ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רמא

מ"מ רשע מיקרי. אלא דבזה לא מיושב אלא הקושי' מקידושין מ"ט. אמנם משבת דף נ"ו עדיין קשיא ועכ"ח צ"ל כמ"ש אהבת איתן הנ"ל

ובמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל בשם ר"ת דשני שמות הראשונים שתי מדות כדדרשינן לה הכא אחת קודם שיחטא ואחת לאחר שיחטא אם שב, הקשה הקרבן נתנאל א"כ היינו מדת ונקה כדדריש ביומא דף פ"ו הא כיצד מנקה הוא לשבים יע"ש (וחידוש שלא זכר שר שהוא קושית המזרחי בפ' כי תשא בד"ה מנקה הוא לשבים יע"ש) ולדידי אפשר לומר עפימ"ש ביערות דבש ומובא בדרשות דברי שאול דף י' ע"א במ"ש מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע והקשה מזמור לדוד קינה לדוד מיבעי לי' וביאר דהנה באמת אם אדם חוטא ועושה תיכף תשובה אז יוכל העון בקל להמחק וכמ"ש סירכא בת יומא לא שמי' סירכא שלא נתעבה ע"כ אמנם אם אינה עושה תשובה תיכף אזי יגדל העון כעבות עגלה חטאה ולכך שמח דוד ואמר מזמור שבא נתן הנביא אליו להוכיחו תיכף כאשר בא אל בת שבע עיי"ש ודפח"ח. ולפי"ז י"ל דמדת ה' לאחר שיחטא ויעשה תשובה היינו בעושה תשובה תיכף לאחר שיחטא דאז יוכל העון בקל להמחק כנ"ל. ומדת ונקה היינו רחמים ביותר דמנקה הוא לשבים בכל זמן ואפי' אם איחר לשוב עד שנתיישן הדבר ונשקע בחטא אפי"ה מקבלו הקב"ה בתשובה וא"ש: אשריך ספרי שיצאת בי"ג מדות של רחמים, אלקים אלקינו הוא ינהגנו בדם לעולמי עולמים