ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רמ

מזמור לא הי' השכינה אצלו בתחלה. ולפ"ז לולי לדוד לק"מ מי קרי לנפשי' חסיד די"ל דהשכינה היה קודם ומדבר מתוך גרונו. אבל השתא דכתיב לדוד מזמור ולא היה המזמור ע"י השכינה אלא הוא עצמו מדבר ופריך ספיר מי קרי לנפשיה חסיד עכ"ל. ופלא גדול דהא לא כתיב שם בתחלה לדוד מזמור אלא תפלה לדוד וגו' א"כ אדרבה הוי כמו מזמור לדוד וצ"ע

עוד ראיתי דבר פלא באהבת יהונתן בהפטורה לפ' נצבים בפסיק כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך דאיתא בגמ' חד אמר דמצות בטלות לעתיד לבא. ובודאי אפי' מצוה קלה מן המצות לא תבטל ח"ו כי כל מצות יש להן שורש למעלה. רק דהנה העוסק במצוה פטור מן המצוה ומי שעוסק בתורה פטור מן כל המצות. והיינו דוקא מי שתורתו אומנתו כגון רשב"י וכדומה. אבל שאר בני אדם אינם פטורים כי עוסקין בענייני העולם ואולם לעתיד יטפו ההרים עסיס ולא יצטרכו לעסוק בענייני עילם ותהיה התורה אומנות כולם ויהיו פטורים מכל המצות. וזו כוונת הגמ' מצות בטילות לעתיד בזה הענין. וידוע דחתן פטור בלילה הראשון מכל המצות מטעם שהוא עוסק במצוה. וזש"ה כי כאשר יבעל בחור בתולה שהוא פטור מכל המצות כן יהיו בני ישראל לעתיד וא"ש עכ"ל. ופלא גדול איך יפרנס הסוגי' דנדה ס"א ע"ב אמר רב יוסף זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא וע"ש בתוס' ד"ה אר"י וכו'. ולדברי אהב"י הנ"ל דמצות בטלות לע"ל היינו משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה א"כ איך יהיו פטורים לע"ל מל"ת דכלאים הא הך כללא דעוסק במצוה פטיר מן המצוה ה"ד במ"ע משא"כ בל"ת ודאי חייב אף העוסק במצוה. ומה שהקשה הגאון מליסא בנחלת יעקב פ' ראה איך הוי שומר אבידה שומר שכר משום פרוטה דרב יוסף דהעוסק במצוה פטור מן המצוה והרי בצדקה יש ב' לאוין לא תאמץ ולא תקפוץ והעיסק במצוה אינו דוחה ל"ת שבתורה. כבר תי' יפה בשי"ת חבלים בנעימים להגאון ר' יהודא ליב גראהבארט נ"י אבדק"ק מאקאווי יע"א בסי' י"ט בשם הגאון השואל שהקשה כן מעצמו ולא ראה הס' נחלת יעקב הנ"ל) כיון דפטור ממצות צדקה ממילא ליכא ללאוין כלל כיון דחובת הנתינה פקע לא חלו עליו הלאוין ע"ש וכתב עלי' בעל חבלים בנעימים נר"ו אמת ברור דכן הוא יע"ש שה"ר לסברא זו מדברי הרמב"ן קידושין ל"ד ע"א גבי מעקה. ומריש הו"א ליישב דברי האב"י באופן זה דרב יוסף דאמר בנדה הנ"ל מצות בטלות לע"ל, אזיל לשיטתו דס"ל שומר אבידה הוי שומר שכר משום דפטור מצדקה וממילא דס"ל דהעוסק במצוה פטור אפילו מל"ת דהא גבי צדקה ג"כ איכא ב' לאווין כנ"ל א"כ שפיר יהיו פטורים לע"ל מל"ת דכלאים מטעם העוסק במצוה פטור מן המצוה, אלא דבאמת אין סברא כלל לומר כן דהעוסק במצוה יתי' פטור אפי' מלאוין, דהא דין עוסק במצוה פטור ממצוה לא נלמד אלא מק"ש וי"ל דוקא כק"ש דליכא אלא עשה לחוד אבל היכא דאיכא גם לאו מנלן דפטור ו"אכ דברי האהבת יהונתן צע"ג מאד. ועוד ראיתי דבר פלא באהבת יהונתן בהפטורה ליום א' דפסח בפ' ויאכלו מעבור הארץ וגו' שכתב ולכן אי' פלוגתא בגמ' ח"א מקדש על היין וח"א מקדש על הפת דהני תנאי כהני תנאי אי (עץ שאכל אדה"ר) גפן הי' או חטה הי' עכ"ל. ומי יתן ואדע אי' המקום בגמ' דפליגי בזה תנאי אי מקדש על היין או על הפת. ואם כוונתו אפלוגתא דר"ת ורשב"ם בתוס' פסחים דף ק"ו ע"ב ד"ה מקדש אריפתא יעו"ש, מה זה שכתב דהני תנאי כהני תנאי וצ"ע. (ל"ח

) בענין י"ג מדות של רחמים איך הם נמנים. עיין קרבן נתנאל ספ"א דר"ה. ולהגאון מליסא ז"ל בנחלת יעקב פ' כי תשא יש שיטה חדשה בזה וע"ש שכתב מדת פוקד עון אבות הוא ג"כ ממדת הרחמים כענין שעשה דוד התנצלות על החטא הן בעון חוללתי וזהו אומרו פוקד עון אבות על בנים לההנצלות על החטא עכ"ל. ועיין ג"כ בס' דברי שלום למהר"י אדרבי ז"ל בפסוק ופקידת כל האדם יפקד עליהם. שהוא מלשין ולא נפקד ממנו איש והכוונה לומר שמה שאמר הכתוב פוקד עון אבות על בנים ר"ל שמנכה ומחסר וממעט עון האבות בעבור הבנים העתידים לצאת מהם כי ברא מזכה אבא וכן נראה מתוך ענינו של פסוק שבא לומר שהקב"ה רחום וחנון וארך אפים ואח"כ אמר שנוקם ונוטר אלא ודאי הכוונה לומר שממעט עון האבות בעבור הבנים ולהיות שקרח ה' סומך על ענין זה כמו שאחז"ל וכו' ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כמשה ואהרן וכו' ולכן אמר משה אם המיעוט והחסרון מהעון שמחסירין לכל אדם בשביל בנו העתיד לצאת ממנו יחסרו מהם בשביל שמואל לא ה' שלחני וכו' יעו"ש, ולולי דמסתפינא הייתי אומר עפימ"ש בילקוט תהלים סי' ס"ב בשם המדרש בפ' ולך ה' חסד, אדם רווק עובר עבירה וראוי למות בה מה הקב"ה עושה תולה לו עד שישא אשה נשא אשה והוליד בנים והקב"ה נוטל אחד מבניו תחת אותה עבירה נמצא הקב"ה גובה שלו משלו יש חסד גדול מזה עכ"ל. ולפ"ז י"ל דהיינו פוקד עון אבות על בנים והוא ג"כ ממדת הרחמים כנ"ל ויש לפרש בזה הפסוק בפ' במדבר וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה וגו' ובנים לא היו להם כלומר בשביל שלא היו להם בנים ולא הי' להקב"ה ממי לגבות חובו לכן מתו הם בעצמם (ועיין מה שנדפס בשמי בזה בתל תלפיות ומשנת הרע"מ אות ל"ג יעו"ש) ואכמ"ל יותר

ועל מ"ש הרא"ש בספ"א דר"ה דאני ה' קודם שיחטא קאי על מחשבה עכו"ם דזולת מעשה לא חשבינן לי' להמחשבה. עיין בס' אור חדש לקידושין דף מ"ט ע"ב שהקשה ממ"ש שם האומר לאשה ה"א מקודשת לי על מנת שאני רשע אעפ"י שהוא צדיק גמור מקודשת (מספק) חיישינן שמא הרהר ע"ז בלבו, והביאו הרא"ש ז"ל בפסקיו יע"ש, (וכבר דבר מזה בקונטרס צניף מלוכה להגאון מהר"י ן' נעים ז"ל בסו"ס משכנות יעקב עה"ת יעו"ש). הנה יש לתרץ קושיתו עפימ"ש בעל כפות תמרים ז"ל בקונטרס תוספת יוהכ"פ ליומא דף פ"ו ע"א בד"ה תניא ר"א אומר א"א לומר ונקה וכו' בתירוץ הקושי' על הרא"ש מקידושין דף ט"ל ע"ב ודלמא מהרהר בע"ז הוה יע"ש בתירוץ הראשון של הכפות תמרים ז"ל, ובזה מתורץ גם קושי' הנ"ל, די"ל דחיישי' שמא הרהר ע"ז בלבו ולא רצההק ב"ה לחוס עליו וק"ל, וע"ע באהבת איתן שבגליון העין יעקב שבת דף נ"ו בהא דארשב"ל אר"י כל האומר שלמה חטא (פירש"י בעכו"ם) אינו אלא טועה וכו' ופריך והא כתיב אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב. ומשני שביקש לבנות ולא בנה. וקשה מה בכך הא בע"ז עונשין אף על המחשבה כמ"ש למען תפוש את בנ"י בלבם ועיי"ש באהבת איתן שמיישב עפי"ד נחלת עזריאל שחילק לדעת הרא"ש בין שקיבלו עליו לאלוה במחשבה תיכף ומיד ובין היכא שמחשב רק לעבוד אח"כ יעו"ש, א"כ י"ל דבקידושין מ"ט הנ"ל חיישינן שמא קיבלו במחשבה עליו לאלוה תיכף ומיד, ובכה"ג גם הרא"ש מודה דעונשין הל המחשבה לבד. וגם בלא"ה י"ל דנהי דהקב"ה מרחם עליו שלא להענישו