ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רנה

ויעוין בפתחי תשובה אהע"ז סי' כ"ו סק"ה שהעיר איך אסרו חכמים לקדש בביאה משום פריצות הא קידושי ביאה מפורש בתרה להיתר יע"ש, ולפ"ד חת"ס ס"ס ק"ט הנ"ל י"ל דגם בזה לא הוזכר בתורה ההיתר בקום ועשה לכתחלה אלא כי יקח איש אשה ובעלה כתיב היינו דמתקדשת בביאה וזה לא אמרו חכמים דלא תהא מקודשת בביאה דהא באמת אע"ג דאסיר לקדש בביאה מ"מ קידושיו קידושין כמבואר באהע"ז שם ברמב"ם פ"ג מה' אישות הלכה כ"א וע"ש, וא"כ אין כאן עקירת דבר מה"ת וא"ש. (ב) ומ"ש פר"מ נ"י בענין מ"ש בילקוט הגרשוני על שי"ט או"ח סי' ש"ג וז"ל שם:

ראיתי בס' קיצור שו"ע סי' פ"ד שהאריך לאסור לישא גאלדענע אוהר עם גאלדענע קעטטע בשבת במקום שאין עירוב, וטעמו משום דהאוהר ל"ה תכשיט כיין שנושא אותו בתוך הטאשע והוא מכוסה והשלשלת זהב ג"כ בטל לגבי האוהר שהוא העיקר ע"ש, וכתב שכ"כ גם בתשו' דברי חיים להגאון מסאנז זצ"ל ח"ב או"ח סי' ל"ג, אמנם בס' ל"ש מביא דבתשו' שואל ומשיב מהדורא קמא ח"ג סי' ל"א מתיר. [ועיין בס' כזר ישראל על הל' שבת סי' כ"א בליקוטי רימ"א ס"ק י"ד שכתב וז"ל, עיין בח"א כלל נ"ו ס"ב שכ' שלא ישא בבגדיו זררגיר חוץ לעירוב שאין זה דרך תלביש. ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"ג סי' ל"א שכתב וז"ל וע"ד הזדיגיר עם רביד זהב על דעתו היא מותר לשאת ואף שמעלתו כ' שהח"צ ז"ל לא נשא רק במקים שיש עירוב וכך כתבו האחרונים לפענ"ד כל שהיא לבוש בבגדיו ובפרט שהוא עם רביד זהב בודאי הותר אף במקום שאין עירוב דהוי תכשיט ולא משאור ע"כ.] והנה אף שדברי קיצור שו"ע נראים ברורים לדינא, מ"מ נ"ל ללמד זכית על המקילים וסומכים אהתירא דשואל ומשיב הנ"ל, כי עיקר הסברא הנ"ל דאוהר שהיא מכוסה בתוך הטאשע נא מיקרי תכשיט אינו מוסכם לדעתי, דודאי אין להכחיש דאיהר של זהב הוי תכשיט (כנראה תמה שהמנהג ליתנו לחתן וכלה לשם תכשיטין ומה שנושאין אותי מכוסה בתוך הטאשע משו"ה עדיין לא אבד מיני' שם תכשיט דכיון ועיקר עשוי לכך לשאת אותו בתוך הטאשע שפיר מיקרי אף שהיא מכוסה, וה"ז דומה למ"ש התוס' שבת לעיל סי' ש"א ס"ק ל"ח וז"ל, מ"ש המג"א כאן דמה שנוהגין אא לשאת מקל בידם לכבוד אסור לצאת בי בשבת דגם הכדים אסר לישא בידי ממש וכו'. מיהו אין מוכרע דשאני לא דעיקר עשוי לכך לישא אותו בידו ושפיר מיקרי תכשיט אף לישא בידי עכ"ל וה"נ דכוותי' כלע"ד לימוד זכות קצת על רוב העולם שנהגו היתר בזה עכ"ל שם -- ועתה כותב לי פר"ח נ"י וז"ל בענין לימוד זכות על רוב העולם רובו ככולו שנהגו היתר לישא בש"ק גאלדעבע אוהר עם קעטטע שכתיב הדר היא בספרי הנחמד ילקוט הגרשוני או"ח סי' ש"ג סק"א, יהרב הג' האבדק"ק פלונית צועק כגד דבריו הטהורים, הבאתי ראיה לדה"ק ממתני' פ"י דעירובין המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ר"ג אומר. שנים שנים ומפרש בגמ' טעמא דר"ג משום דשבת לאו זמן תפילין והוי תכשיט כמבואר שם בגמ' ורש"י ז"ל וקשה התינח תפילין ש"ר גלויין ונראין יהיו תכשיט אבל תפילין ש"י דמכוסים בבגדיו מטעם והי' לך לאות ולא לאחרים לאות מאי איכא למימר אלא ודאי כיין דעיקרן עשוי לכך לשאת אותן תחת הבגדים שפיר מיקרי תכשיט אף שהוא מכוסה, וראיה לסברא שכ' בילקה"ג עכח"ד

והנה אימר על ראשון כו' מ"ש שהרב הג' פלוני צועק נגד דברי, אנכי לא ידעתי מה לו כי יזעק, וכי אני באתי בספרי ילקה"ג להכריע בין הגאון שואל ומשיב בין הגאון דברי חיים זצ"ל, חלילה לי מעשית כדבר הזה כי מר אנכי להכריע בין ההרים הגדולים, הגאון מסאנז ז"ל נודע ומפורסם בכל העולם לגאון וקדוש עליון ומי כמוהו מורה, וגם הגאון בעל שואל ומשיב ז"ל נודע ומפורסם בעולם לגאון אדיר, שכל גדולי דורו כתבו לו תואר רשכבה"ג, וכולם הרצו אליו שאלותיהם בהוראות או"ה, וגם הגאון הקדוש מסאנז ז"ל גופי', שאל מאתו חוות דעת בעסק מקוה, כנדפס בשואל ומשיב מהדורא תנינא ח"א סי' כ"ד כ"ה יעו"ש, א"כ מי בדור הזה כדאי להכריע בין גאונים אדירים כאלה, ולא עלה על דעתי מעולם להכריע ביניהם, כ"א יצאתי ללמד זכות קצת על רוב העולם שסומכים על ההיתר דהגאון ש אל ומשיב ז"ל, שלא יהיו נדונים ח"ו כולם כמחללי שבתות בפרהסיא, וזה עלה בידי תלי"ת עצהיו"ט, אבל בכל זאת ראוי לכל ירא ה' באמת לחוש לדברי הגאוה"ק מסאנז זי"ע ולהחמיר לעצמו שלא לישא מורה שעות של זהב עם רביד זהב בש"ק במקום שאין עירוב

ומ"ש ראיה לסברתי מעירובין צ"ה דס"ל לר"ג מכניסן שנים שנים משום דהוי תכשיט, לא ידעתי מדוע לא הביא ראי' מהא דקיי"ל בסי' ש"א סמ"ב דמכניסן זוג זוג ולדידן דקיי"ל שבת לאו זמן תפילין עכ"ח הטעם משום דהוי תכשיט אלא דלא מקרי תכשיט אלא כשלובש כדרך שלובשין בחול דהיינו זוג א' אבל טפי לא כד' המהרש"א ז"ל המובא במג"א שם ס"ק כ"ד (ועיי' במחצה"ש שם) ובס' תוס' שבת שם ס"ק ע"ז כתב ואשה אסורה להכניסם וכו' ולא אמרינן דמיגו דהוי תכשיט לאיש הוי נמי תכשיט לאשה וכו' דנשים עם בפני עצמן הם יע"ש, וע' גם בפתחי תשובה החדש על או"ח מהגאון ר' ישראל איסר מו"ץ בווילנא שהביא בשם תשו' באר יצחק סי' ט"ז אם מצא תפילין דר"ת אין להקל להכניסן זוג זוג כיין דהעיקר כרש"י דאינן כשירין לא הוי תכשיט אף למי שרגיל להניחן יע"ש (יזה דלא כפמ"ג שם באשל ס"ק כ"ג יע"ש), עכ"פ מבואר דגם לדידן דקיי"ל מכניסן זוג זוג הטעם הוא משום דהוי תכשיט, וא"כ קשה התינח של ראש דנראין הוי תכשיט אבל של יד דמכוסה איך הוי תכשיט אעכ"ח כסברתי בילקה"ג הנ"ל. ואין לומר דבשבת נושא גם של יד מגולה כי היכי דלהוי תכשיט, ז"א דהא לא מיקרי תכשיט אלא כדרך שלובשן בחול כנ"ל, ובחול הא תמיד הם מכוסה בבגדים, ומ"ש הרמ"א בס"ס כ"ז דבש"י. אין להקפיד אם הם גלויי' או מכוסים, כבר פי' ע"ז המג"א שם ס"ק כ"א דכוונת הרמ"א היינו רק אם נקרעו בגדיו לית לן בה אבל מודה הרמ"א דצריך שיהיה של יד מכוסה בבגדים וכמ"ש בב"י שם בשם המרדכי בשם שימושא רבה יע"ש, ועיין גם במחצה"ש שם ס"ק כ"א דמשמעות הכתוב כך הוא והי' לך לאות ולא לאחרים לאות דהיינו במקום שדרכו להיות מכוסה בבגדים ל"ל בה עכ"ל יע"ש, ולכן הראי' שהביא פר"מ כ"י לסברתי הוא ראי' נכוחה, אמנם אפילו אם המצא ימצא חכם אחד שידחה הראי' מ"מ סברתי בעצמותה היא סברא ישרה לפענ"ד וא"צ סעד לתומכה. אלא דאמרי אינשי כל סברא צריכה לידיד ואוהב, ומובטחני שאוהבי ילכו בה ושונאי יכשלו בה, וימצאו מקום לצעוק עלי כי איתה הם מבקשים, וה' יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות אכי"ר. אלה דברי ידידו הדיש"ת גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מדלודאש והגליל יע"א סימן י"ב. שוכ"ט לכבוד הרבני וכו' כש"ת מה"ו משה לעהרמאן נ"י ביישוב שאנבערג יע"א

אחדשה"ט באתי להשיבו על שאלותיו (א) היכן נמצא המאמר השגור בפי כל הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל ל והנה כבר נשאל ע"ז בתשו' מהר"י אסאד ז"ל בתאו"ח ואינו בידי כעת, אמנם מצאתי מאמר זה בזוהר הקדוש פ' נשא דפוס טשערנאוויטץ דף קל"ד ע"א וכתב סוד עמוק בזה ומשם יראה מעלתו נ"י שמאמר זה