ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א כו

הפוך כעת למען לא יזלזל בו בני ויקח מוסר ואשוב להפכו עם המשי לחוץ. הנמשל שאם אין חמתו של הקב"ה נתכה עלינו בהחלט, רק רצונו לרמוז לנו להיישיר ולתקן המעוות, אז איננו שולל ממנו הברכות לגמרי לתת קללות תחתיהן, אבל הוא רק מהפך את הברכה לקללה, ואחר שובינו אליו הוא שב ומהפכה לכשהיה. וזהו מאמר המדרש הנ"ל חשבתי ברכות וקללות וגו' ולא עוד אלא שהן הפוכות, כלומר שהן הן הברכות שהשפעת עלינו רק שהן הפוכות מחמת שהעוינו קצת נגדך ואתה מצפה לתשובתינו ותחזור ותהפכם לכמות שהיו עכ"ד -- וזהו ג"כ מליצת חכז"ל, הרואה תגלחת בחלום, כלומר שרואה בעוה"ז שהוא כחלום עובר, תגלחת, שגלחו וגזזו מעליו צמרו ופשתו כבוד עשרו וסגולתו, ישכים ויאמר, ויגלח, זה שגלחוהו לא לרעתו הוא ח"ו כי אם, ויחלף שמלותיו, שהחליפו שמלתו, של הפשתן לחוץ והמשי לפנים כדמיון קול יעקב הנ"ל, קודם שיקדמנו פסיק אחר, שיחשוב חלילה, כי אם גולחתי וסר ממני כחי, שלרעתו להסיר ממנו כחו גלחוהו, לא כן כי אם יאמין כי הכל לטובה וכ"מ דעביד רחמנא לטב עביד, רק רצה לרמוז לו להיישיר ולתקן דרכיו המקולקלים, ואם ישוב מיד יקבלו, ויחזור ויהפוך הבגד עם המשי לחוץ כאשר בתחלה. והוא פירוש נחמד ויקר למבין. נ"ט. אמר ר' אלכסנדרי אריב"ל לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומיות שבלב שנאמר והאלהים עשה שיראו מלפניו -- בחידושי הש"ס להגאון ר' ישעי' פיק ז"ל הביא ביאור המאמר בשם הגאון מ' מיכאל שמעון זצ"ל כי היות לא טוב היות האדם ירא ופחד מקול הרעם. כי בזה מראה אשר נפשו אינה מתוקנת כהוגן. וכי זולת זה איננו ירא כי אם מאלהים אשר הוא גבוה מעל גבוהים. וזה אומרו פה לא נבראו רעמים אלא לפשוט וכו' וע"ז מביא הפסוק והאלהים עשה שיראו "מלפניו" והכוונה כי רק מלפניו ייראו ולא מהרעם עכ"ל. ס. מברך על הרעה מעין על הטובה היכי דמי כגון דשקיל בידקא בארעיה אע"ג דטבא הוא לדידיה דמסקא ארעא שירטון ושבחא, השתא מיהא רעה היא, ועל הטובה מעין על הרעה ה"ד כגון דאשכח מציאה אע"ג דרעה היא לדידיה דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה, השתא מיהא טובה היא -- ביד יוסף פ' שמות מביא בשם הקדוש מ' יצחק אשכנזי ז"ל, דזה פי' הפסוק בתהלים ל"ב ו' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא' שיזדמן לו שעה מוצלחת שימצא מציאה, אע"ג דיכול להיות שיבא לו רעה ממנו, כיון דהשתא מיהא טובה היא "רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו' אע"ג דיכול להיות לו טובה ממנו, מ"מ השתא מיהא רעה היא, ודפח"ח ש"י

ס"א. ואר"ה א"ר משום ר"מ לעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקב"ה שנא' אל תבהל על פיך וגו' עד יהיו. דבריך מעטים -- וצ"ב מה הוסיף ר"מ בזה על הפסוק, ועיין במהרש"א, גם עיין בצל"ח מ"ש בזה ודפח"ח -- ובס' תורה תמימה למגלת קהלת כתב לכאורה אינו מוסיף ר"מ מאומה על דברי הפסוק, וגם לא נתבאר הלשון "לעולם" וי"ל משום דאפשר לפרש הלשון אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר, דרק בבהלה ומהירות אסור להרבות דברים, אבל במתינות ובדעת מיושבה רשאי, קמ"ל ר"מ "דלעולם" יהיו דבריו של אדם מועטין, בכל אופן ומעמד שהוא, עכ"ל

אמר רב יצה"ר דומה לזבוב כו' ושמואל אמר דומה לחטה שנא' לפתח חטאת רובץ פירש"י חטאת לשון חטה דריש לי' עכ"ל -- ובס' תורה תמימה פ' בראשית כתב: ואולי י"ל שיש למאמר זה שייכות עם מ"ש בברכות מ' א' אילן שאכל אדה"ר חטה היה וי"ל שממנו הושתת היצה"ר עכ"ל, ונעלם ממנו שכ"כ כאן המהרש"א ז"ל בחידושי אגדות ע"ב, ובגוף המאמר עיין "באורח ישרים" שהיצה"ר כזבוב מעופף הוא אף אם תרדף אותו ממך כמה פעמים כל עוד שלא תמיתהו ישוב אליך עוד, כן הוא היצר אף אם תרדף אותו ממך כמה פעמים יעשה הוא את שלו וישוב אליך עוד, ושמואל אמר דומה לחטה, הכוונה בזה כי כל גרעיני התבואה שלמים הם מקצה אל הקצה לבד החטה יש בה חריץ מפסיק באמצע מקצה אל הקצה כן הוא מדרך היצר בבואו להסית את האדם לעבירה עושה הוא בו רושם וחריץ מתחלה בקרב לבו ומעט מעט יתרחב החריץ עד כי יוכל לו ולולא לא עשה בו חריץ מעט בקרב לבו אזי לא הי' יכול לו, וזה הוא שדרש מן המקרא הזה, לפתח, אם יעשה לו לאדם פתח בתחלה אזי, חטאת רובץ, יכול הוא לרבוץ אצלו ולארוב לו -- ובס' ילקוט אליעזר מביא בשם רבו הגאון בעל כתב סופר ז"ל הכוונה כי כך דרכו של יצה"ר, מתחלה מסית לאדם בדבר הערב ומתוק לאדם ואח"כ מדחהו מדחי אל דחי גם בדבר אשר הוא סחי ומאוס ומתועב לנפש כענין שמצינו בסנהדרין ק"ג ע"ב אמון בא על אמו אמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו וכו' ע"ש, וזה ענין יצה"ר דומה לזבוב, דומה לחטה, ושניהם אמת כי מתחלה היצה"ר בבחינת חטה ומגמתו להשביע האדם מחלב חטה פת בג התאות תערב לנפש המתאוה, ואח"כ אם כבר נלכד ברשתו, דומה לזבוב שמעופף והולך גם בדברים מאוסים ומתועבים ודו"ק. וע"ע בס' אור הצבי לר"צ בערלס מבריסק שמאריך מאד בביאור מאמר זה בשער האותיות ע"ש ותמצא

תניא ר' אליעזר הגדול אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, לומר לך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. ר' עקיבא אומר בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך. כתב בס' "עיון יעקב" וז"ל, אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, דאם אפילו נפשך אתה חייב למסור וכ"ש הממון, אלא צריך לומר דכל מאדך הפירוש בכל מדה ומדה, א"כ למה נאמר בכל נפשך עכ"ל ובסידור באר חיים דף ס"ג ע"ב כתב באופן אחר קצת, והוא: דהנה כל משכיל יבין שיותר נקל למסור נפשו על קידוש השם ית' משיקיים כל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו, שבאמת ראינו בכל גזירות שמד שהיה בדורות הראשונים רובם ככולם מסרו נפשם על קדושת השם, ולקבל את הרעה בשמחה כמו טובה גדולה, לא מצינו רק אצל יחידי סגולה, וא"כ הכוונה פשוט, אם נפרש בכל מאדך בכל ממונך תקשי אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נפרש כפירוש הב' בכל מאדך בכל מדה ומדה וכו' א"כ למה נאמר בכל נפשך שבודאי מאהבת השי"ת ימסור נפשו על קדושת הי"ת עכ"ל, (ומ"ש עוד שם בשם ספר "נפש החיים" שלכך לא כתיב בפרשה שני' ובכל מאדכם, משום שפרשה שני' בלשון רבים, וברבים לא שייך לומר שממונם חביב עליהם מגופם, לזאת כיון דכתיב ובכל נפשכם לא איצטריך ובכל מאדכם. לא ידעתי מדוע לא הביאו בשם מרן המשנה למלך ז"ל שקדמו כבר בזה בספרו פרשת דרכים דרוש כ"א ע"ש) -- והנה מדברי כולם נלמד דס"ל דגם לר' אליעזר צריך למסור נפשו על קדושת הי"ת וכ"כ המהרש"א ז"ל בכאן דרע"ק דאמר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך לפרושי דברי ר"א קאתי -- אמנם רבינו הגאון ר' אלי' מווילנא זצ"ל בספרו שנות אלי' לכאן, וביותר ביאור בליקוטים שנדפסו ממנו בסוף ספרו דבר אליהו על איוב, כתב שהוא דחוק, ולבד זה הדברים רחוקים מצד עצמם, וכי יש בעולם מי