ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רנו

אינו כפשוטו וממילא יפלו כל שאלותיו בזה (ב) היכן נמצא המאמר השגור בפי כל, למה נקרא שמו חזיר מפני שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל ? הנה כבר כתב בס' שער בת רבים פ' שמיני כי מאמר זה אינו בנמצא בשום מקום וכ"כ הגאון האדיר בעל סדר הדורות בספרו ערה"נ אות ח' חזיר על המאמר הזה שלא היה ולא נברא כי לא מצאנוהו בשום מדרש ע"ש, ומה שאינו בנמצא איך אוכל למוצאו ? (ג) למה הכניס רבינא ורב אשי בגמ' (שבת ק"מ ע"ב) את המאמר דרב חסדא לבנותיו, נקיט מרגניתא בחדא ידי' וכו' וע"ש בפירש"י ז"ל, ולמה נתנו יד לפושעים להתלוצץ על דברי העמרא ? הנה ישרים דרכי הגמרא, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ידוע לכל כי התלמוד הוא אוצר כל הידיעות הנחוצות לחיי אדם, ומה חידוש אם רב חסדא גילה רז זה לבנותיו, למען לא יקוצו בהן בעליהן ויהיו חביבות עליהם כשעה ראשונה, וכעין זה מצינו בנדה פרק המפלת, תני' הי' ר"מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה אמרה תורה תהא טמאה ז' ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה, וה"נ כן, ומ"ש מעלתו דהערוך ערך בזר א' פי' בע"א דלא כפירש"י, הנה כבר מובא זה בגליון הש"ס, וגם מ"ש מעלתי דגם בספרי אגדה פי' מאמר זה בע"א, אנו אין לנו אלא דברי רש"י ז"ל, ומי יחוש לטפשים וחמורים המתלונצים על דבריו, יהי להם אשר להם, ואנחנו באור רש"י ז"ל נראה אור מתוק לעינים בכל הש"ס, הפך בה והפך בה דכולא בה כו' (ד) מה חילוק בין שם אברם שנעקר וכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, ובין שם יעקב שלא נעקר לגמרי כמבואר בספ"ק דברכות ומה נשתנה זמ"ז ? מאד תמהני עליו שלא ראה מ"ש בזה בס' נחלת שבעה ובדקדוק כוסת הגט סי' מ"ה) דבאברהם ה' שינוי שם משום שינוי מזל וכו' משא"כ גבי יעקב דשינוי שמו לא הי' משום שידוד המערכת רק משום חשיבות וא"כ אין נפקותא אף אם לפעמים חוזר וקורא אותו בשם הראשון כגון בגלותו ובשפלותו בשם יעקב ובגדלותו בשם ישראל עכ"ל בקיצור (ה) מדוע בכל פרק ר"א דמילה לא הביא הגמ' נוסח הברכה של המוהל ואבי הבן רק אצל הפיסקא דמל ולא פרע כאילו לא מל ומה שייכות זל"ז ? ימחול לעיין בספרי ילקוט הגרשוני פ' תזריע מ"ש בזה יע"ש וימצא נחת, וגם ועיין בהגהות ליו"ד שנדפסו בס"ס תוספת שבת, וימצא מ"ש הגאון בן המחבר ביו"ד ס' רס"ה דאי הביא הש"ס הא דת"ר המל אומר כו' אבי הבן אומר כו' בלא הפיסקא דמתניתן תיקשי איך יברך אבי הבן להכניסו אחר המילה הא בעינן עובר לעשייתן לכך מביא הש"ס מתחלה האי פיסקא דמתני' מל ולא פרע כאילו לא מל, ואתי שפיר הא דת"ר המל ימול תחילה ולאחר המילה אבי הבן אומר כו' ואפ"ה הוי עובר לעשייתן כיון דלא פרע עדיין והוי כאילו לא מל אכתי הוי עובר לעשייתן וכדברי הש"ך ז"ל שם סק"א ודפח"ח. שאל מה כוונת הפסיקתא (המובא בילקוט ס"פ בשלח) ויקרא שם המקום מסה ומריבה התחיל הקב"ה צווח על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' ע"כ ? חול לעיין בתשו' שבט סופר אאי"ח ס"ס ל"ג ובס' דמשק אליעזר פ' בשלח אות מ"ג דשניהם נתכוונו לד"א בזה ע"ש ודפח"ח. ולענ"ד נראה עפמ"ש השל"ה הק' בפ' לך בפ' ויהי ריב בין רועי וגו' ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' ושמעתי נחות בתיבת מריבה שאמר בלשון נקיבה ולא אמר אל נא יהי' ריב, אלא ריב כבר הותחל בין הרועים, וע"ז אמר אאע"ה, למען השם יפסיקו דברי ריב ולא יולידו עוד מחלוקת, שכך דרכה של מחלוקת שתמיד עושה פרי ומתרבה, עז"א אל נא תהי מריבה לשון נקבה כאשה המולדת פרי מפרי, ודי בזה שהתחיל הרוב יהיה כזכר שאינו מוליד ע"כ דפח"ח. ועפ"ז י"ל כוונת הפסיקתא קתא דמרע"ה קרא שם המקום מסה ומריבה בלשון נקיבה שמולידה עוד מחלוקת וע"ז התחיל הקב"ה צווח על ריב בני ישראל, כלומר די שהותחל הריב אבל לא יהי' מריבה בלשון נקיבה שתוליד עוד מחלוקות עד לאין סוף ח"ו וא"ש ודו"ק (ז) הקשה על הגאון בעל גור אריה פ' אמור בפ' על כל נפשת וגו' שדחה דברי ר"א מזרחי ז"ל משום דיש ללמוד רביעית דם דמטמא במגע מקל וחומר דעצם כשעורה ע"ש, והקשה מעלתו נ"י הא עצם כשעורה דמטמא במגע הוא הלכה למשה מסיני ואין דנין קו"ח מהלכה, יפה הקשה, וגם אני הקשיתי כן בתשובה אחת (ע' לעיל ס' ט'), אך כעת מצאתי בתוס' חולין דף קכ"ו ע"ב שכ' וז"ל:

עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אבל לא באוהל פי' בקונטרס דהלממ"ס הוא וא"א לומר כן דמקראי ילפינן לה וכו' ולא הוי הלכה אלא מה שהנזיר מגלח עליו אע"ג דלא מטמא באוהל עכ"ל, וא"כ י"ל דהגור אריה ז"ל כתב כן לשיטת התוס', אמנם באמת לדינא צדקו דברי רש"י, וכמ"ש שם בס' לב אריה לדברי ר"א מזרחי ז"ל חוזר ונראה (ה) תמה מעלתי נ"י על המפורשים שהאריכו לפרש מאמר התמוה במס' מגלה מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ולא ראו מ"ש בספר אבודרהם בסדר תפלת פורים בשם בעל המנהגות, דבימים הקדמונים היה פיוט אחד שעל ר הבית האחד עונין ארור המן ועל הבית האחר עונין ברוך מרדכי, וצריך צילותא שפעמים שאין אדם מתכוין וטועה, והרב ר' יצחק עשה פיוט בדוגמא זו עכ"ל. הנה בח"א שלי למס' מגלה הבאתי פי' זה בשם ספר האשכול, ולא ראיתי, שכ"כ גם בספר אבודרהם, אמנם כעת מצאתי שכבר מובא פי' זה בדרכי משה או"ח ר"ס תרצ"ה בשם המנהגים ע"ש (ט) הקשה על הרמב"ם פי"ב מה' שחיטה הלכה י"ד, ולא ישחוט עד למחר, הלא מחר הוא י"ט, וא"כ אסור לשוחטו מצד דאיתקצאי בין השמשות של ערב חו"ט, דהי' אסור אז לשוחטו מצד ספק איסור דאותו ואת בכו, ובהשמ"ש הוי איקבע איסורא דגם להרמב"ם ספיקו לחומרא מן התורה, ואין לומר דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן, דהא במוקצא מחמת איסור דאוריי' כתב שעה"מ ופמ"ג דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר כמובא בספרי ילקה"ג ח"ב אות מוקצה ע"ש. כבר קדמו בזה בס' תורת יחזקאל בחידושים למס' ביצה ע"ש. ובדוחק י"ל כוונת הרמב"ם כמ"ש רש"י ס"פ בא, יש מחר לאחר זמן. הכ"ד ידידו דוש"ת, גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מ'דלודאש והגליל יע"א. יתר התשובות יבואו אי"ה בשאר החלקים ת ו ש ל ב"ע