטרת את הכרי ה"ד להוציא מידי איסור טבל אבל לקיים מה שנא' ראשית דגנך וכו' תתן לו, צריך ליתן לכהן כדי נתינה, אין הכל מודים לסברתו הזאת, וכמבואר בס' תורה תמימה פ' שלח בפסוק מראשית עריסותיכם תתנו וגו' שחולק עליו מדדרשינן מפורש בירושלמי תרומות פ"ד סוף ה"ג ראשית אפי' כל שהוא ור"ל אפילו כל שהוא נקרא ראשית עיי"ש, ולענ"ד יש ראיה לזה גם מן הירושלומי ריש מס' פאה דמקשה על הא דתנן אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים וכו' למה לא תנינון תרומה עמהן ופי' הפ"מ דהא לתרומה נמי אין לה שיעור מדאוריי' דהא חטה אחת פוטרת את הכרי עיי"ש ואם איתא להא דהנוב"י מאי מקשה הא מ"מ צריך שיעור כדי לקיים מצות נתינה, ונוראות נפלאתי בזה על הה"ג בן המחבר בנוב"י הנ"ל סי' ר"א שכתב ולפי"ז מתורץ נמי מה שתמהו התוס' במנחות דף ס' למה לא חשיב תרומה בהדי הנך דאין להם שיעור וכו' עיי"ש ומוכח מדבריו דהוא הי' סובר שזהו קושי' התוס' וז"א אלא התוספת הביאו קושי' זו בשם הירושלמי וא"כ מן הירושלמי אדרבה מוכח דלא כדברי אביו הגאון נוב"י ז"ל וזה פשוט. (ב) במדרש תלפיות (ענף יש עולמות) הקשה דבמשנה אמרינן י"ש עולמות, ובאותיות דר' עקיבא אמר עתיד הקב"ה לתת לכל צדיק וצדיק ש"מ עולמות שנאמר שם עולם אתן לו, ותירץ דלא פליגי דהשכר י"ש עולמות, וכיון שתוספת של הקב"ה מרובה על העיקר, חוץ מהי"ש עולמות תוספתו הם ש"מ עולמות וזהו דדייק ש"ם עולם "אתן" המתנה הם ש"מ דהיינו מתנת חנם שהוא התוספת חוץ מן השכר שהם י"ש עכ"ל והנה ידוע במדה שאדם מודד מודדין לו, לאדם שהוא מוסיף בכל מצוה יותר מכפי החיוב, גם הקב"ה מוסיף לו יותר מכפי השכר שצריך ליתן לו, אבל לאדם שאינו מוסיף כלום מדילי', לזה גם הקב"ה אינו מוסיף, וכן אחז"ל בכמה