ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רלט

שפירש"י שם יעו"ש, וא"ש. (שו"ר בכל המשניות והגמרות הגירסא בדברי ריב"ל שלש מאות ועשרה" עולמות, א"כ א"א לומר כדברי הרה"ג הנ"ל דהכוונה "שי עולמית" וע"כ ליתא למה שכתבתי)

והנה הגאון מהר"י פיק זצ"ל תמה גם על אביי (בסנהדרין שם) דאם לא ידע מימרא דאמוראי איך לא ידע משנה סוף עוקצין יעו"ש, ובאמת כל הני קושיות לא קשיין אלא למ"ש התוס' חולין דף ק"י ע"ב ד"ה דתנן כו' דמשניות אפי' דזרעים ודטהרות היו שגורות בפיהם יעו"ש, אבל לפימ"ש בס' לב ארי' שם לדחות ראי' התוס' והעמיס בדברי רש"י שם דבאמת משניות דזרעים ודטהרות לא היו שגורות בפיהם יעו"ש, א"כ אין קושי' כ"כ לא על רב דימי וגם לא על אביי איך לא ידעו משנה סוף עוקצין דהיא בסדר טהרות, ומיהו ליישב הקושי' גם לדעת התוס' אען ואומר בדרך הפשוט ב"ה, דבאמת הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה וגם הרע"ב ז"ל סוף עוקצין פירשו ש"י עולמות ע"ד משל שהקורת רוח שיש לכל צדיק בעוה"ב הוא ש"י פעמים כנגד כל העוה"ז יע"ש. וע' במהרש"א ח"א לשם שכתב וז"ל: עיין בפי' הרמב"ם והרע"ב אבל לפי הסוגיא דפ' חלק (ק' ע"א) יש לפרשו כמשמעה וכו' עכ"ל, והנה אם כוונת ש"י עולמות כפי' הרמב"ם והרע"ב שהוא ע"ד משל כנ"ל, לא מתורץ בזה קושית אביי איך אפשר לאדם לקבל מלא עומסו של הקב"ה, רק אם נימא דהש"י עולמות הם כפשוטו וכמשמעו אז מתורץ שפיר קושי' אביי דבאותן עולמות יקבל הצדיק העומס כפירש"י ז"ל שם, והנה ריב"ל שהי' תנא אין צריך לפרש דבריו באר הטב ולהודיע לנו אם כוונתו ע"ד משל או כוונתו כפשוטו וכשממעו, א"כ לא הי' רב דימי יכול להביא המשנה דסוף עוקצין אמר ריב"ל עתיד הקב"ה וכו' דהא יוכל להיות דכוונת ריב"ל רק ע"ד משל כפי' הרמב"ם והרע"ב, אבל רבה בר מרי דהי' אמורא אם הי' כונתו ש"י עולמית ע"ד משל בודאי הי' צריך לפרש דבריו כדאיתא בכמה דוכתין בש"ס ובפוסקים דאמורא צריך לפרש דבריו, כדי שלא נטעה שכוונתו ש"י עולמות כפשוטו וכמשמעו, אלא ודאי דבאמת כוונתו כפשוטו ש"י עולמות ממש, וממילא מתורץ שפיר קושי' אביי, א"כ שפיר הוצרך רב דימי להביא מימרא דרבה בר מרי דבל"ז ל"ה מצי לתרץ קושי' אביי, ומיושב שפיר קושי' הגאון מ' ישעי' פיק זצ"ל, דרב דימי וגם אביי שפיר ידעו המשנה דסוף עוקצין אלא דבזה עדיין לא מתורץ קושית אביי, דהא י"ל כוונת ריב"ל בש"י עולמות רק ע"ד משל ולא ש"י עולמות ממש וא"ש ודו"ק כי נכון הוא בעזהי"ת

(ל"ה

) בכרתי ופלתי יו"ד סי' ק"י בקונטרס בית הספק כתב בחולין י"א דפריך ר"מ היכי אכיל בישרא למה בחר דוקא ר"מ הלא חבורתא קדמאה ר"ע וסייעתו כולם חיישו למיעוטא ולכולן קשיא איך אכלו בשרא ותירץ דלכולהו י"ל ספיקא דאורייתא לקולא אבל לר"מ דס"ל בכריתות י"ח דלא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות ואליבי' לכ"ע ספק תורה להחמיר שפיר קשה איך אכל בשרא יעו"ש ולענ"ד קשה טובא דהא גם ר"ע סובר דלא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות כמבואר בנזיר דף כ"ג ע"א בפלוגתא דר"ע ואיסי בן יהודא, [וכ"כ שם החיד"א ז"ל בפתח עינים וכ"כ גם בס' עץ יוסף לשם יעו"ש] והדק"ל אמאי לא פריך ר"ע היכי אכיל בישרא וצ"ע. ואין לומר דהא דולא ידע ואשם ונשא עוני וכו' לאו ר"ע אמרה אלא תנא אחר אמרה, דהא בקידושין דף פ"א ע"ב מבואר להדיא דגם זה נ"ע הוא דאמר כל זה יע"ש ודו"ק, וא"כ עכ"ח סובר ר"ע דבחתיכה א' ספק שומן ס' חלב ג"כ חייב אשם תלוי ומה הועיל הכו"פ ז"ל בתירוצו. ועיין במהרש"א בח"א לקידושין פ"א ע"ב בסד"ה כי הוה מטי להאי פסוקא וכו' שכתב וז"ל, אבל בפ"ד דנזיר מייתי גם בקרא אחרינא משל דחזיר והוצרך שם לעשות צריכותא אתרתי מילתיה דר"ע ע"ש עכ"ל, הרי דגם מהרש"א ז"ל הבין דהך דולא ידע ואשם ונשא עונו ג"כ ר"ע הוא: דאמרה, ומוכח מזה דר"ע פליג על איסי בן יהודא וס"ל דאפי' בחתיכה אחת ס' שומן וס' חלב חייב אשם תלוי. וע"ש עוד במהרש"א ד"ה איסי בן יהודא אומר וכו' שכתב וז"ל, בפ"ד דנזיר קאמר דאיסי קאמר דקרא קאי בב' חתיכות א' של חלב וא' של שומן וניחא לפ"ז שאמר ע"ד זה ידוו כל הדווים דר"ל על ד"ז שנקבע איסורא יש לדוויי שצריך נשיאת עון אבל לא בחתיכה א' דלא נקבע בו איסורא כלל וכתבו התוס' שם דדריש י"ד"ו"ו" ר"ת ידע ואשם ונשא ודו"ק עכ"ל, וכוונת התוס' ומהרש"א ז"ל כמ"ש רש"י ז"ל בנזיר שם דבאיקבע איסורא ידע מיהא דחדא מינייהו של חלב ואף דלא ידע כולו עכ"פ ידע מקצתו עייש"ה בפי' רש"י ז"ל, וז"ש התוס' דאיסי ב"י דריש י"ד"ו"ו" ר"ת ידע "ואשם "ונשא דדוקא היכא דעכ"פ ידע מקצתו שם צריך נשיאת עון והיינו באיקבע איסורא אבל לא בחתיכה א' דלא איקבע איסורא ולא ידע אפילו מקצתו ודו"ק, א"כ לפ"ז מוכרח מגמ' קידושין פ"א ע"ב הנ"ל דר"ע ס"ל דאפי' בחתיכה א' ספק חלב ס' שומן חייב אשם תלוי דאל"כ אין מובן כלל כוונת איסי בן יהודא ומה בא להוסיף על דברי רע"ק באומרו, על דבר זה ידוו כל הדווים, ולכן דברי הכו"פ ז"ל צע"ג מאד, וע"ע כריתות כ"ג ע"א ודו"ק

(ל"ו

) בפתח עינים להחיד"א ז"ל (ב"ק דף ל') הביא בשם מהרימ"ט דף קכ"ז שתירץ קושי' התוס' דתנן אל תהיו כעבדים כו' ע"א לקבל פרס ובפ"ק דר"ה תניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני כו' צדיק גמור, ותירץ מהרימ"ט דההיא דתנן היינו במצות שבין אדם למקום וגם במצות שבין אדם לחבירו שיש שני חלקים בחלק גבוה צריך שלא ע"מ לקבל פרס ובחלק הדיוט שרי ע"מ לקבל פרס וזו היא ששנינו סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור כלומר דבחלק טוב לבריות שרי לכוין ע"מ לקבל פרס עכ"ל. ולע"ד קשה טובא דא"כ מה פריך בפסחים דף ח' ע"ב וכה"ג לאו מצוה היא והתניא האומר סלע זו לצדקה וכו' וכן פריך בר"ה דף ד' ע"א ומאן דעביד הכי לאו מעליותא היא והתניא האומר סלע זה לצדקה וכו' ולדברי מהרימ"ט מאי קושיא מצדקה דבחלק. טוב לבריות שרי לכוין ע"מ לקבל פרס וצ"ע. (שו"ר שכבר דבר מזה בס' פרשת דרכים סוף דרוש ג' בד"ה וראיתי למהרימ"ט וכו' יע"ש)

(ל"ז

) במגילה דף ז' חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ועיין מש"ל במס' מגילה פירושים שונים בזה. וכעת ראיתי בס' אהבת יהונתן בפ' ויבא עד עיר עמלק וירב בנחל) פירוש נחמד בזה. ולפי שהספר הזה שכיח ומצוי טובא לכן לא העתקתיו. ואגב אעורר ע"ד פלא שראיתי באהבת יהונתן בהפטורה לפי פנחס שכ' ובזה יובן ג"כ הגמ' לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני ומי קרי לנפשי חסיד וכו' יש להקשות דהגמ' מביא תחלה תיבת לדוד בתחלת המזמור ופסוק שמרה נפשי באמצע המזמור. אך זה ידוע מ"ד כל מקום שנאמר מזמור לדוד השכינה היה קודם וכל מקום שנא' לדוד