ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רנג

ולא בדוחק לכן לא הובאו דברי רש"י ז"ל ביתה יוסף כנלע"ד. (שו"ר בהגהות הרש"ש ז"ל לגיטין שם שכ' וז"ל. הא דדרעא. לפרש"י קשה הא דקאמר נמצאו בראשי הרוגי ביתר. ועוד דמנהג הוא דבית ש"י שוה בגדלו לד' בתים ודלא כפרש"י). ושמעתי לפרש איפכא עפ"י הא דאיתא במנחות ל"ו כשהוא מניח מניח ש"י ואח"כ ש"ר וכשהוא חולץ חולץ ש"ר ואח"כ ש"י וא"כ נמצא שני חלקי אנשים יותר אשר אינם רק בש"י לבד א' בעת הנחתם וא' בעת חליצותם ונכון הוא עכ"ל. והנה כתב סתם שמעתי ולא כתב מבטן מי יצאו הדברים האלה ע"כ לבי אומר לי שזה הפירוש הוא מאיזה גאון קדמון לא נודע שמו)

ומהר"ם שיף ז"ל כתב בגיטין שם וז"ל, והא דקאמר בראשי הרוגי כו' יש מפרשים מלשון ראשים ישרים וכמדומה לי שראיתי כתוב משום שהדין הנושא משא בזרועו מניחו לו על ראשו משום דמקום יש בראש להניח ב' תפילין ובשעת מלחמה שנושאין כלי זיינן על זרועם ומחזיקין ברמחים כותבין תפילין של יד ג"כ בראש [ומר חשיב לשל ראש ומר של יד] עכ"ל. וכבר הבאתי בילקוטי לאו"ח סי' מ"א בשם שו"ת חיים שאל סי' ע"ד אות מ"ז שכ' ע"ד מהרמ"ש אלו, ולפום ריהטא נראה בעיני דין זה תמוה ולא ראיתי כעת דין זה בדברי הפוסקים ואין לסמוך על זה עד שימצא ראיה מדברי הראשונים וצריך חיפוש עכ"ל. וע"ז כתב מעכ"ת נ"י וז"ל, לא אדע מה הרעש הגדול הזה כי לדעתי פשיט שלא מיירי מהרמ"ש ז"ל בענין לצאת י"ח מ"ע דתפילין באופן כזה אלא מיירי במי שיצא כבר י"ח תפילין מה שמוטל עליו מצד עיקר הדין דאוריי' אלא שנושאם עליו כל היום כולו כמו שנהגו בזמנים הקודמי' ובזה קאמר המהרמ"ש דהנושא משא בזרועו מניח שניהם מוכרע מש"ס עירובין צ"ה ע"ב דאמר ר"ה פעמים שאדם בא וחבילתו על ראשו מסלקו ומניחם בזרועו, וכ"ה בש"ס ב"מ דף ק"ה הנושא משוי כו' המוציא זבל כו' יקשרם בזרועו אצל תפילין של יד והביאו הטור בסי' מ"א להלכה, ואם בתפילין ש"ר דחמור קדושתי' דקיי"ל דאסור לשנותו לש"י, מותר באקראי לקשרם על יד, עאכו"כ בנושא משא בזרועו שיניח ש"י על ראשו, ויעיי' בפמ"ג במשבצות דהך דין דמשוי לאו דוקא בראש דאף בשל יד נמי אסור וממילא כמו דאמרי' דהנושא משוי בראשו, יקשרם בזרועו ה"ה בנושא בזרועו דיקשרם בראשו, והא דנקטו האי דינא בראשו ולא נקטו בזרועו י"ל משום דאין דרך להשתמש בשמאלו ויעיי' בב"י שם אבל אה"נ דאם נושא משוי בזרועו שפיר יש להניח תפילין ש"י על הראש עכ"ד מעכ"ת בקיצור ושפיר קאמר. וכנלע"ד דמהרמ"ש לא מיירי בשעת ק"ש ותפילין אלא כעין שנמצאו בראשי הרוגי ביתר שלא בשעת ק"ש ותפילין, וימחול לעיין בהגהות הגאון ר' יעקב עמדין זצ"ל לגיטין נ"ח בגמ' קצוצי תפילין שכ' וז"ל, ואע"פ שאין זה בא בערך הריבוי הגדול של הרוגי ביתר כדלעיל אינה קושיא כי נשים וקטנים פטורים מתפילין וכן חולה ומצטער והעוסק במצוה ומלאכה ומי שאינו גוף נקי והחדוש הוא שנמצאו תפילין בראשיהן שלא בשעת ק"ש ותפילין עכ"ל. ויותר אין לי להאריך וה' שנותיו יאריך כעתירת ידידו דוש"ת, גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מ'דלואש והגליל יע"א. סימן ט'

שפע ברכה ופרנסה לכבוד אהובי בני הרבני החריף ובקי כש"ת מה"ר יוסף דוב שטערן נ"י בק"ק קלוזענבורג יע"א. שורותיך הנעימים היו לי לעונג נפש, ומה שהפלאת על המהרש"א ברכות דף י"ט בתוד"ה מדלגין וכו' במה שהקשה שם מנלי' לר"ת דכהן מוזהר על רביעית דם יע"ש, הוא באמת פלא גדול, אך כבר קדמך בזה בס' לב אריה חולין דף ע"ב ע"א בתוד"ה שתי נפשות כו' וקשה דתרי קראי ברביעית דם למ"ל במת בנפש ונפשת נלע"ד דהך קרא דלעיל על נפשת ודאי דאצטריך דמהא דבמת בנפש לא מוכח רק דנטמא ברביעית דם אבל מ"מ אינו מוכח דהכהן מוזהר עליו דאימא כיון דאין הנזיר מגלח על רביעית דם אין הכהן מוזהר עליו להכי אצטריך לההיא דעל כל נפשת מת לא יבא דנאמר באזהרה לכהן וכ"ה מבואר בתוס' ברכות דף י"ט ע"ב בד"ה מדלגין דמוכיח ר"ת מזה דהכהן מוזהר על רביעית דם אף דאין הנזיר מגלח עליו ועמ"ש שם בחידושי על דברי מהרש"א שם אלא דעיקר קושייתם כאן הוא דהך דבנפש לא אצטריך עכ"ל הלב אריה ז"ל, וזה דלא כמו שרצית לומר דבזה מיושב קושי' התוס' בחולין הנ"ל (ושו"ר בס' תנובת יהוד' להרה"ג מ' ראובן פינק ז"ל מהאמבורג בדף ז' ע"ד שעמד ג"כ ע"ד מהרש"א בברכות הנ"ל והקשה עליו ג"כ כהנ"ל וכתב שגם בנחל אשכול ח"ב צד קע"א דיבר מזה עש"ה, וסיים בזה"ל: וכן ק"ל אהתוס' חולין ע"ב ד"ה שתי שהניחו בקושיא והרי צריך ועל כל כו' לאזהרה בכה"ג דלא שמענו מהנוגע במת בנפש עכ"ל. וגם ממנו נעלם דברי הלב ארי' הנ"ל דקושי' התוס' הוא רק הך דבנפש לא אצטריך)

ועיין בגור אריה פ' אמור ברש"י בפסוק נפשת מת וכו' שהביא תירוץ המזרחי על קושי' התוס' הנ"ל דחד קרא אצטריך לטומאת אהל וחד לטומאת מגע, וכתב דלא נ"ל תירוץ זה, חד דהא איתקיש טומאת מגע לטומאת אהל דכתיב לא יבא ולאביו ולאמו לא יטמא דמהאי קרא מפקינן מגע וא"כ איתקיש להדדי ועוד קל וחומר מה עצם כשעורה שאינו מטמא באהל מטמא במגע רביעית דמטמא באהל אינו דין שיהא מטמא במגע (אמר הכותב דברים אלו צע"ג דהא עצם כשעורה שמטמא במגע הוא הלממ"ס כמבואר ברמב"ם פ"ב מ"ה טו"מ וא"כ אין דכין קו"ח מהלכה ע' שבת קל"ב א' ונזיר כ"ו ב') וסיים בזה"ל: אבל לי כראה דלק"מ דכאן אשמועינן דהכהן מוזהר עלי' דלא נוכל למילף מהא דכתיב הנוגע במת בנפש האדם דשם לא אמר רק שמטמא, ומכאן לא נוכל למילף שמטמא טומאת שבעה וחייב על טומאתו על ביאת מקדש עכ"ל. וכלומר דלהכי אצטריך קרא בנפש האדם. והנה מ"ש דאצטריך להורות דמטמא טומאת שבעה יפה כתב. אך מ"ש דאצטריך להורות דחייב על רביעית דם על ביאת מקדש הוא נגד ההלכה דקיי"ל דכל שאין הנזיר מגלח עליו א"ח על ביאת מקדש (ע' בר"מ פ"ג מביאת המקדש ה"יג, ופ"ג מטו"מ ה"ג ע"ש). ואולי כוונתו דר' ישמעאל דדריש בנפש האדם לרביעית דם ס"ל כר"מ במתני' נזיר כ"ו ע"ב דאף טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' חייב על ביאת מקדש דלא תהי' קלה משרץ יעו"ש. אבל אין זה מספיק לדידן דקי"ל כמי יש ש אם למסורת (ע' פמ"ג יו"ד ר"ס פ"ז) וס"ל דנפשת מת אתי לרביעית דם ובנפש האדם ג"כ אתי לרביעית דם וקשה הך בנפש למה לי ת"ל מבנפשת ואנן הא קיי"ל דכל שאין הנזיר מגלח עלי' א"ח על ביאת מקדש, וע"כ צ"ל כמ"ש הגו"א בתחלה דצריך הך בנפש האדם להורות שמטמא טומאת שבעה וא"ש

ובמזרחי פ' אמור בפסוק לאביו ולאמו לא יטמא וגו' הביא דברי הרמב"ם בפ"ג מ"ה טו"מ שכל טומאה מן המת כגון רביעית דם וכו' שאין הנזיר מגלח עלי' אינו דין תורה אלא מדרבנן וסמכו דבריהם על המקראות בדרך אסמכתא וכתב דלפי"ז הא דהקשו התו"ס לרבנן למה לי תרי קראי על כל נפשת וגו' ובנפש האדם, לא קשיא ולא מידי עכ"ל יעי"ש. ולפענ"ד לא משמע כן ברמב"ם שיהיה טומאת רביעית דם רק מדרבנן דא"כ אמאי כתב בפ"ב מ"ה טומאת מת הי"ג דדם תבוסה הוא רק מדרבנן (כמ"ש בכ"מ שם) ותיפוק לי' דכל טומאת רביעית דם הוא רק מדרבנן אלא ודאי דרשה גמורה הוא ומדאורייתא רק לפי שאינו