ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רנד

מפורש בתורה כתב הרמב"ם דאינו דין תורה ממש כמבואר בס' יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות ז' ע"ש באורך. (ועיין בהגהות הרש"ש ז"ל סנהדרין ד' שכ' על קו' התוס' תרי קראי ל"ל לכאורה חד לאהל וחד למגע ע"ש, ולא ראה לא דברי המזרחי ולא דברי הגו"א הנ"ל)

הכ"ד אביך הנאמן החותם בכל חותמי ברכות

גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מ'דלודאש והגליל יע"א. סימן יו"ד

ברכה ושלום לכבוד מחו' וכ"פ הרה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה שלשלת היוחסין כש"ת מה"ו מנחם סופר נ"י אבדק"ק מאראשר-ואשארהעלי יע"א היום באתי אל העיון בענין מה שהראה לי הדר"ג נ"י בקונטרס תשובותיו כתוב לאמר, ראיה גדולה למ"ש מרן חת"ס ז"ל בתשו' או"ח סי' ט"ז דר' אליעזר הגדול הי' משבט לוי כדאיתא במדרש (תנחומא פ' חוקת ובילקוט יתרו בשם הפסיקתא) בפסוק ושם האחד אליעזר, דר"א הגדול הי' מבני בניו של מרע"ה, וע"ז כתב הגאוה"ק מסאעז זצ"ל בתשו' דברי חיים ח"ב או"ח סי' ט', מי הגיד לו להחת"ס שר"א הי' לוי דלמא הי' מב"ב של מרע"ה מזרע האם יע"ש, והדר"ג נ"י הביא ראיה להחת"ס מן הירושלמי פ"ג דסוטה הלכה ד' (בהאי מטרונא דשאלה את ר"א וכו') דהורקנוס בנו של ר"א אמר לר"א בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה" ופי' הפני משה שהיתה רגילה ליתן לו בכל שנה, ועכ"ח מעשר ראשון הי' דשאר מעשרות אין נוהגין בכל שנה כידוע, א"כ מבואר להדיא בירושלמי דר"א הגדול הי' לוי ע"כ דפח"ח

והנה הדר"ג כ"י ראה ראי' אחת בפני משה, ואני רואה שתי ראיות, כי בפי' קרבן העדה על הירושלמי סוטה הנ"ל כתב בד"ה שלש מאות וכו' שר"א כהן היה עכ"ל. והנה בודאי מצא כן באיזה מקום בגמרא או במדרש, כי מירושלמי הנ"ל אין ראי' שהי' כהן די"ל שהי' לוי ונתנו להורקנוס בנו מעשר ראשון וכמ"ש הכסף משנה פ"א מה' מעשר ה"ד שלא קנס עזרא את הלוים שלא יתנו להן מע"ר אלא הלוים שבזמנו אבל אח"כ הי' תלוי ברצון הבעלים מי שרוצה יתן לכהנים ומי שרוצה יתן ללוים יע"ש, אבל בלתי ספק מצא בעל קרבן העדה ז"ל כן באיזה מקום שר"א כה הי' וא"כ הי' משבט לוי ובאמת החת"ס ז"ל לא כתב שהי' לוי רק שהי' משבט לוי, ויכול להיות דכהן אחד נשא אשה מבנות בניו של מרע"ה, ומבני בניו של אותו כהן נולד ר"א הגדול והי' כהן, ואלו ואלי דא"ח, ומרן ח"ס ז"ל שפיר אמר שהי' משבט לוי, וגם הגאון מסאנז ז"ל שפיר אמר דהי' מב"ב של מרע"ה מזרע האם, דלולי זה בלתי אפשר שיהי' כהן, כי בני בניו של מרע"ה לא היו כהנים כי אם לוים כדאיתא בזבחים דף ק"ב ע"א מן הפסוק דדה"י ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי יע"ש

ברם דברי קרבן העדה הנ"ל צ"ע לכאורה מגמ' ערוכה דגיטין דף כ"ו ע"א דמבואר שם דר' אליעזר ור' יהושיע נשאו המטה של רבם ריב"ז עפ"י עצת הריש בריוני למען יחשבו הני בריוני שמת ריב"ז ויניחוהו לצאת מן העיר וע"ש, והשתא אי ס"ד שר"א הי' כהן א"כ בודאי ירגישו הני בריוני שלא מת דאי מת איך יכול ר"א שהי' כהן לטמא לו, ודוחק לומר דשרי לר"א לטמא לו אף שהי' כהן משום דצדיקים אינם מטמאים כדעת רבינו חיים כהן בתוס' כתובות ק"ג ע"ב, דהא כתבו התוס' שם ואין כראה לדבי וכו' וגם כבר הוכיחו האחרונים ז"ל מכמ"ק בש"ס ופוסקים דגם צדיקים מטמאים וצ"ע כעת. אמנם עכ"פ מוכח מירושלמי דסוטה הנ"ל שר"א הגדול הי' כהן או לוי וממילא יש ראי' ברורה משם לדברי מרן חת"ס ז"ל דר"א הגדול היה משבט לו ואעפ"י שהחת"ס לא הזכיר האי ראיה מ"מ ניצול אותו צדיק מלהלכד ברשת הטעות בעיקר דבריו. ומה שעמד הדר"ג נ"י ע"ד הלח"מ פ"ד מה' טוען ונטען הלכה יו"ד שכתב קשה קצת וכו' ולכאורה הוא קושיא גדולה כמבואר למעיין בדבריו ואמר הדר"ג ני דסד"א דאין הלכה כר"ח קמייתא משום דפרכיכן תורת הזמה וכמ"ש התוס' בשבועות דף מ"ו ע"א יע"ש, ולכך שפיר כתב הרמב"ם דינא דר"ח קמייתא בשם הגאונים, וע"כ כתב הלח"מ רק קשה "קצת". הנה ימחול לעיין בתשו' נוב"י מהד"ת חחו"מ סי' י"ז בתשובה מבן המחבר, ושם נאמר דהחכם השואל רצה לתרץ כן קושי' הלח"מ ז"ל, והגאון מהר"ש לאנדא ז"ל דוחה את דבריו וכתב דצדקי דברי הלח"מ יע"ש, וא"כ הדק"ל מדוע כתב הלח"מ בלשון קשה קצת, ולכן כ"ל עפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רמ"ו סק"ח ליישב הרמב"ם דס"ל דגם גדול אסור ללמוד מהרב שאינו הולך בדרך טובה מדלא מחלק בין גדול לקטן, ולכאורה הוא נגד הגמ' דחגיגה דף ט"ו ע"ב, וע"ז כתב הש"ך בשם אביו הגאון ז"ל דס"ל לרמב"ם מדקאמר ר"ל ר"מ קרא אשכח כו' משמע ר"מ ס"ל הכי ואנן לא קיי"ל כוותי' וכה"ג כתבו התוס' והרא"ש וש"פ בחולין דף י"א גבי ר"מ לא אכיל בישרא כו' ע"ש, (וכבר כתב שם בס' כרם שלמה שנעלם מהש"ך ז"ל שכן תירץ הלח"מ בפ"ד מה' תלמוד תורה ה"א יע"ש), וא"כ שפיר סד"א גם הכא דאין הלכה כר"ח קמייתא מדקאמר הגמ' בב"מ דף ד' ע"א, הא לא קשיא רבי חייא תורת הזמה לא פריך, ומדלא קאמר סתם הא לא קשיא תורת הזמה לא פרכינן, משמע דרק ר' חייא לא פריך תורת הזמה אבל אנן פרכינן, וא"כ סד"א דאין הלכה כר"ח קמייתא לכך כתב הרמב"ם דפסקו כל הגאונים כר"ח ומוכרחים אנו לכוף ראשינו ולקבל הפסק שפסקו כל הגאונים, וא"כ לא קשה קי' הלח"מ, ולכך כתב הלח"מ רק קשה חקצת' כנלע"ד. ומאפס הפנאי אקצר ואומר שלים, ידידו ואוהבו נאמנו, סימן י"א

שלומים מגבהי מרומים לכבוד ידידי הרב החריף ובקי כש"ת מה"י מרדכי שטאססעל נ"י דק"ק מיהלבאך יע"א. ברך לקחתי לשנה החדשה וברך לו אשיבנה ואשר הקשה לסברת הטו"ז ביו"ד קי"ז ובשאר מקומות דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חז"ל לאסרו א"כ אמאי אסרו חכמים כתם גבי נדה הא בתורה כתיב דם ולא כתם, חידוש גדול בעיני שלא ראה פר"מ נ"י מ"ש בילקוט הגרשוני ח"ר קונטרס אחרון דף מ"ט ע"א וז"ל, ועיי' חת"ס יו"ד ס"ס ק"ט הא דאסרו חכמים כבוש בבב"ח היינו משום דלא כ' בתורה היתר כבוש בקום ועשה כמו בחלב יעשה לכל מלאכה וביום אפי' בשבת וכו' וכו' ע"ש, ומה"ט ל"ק ג"כ מהא דאסרו חכמים כתם גבי נדה אע"ג דמה"ת שרי כדאי' בנדה נ"ח ע"ב מדכתיב דם ולא כתם והבן עכ"ל. ומה"ט איני מובן לדעתי מ"ש החת"ס יו"ד ס"ס ע"ג הא דאסרי חכמים בשר עוף בחלב אע"ג דהתורה התירה בפירוש גד ולא עוף. ולפ"ד חת"ס ס"ס ק"ט מאי קושיא וכי כ' בתורה ש ש היתר עוף בחלב בקום ועשה וצ"ע.