ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א ל

חתיכת בשר, הוא רק בשביל שאני אינני הגון ואינני כדאי לאכול בשר, ולא מחמת שהבעה"ב איננו הגון, וז"ש כל מה שטרח בעה"ב לא "טרח" אלא בשבילי, וא"ש ודו"ק. (ו) דף י"ז שכל טוב לכל עושיהם וכו' לעושים לשמה וכו' וכל העושים שלא לשמה נוח להם שלא נבראו -- והקשו תוס' הא אמר ר"י אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה יעו"ש מ"ש בזה, ושמעתי מכבר לתרץ קושי' התוס' וכעת מצאתיו בספר ערוגת הבושם פ' משפטים וז"ל, ונ"ל בס"ד עפ"י מה ששמעתי בשם הגאון בעל ישמח משה זי"ע בימי עלומיו הי' מאוד נעלה וחריף על כל בני גילו, פ"א התיישב בדעתו שלומד תורה שלא לשמה רק להתגדל ושוב ירית גיהנם א"כ מה לו לצרה הזאת, מוטב לו לעסוק במשא ומתן רק שיקבע עתים לתורה מידי יום ביומו ויהא מובטח שלא ילמוד שלא לשמה, וכן ניסה פעם ופעמים, אבל רוחו הק' והטהורה לא שקטה ונתיישב בדעתו וכי מפני המורא שאהי' נופל ח"ו בגיהנם לא אלמוד תורה אשר הוא חיינו ואורך ימינו ושעשועים של השי"ת, נמצא דבפנימות השלא לשמה נטמן הלשמה, ושמעתי בשם הגאון מה"ו שמעון סופר ז"ל מקראקא לפרש בזה פסוקי (תהלים ל"ט) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני וגו' פי' שאשמור לבלתי לעסוק בתורה ולאמר ד"ת כ"ז שהיצה"ר עומד לנגדי, וז"ש אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי, וכן עשיתי, נאלמתי דומי' החשיתי מטוב אין טוב אלא תורה, אבל וכאבי נעכר חם לבי בקרבי, בהגיגי פי' חשבתי מחשבות, תבער אש, אף אם תבער אש של גיהנם מ"מ דברתי בלשוני יהי' מה שיהי' ודפח"ח, ובזה א"ש לעולם ילמוד אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה, פי' שעי"ז שיודע שלומד שלא לשמה ויהי' עונשו מרובה ומ"מ לומד, מזה גופא הוא בא לשמה וא"ש עכ"ל. (ועוד מצאתי בערוגת הבושם פ' תרומה שהביא תירוץ על קושי' התוס' בשם הפלא"ה ז"ל בפתיחה למס' כתובות, דתרי גווני שלא לשמה איכא, דיש מי שלומד רק שלא לשמה, אבל יש דלומד תורה ויודע שעדיין לא הגיע למדריגת לשמה, אבל עמל ויגע על מנת שהשי"ת יזכהו שמא יזכה בפ"א לבא למדריגת לימוד תורה לשמה, א"כ אף שעתה הוא שלא לשמה מ"מ הוא גופא הפנימיות הוא לשמה, והיינו שאמר לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה באופן שמתוך שלא לשמה בא לשמה דהפנימיות יהי' לשמה שיבא אח"כ לידי לשמה עיי"ש)

ויקר בעיני מה שכתוב בס' רב שלום עה"ת פ' תצוה (להג"מ שלום אדלער זצ"ל אבד"ק סערעדנע יע"א), בשם הגאון החסיד שבכהונה מה"ו נתן אדלער זי"ע, בפ' ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי, והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת השש, דידוע דבגדי כהונה היו שעטנז, והכהנים היו רשאים ללובשם מכח עשה דוחה לא תעשה, והנה אף דאמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה וכו, אבל במקום שעשה זו דוחה ל"ת פשיטא שצריך לקיים העשה לשמה, כדי שתדחה הל"ת, וז"ש ועשו בגדי קודש וגו' לכהנו לי, לי לשמי דייקא, וקשה למה דוקא לשמה, לזה אמר והם יקחו את הזהב, ואת התכלת ואת השש והיה שעטנז, ועכ"ח מכח עשה דוחה ל"ת, א"כ צריך לשמה דוקא, עכ"ד ודפח"ח. (ז) במשנה סוף ברכות עת לעשות לה' הפרו תורתך, ר' נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה' -- ולכאור' נראין הדברים משוללי הבנה, מאי קאמר ר' נתן ומ"ט סרס המקרא. וכ' בס' ראש דוד להחיד"א ז"ל פרשת לך לך, עפ"י מחלוקת הה"מ והר"ן מובא ביבין שמועה כלל רט"ו, דהה"מ סבר דבעינן דבעידנא דמעקר לאו ממש מקיים העשה לאפוקי אם אבידה בסוף בית הקברות דהכהן בעת שנכנס לביה"ק מעקר לאו ואינו מקיים העשה עד לאחר זמן. והר"ן סבר דכיון דהוא צורך העשה מיקרי בעידנא, והראי' ממילה בצרעת דמל ולא פרע כאלו לא מל וכו' ע"ש. ועתה י"ל דתנא קמא סבר כסברת הרב המגיד, דבעידנא דמעקר לאו מקיים העשה ממש ולא מהני אם צריך לעבור הלאו כשהוא מתחיל בעסק שאח"כ תכף יבא קיום העשה, דבעינן עקירת הלאו וקיום העשה כחדא שריין וריוח לא יעבור ביניהם כלל, וזהו סברת תנא קמא דקרא כדכתיב בעינן "עת לעשות" פירוש עידן דמקיים העשה והוא עת לעשות אז הפרו תורתך מעקר הלאו והוא בעידנא ממש, לאפוקי שאם מתחיל לעבור הלאו קודם שמקיים העשה ממש אין לעבור הלאו, וז"ש עת לעשות עידן דמקיים עשה אז שרי הפרו תורתך לעבור על ל"ת. אך ר' נתן פליג וסבר כדעת הר"ן. דכל שהוא צורך קיום העשה בעידן מקרי, וז"ש הפרו תורתך דינא הוא לבטל הלאו משום עת לעשות לה' כדי שאח"כ יקיים העשה, ועת לעשות בעידנא מיקרי אף שכבר הפרו תורתך ועקר הלאו, ע"כ ודפח"ח. [שו"ר בס' חדש "אבני שיש" להרה"ג מ' שמואל ישכר שטארק נ"י מבוטשאטש שכ' זה בסוף מס' ברכות. והנה לא ראה שכבר קדמו החיד"א ז"ל בראש דוד]. קונטרס שם עולם. דרוש לסיום הש"ס שאמרתי ב"ה ביום ג' לס' בהעלתך מתוקה שנת תרע"א לפ"ק בקיבוץ בני החברה ש"ס דפה והסביבה יצ"ו. בבית הרבני הנגיד מה"ו יוסף בן ציון גליק נ"י מפה

אהובי רבותי אם אמנם לא הייתי מופנה מכל צד לחשוב מחשבות לעשות דרוש נאה לסיום הש"ס כראוי ונכון לכבודכם הרמה כי רק לפני איזה שבועות נודעתי מהגבלת זמן הסיום וחשתי ולא התמהמהתי ללמוד חמשים דפים גמ' ותוס' במס' זבחים שנפלה בגורלי עד זמן הסיום והייתי טרוד מאוד בלימוד עכ"ז בטחתי בחסד עליון כי יזמין לי דרוש אחד במשך ימים אחדים כי כן דרך המלך מלכו של עולם ית"ש להזמין לת"ח הלנים בעמק הלכה, דרוש אגדתא לעת הצורך, מבלי העמק עיון באגדה -- וכאשר אמר לי מו"ח הרבני החרוץ מה"ו מרדכי ליב פוקס ז"ל בשם אחיו דודי הגאון מה"ו משה הרש פוקס אבדק"ק גראסווארדיין (זצוק"ל), שאמר בהיותו פ"א במרחץ קארלסבאד לרב אחד מהרבנים החדשים מקרוב באו אשר מהפכים הסדר ותהי להם ההלכה לטפל והאגדה לעיקר, ובבוא יום א' לחודש אויגוסט נטל רשות מהגאון הנ"ל, באמרו שצריך לו ליסע מהר לביתו, ושאלו הג' הנ"ל למה רץ ועל מה רץ כ"כ