ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רנ

סימן ד'

יפרח כתמר וישגא כארז בלבנון כבוד תלמידי חביבי הרב המאוה"ג החריף כש"ת מה"ו משה אהרן הכהן קרויס נ"י אבדק"ק נעמעש-סאלויק (וכעת בק"ק באיא- מארע) יע"א

מכתבך היקר קבלתי ואודות שאלתך באשה שיש לה כאב באזני' ואמרו הרופאים שתזהר מאד שלא יכנסו מים באזני' וע"כ נושאת מוך (וואטטע) מהודק באזני' וכאן הבן שואל איך תתנהג בחפיפה וטבילה דע"י שהמוך מהודק יש לחוש דאזני' אינם ראוים לביאת מים. הכה לכאורה י"ל לשיטת הרשב"א והריטב"א בקידושין דף כ"ה דהא דבעינן בבית הסתרים עכ"פ ראוי לביאת מים הוא רק מדרבנן א"כ בספק אם הוא ראוי י"ל ספיקא דרבנן לקולא כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קצ"ח ס"ק ל"ב וכמו שביאר דבריו בס' סדרי טהרה שם ס"ק כ' ע"ש (וגם אתה נגעת בקצה חקירה זאת) אלא דבאמת ז"א דהא אין עושין ספק דרבנן בידים כמ"ש הפמ"ג בסי' ק"י בסוף כללי ס"ס במחודשים אות ז' ע"ש וא"כ איך תסמוך לכתחלה על הא דסד"ר לקולא, ועוד דהא כתב הש"ך בסי' הנ"ל ס"ק ל"ג דיש להחמיר כדעת הרוקח שחולק על הראב"ד דבית הסתרים דסגי בראוי לביאת מים תלינן להקל בספיקא והרוקח חולק על זה וכיון דמסיק הש"ך דיש להחמיר כדעת הרוקח ממילא בכל מקום דבעינן ראוי לביאת מים אזלינן בספיקו להחמיר וכמבואר במחצית השקל על ה' נדה סי' הנ"ל ש"ך ס"ק ל"ג ע"ש וא"כ אין לסמוך ע"ז כלל. והנה בתשו' שיבת ציון ס' מ"ב נמצא שאלה כזאת באשה אשר לה כאב עינים ר"ל. ועיי"ש תשובת שמואל הרמתה בזה. אלא דשם יכולה לסגור ריסי עיני' בשעת טבילה רק שלא תעצים עיני' ביותר מפני הקמטים ואין לדון רק על רטיבה מועטת מחוץ לעינים לכן כתב שם הגאון מהר"ש לאנדא זצ"ל התקנה שתעשה כיעו"ש אבל כאן בנ"ד אם לא תהדק המוך באזני' שטף מים רבים אלי' יגיעו לתוך אזני' וא"כ אין לה תקנה

אבל י"ל דבנ"ד גם השיבת ציון מודה שתשים המוך רפוי וליכא למיחש שמא תהדקו דדוקא בחשש עורון עינים כתב השיבת ציון שם אף שהאשה אינה רשיעה ואינה חשודה לעבור ע"ד חכמים מ"מ יש לחוש שאין אדם שולט בנפשו ועור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו וסומא חשוב כמת ר"ל משו"ה שפיר יש לחוש שתעשה האגד מהודק למנוע ביאת מים מעינים מפני הפחד שהפחידו לה הרופאים שהמים גורמים לה לאבד מאור העינים יעוש"ה וכ"ז בחשש עורון עינים אבל בכאב אזנים י"ל דגם השיבת ציון ז"ל מודה דאין לגזור רפוי אטו מהודק אך מיראי הוראה אנכי וירא אנכי להחליט סברא זאת להלכה למעשה, לכן טוב יותר שתטבול האשה בלי מוך כלל באזניה ותסמוך על המקרא מלא שומר מצוה לא ידע דבר רע ותהי' לבה נכון בטוח כי הטבילה פ"א בחודש לא יזיק לאזניה וכל רעה אלי' לא תאונה. והנני חותם בברכה, רבך הדו"ש ומצפה להרמת קרנך גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מ'דלודאש והגליל יע"א. בשולי המכתב בס' מנוחת אשר בקונטרס נייח נפשי' דף פ"א מביא קושי' מאביו הגאון מה"ו אשר אנשיל זצ"ל אבדק"ק טשעכגער יע"א על הש"ך יו"ד סי' קצ"ח ס"ק ל"ב הנ"ל דבספק ראוי לביאת מים תולין בספיקו להקל, מגמ' חולין דף י"א ע"ב דיליף רוב משני השעירים הלא שם אינו אלא משום דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם לכן שפיר מקילינן בספיקו כיון שהוא אך משים ראוי ע"כ ותמהני מאד שלא עיין בס' סדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק כ' (ומובא בס' לחם ושמלה סי' הנ"ל) ביאור סברת הש"ך סקל"ב הנ"ל ולפי"ז לא דמי כי עוכלא לדנא ואין כאן אפי' ריח קושיא. סימן ה'. שוכ"ט לכבוד הרב החריף ובקי וכו' כש"ת מה"ו יואל כ"ץ נ"י בק"ק נעגרעשד יע"א. לנכון קבלתי קונטריסו בנוי לתלפיות" אשר בו האריך לברר דאסור לכל ת"ח לבוא בגבול הרב ומרא דאתרא ולהתנהג שם ברבנות ולקפח פרנסת הרב הראשון וביקש ממני לחוות דעתי העני' בזה. אהובי ידידי אנו אין לנו אלא דברי מרן חת"ס ז"ל שכתב בתשובותיו חיו"ד סי' ר"ל וחחו"מ סי' כ"א על דברת הרמ"א ז"ל ביו"ד ס"ס רמ"ה שהביא דברי מהרא"י ופסקי מהרא"י דעין רואה בגוף דברי מהרא"י ורי"ו נראה דאין אלו הדברים נאמרים אלא בימיהם שלא קבלו הרב כפועל אלא כל ת"ח הנהיג בכי עירו שהי' דר שם וכו' משא"כ עתה בזמנינו שמקבלים רב ונותנים לו שכר קצוב כפועל ובתוך הקצבה מראין לו שכרי מחופות וקידושין וגיטין וכדומה א"כ כבר זכה הרב בכל רויחא דעבידי דאתי וכל הבא בגבולי לקפח פרנסתי הוא גוזל וחומס עכת"ד (ובחחי"מ ס"ס כ"א מסיים בזה"ל. וא"נ זה שבא בגבולו ואפי' וחניף לצבור ויתרצו לו רשע מיקרי ככל היורד לאומנת חבירו עכ"ל, ועל נידון כזה אמר לי החכם מה"י שלום ויינבערגער נ"י מבעגרעשד בפסוק ארור מסיג גביל רעהו ואמר כל העם אמן, פ' אפילו אם יאמר ויענה אחריו כל העם אמן ויסכימו למעשיו ויאמרו לו יפה עשית, אעפי"כ ארור מסיג גבול רעהו ודפח"ח). לחזור לדברי חת"ס ז"ל דזה שבא בגבולו מיקרי רשע, ועתה בעוה"ר בכמה קהלות הותרה הרצועה ויהי רב בארץ מלבד הרב הראשון (וכ"מ שנא' ויהי אינו אלא צרה) ואומרים לרשע צדיק אתה, ולהרב הראשון המוחזק בכשרות אומרים רשע אתה על שעתה מוחה בהרב השני שלא יבא בגבולך, ובהיותי עומד ומשתומם על העולם הפוך אשר ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, שמעתי אומרים כי יש להם עמוד גדול לסמוך עליו, והוא הגאון הקדיש מסאנז זי"ע בשי"ת דברי חיים ח"א יו"ד סי' כ"א וכ"ב שחילק על דברי חת"ס הנ"ל אך לא ידעתי מי הגיד להם שבכל מקום שהגאון מסאנז זי"ע, חולק על הגאון בעל חת"ס זי"ע הלכה כדברי הגאון מסאנז זי"ע, הכי לא ידעו שיש בכח כל תלמיד ותיק ליישב דברי חת"ס ז"ל ולהסיר כל בדילי הקושיות שמקשים עליו, כמאמר העולם כל קושיא יש לה תירוץ ושערי תירוצים לא ננעלי. עפר אני תחת כפות רגלי הגאון מסאנז זי"ע ובמורא רב כמורא שמים, אבקש מחילה מעצמותיו הקדושים, אם אומר שלא שקל כל דבריו במאזני זהב בבואו אל הקודש לסתור הוראת מרן בעל חת"ס זי"ע ואם אמנם לא זכיתי לקנות ספר התורה הזאת, שו"ת דברי חיים ב' חלקים, ואשר על כן לא נמצא אתי במחיצתי, בכל זאת אלי דבר וגונב ותקח אזני שמץ מני דבריו הקדושים בנ"ד, מה שמובא בשו"ת בית יצחק להגאון מלבוב ז"ל בח"ב ליו"ד סי' ע"א דבדבר התמנות הרב והזכות ש"ש לו בעניני רא"ש וגיטין וקידושין נתוכחו גדולי הדור, ודעת הגאון מסאנז בדברי חיים ק"א סי' כ"א וכ"ב דהרב לא כה בזנות זה דלא כמ"ש בח"ס דהוי שכירות דז"א דהוי דשלב"ל דלרוב פעמים עדיין לא נולדו החתן והכלה ומחותנים מארץ נכרי' ואין זה רק תקנות קדמונים להחזיק ת"ח ואם בא ת"ח החיוב על אנשי העיר להחזיק גם ת"ח האחר, ודעת הגאון מלבוב בשואל ומשיב מהדורא קמא ח"ב סי' ל"ג שבשכירות קונה אף דשלב"ל כמ"ש בקצה"ח חו"מ סי' של"ב סק"ו דאם הבטיח לשכור בשכרו דשלב"ל כגון פירות דקל ולא אמר דקל לפירות כמי מחורב ליתן שכרו וזה הי' ענין יעקב ולבן בעקודים נקודים דה"ל וולדות דשלב"ל וקנה יעקב מלבן בשכירות דנקנה אפילו דשלב"ל. ומטעם זה חולק על הגאון מסאנז זי"ע. אך לפענ"ד אין מדברי קצה"ח השגה ע"ד הגאון מסאנז דהא הוא קאי בתשובה הנ"ל אליבא דפוסקי