ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רלח

ואגב איידי דחביבין לי דבריו אמרתי להעיר קצת על העלים לתרופה בעת שוטטו עיני בהם (א) הד"ג כותב שם בד"ה אמר רנב"י ואם נתנם לסוף מתעשר שנא' איש אשר יתן לכהן לו יהי' ממון הרבה ובקושית התורה תמימה שם דהא זה ידעינן מהא דעשר תעשר וכו' וכתב כבודו דעשר תעשר משמיענו דמותר ליתן מעשר ולכוין בשביל שיתעשר משא"כ בשארי מצות דאל תהיו כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס ע"ש. תמהני הרי מ' צדקה תוכיח דאם אומר ע"מ שיחי' בני ה"ז צדיק גמור וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' בפסחים ח' ע"ב דזהו שאמרו אל תהיו וכו' הוא דוקא בתוהא ומתחרט יעו"ש. ונ"ל ראי' לדברי התוס' האלו מש"ס מפורשת בברכות ח' ע"א דריב"ל אמר שם לבניו קדימו וחשיכו כי היכי דתורכי חיים יעו"ש וקשה מאד לדברי הד"ג נ"י מש"ס זו ועכצ"ל כדברי התוס' פסחים הנ"ל וז"ב -- ובעיקר קושית התו"ת הזו לענ"ד קושי' מעיקרא ליתא די"ל דכוונת רנב"י שלא יופסד ממונו בשביל עון המעשרות דאם יעכבם לעצמו אז הקב"ה יענשוהו ויופסד לו כל תבואותיו ע"י אכילת העכברים כדאיתא במדרש פ' עקב בר"פ בן יאיר כנודע ע"ש, והיטב דבר בזה המג"א ז"ל והובא בס' תכלת מרדכי עה"ת להגאון מהרש"ם ז"ל לפרש הפסוק לא עברתי ממצותיך (לעכב לעצמו מעשרותיו) וממילא לא נענש ע"י שכחה ע"י אכילת העכברים (כבסוף הוריות) וזהו ולא שכחתי וכו' וכיוצא בזה מדבר במניעת העונש שם בברכות ס"ג א' ר' יוחנן דאמר שם למה נסמכה פרשת סוטה לפ' תרו"מ לומר לך כל שיש לו תרו"מ ואינו נותנן לכהן סופו נצרך לכהן ע"י אשתו ע"ש חזינן שהכתוב מדבר בעונש ר"ל -- והנה נעים לי להעתיק בזה מ"ש בספרי "מעדני יעקב" בזה להבין מהו מדה כנגד מדה בזה:

ונראה עפ"י דאיתא ב"מ נ"ט ע"א כד משלם שערא מכדא רמי תיגרא בביתא ומשו"ה מזרז שם ר"י דיהא זהיר בתבואה בתיך ביתו שאין מריבה מצויה בביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנא' השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך ע"ש, ומעתה נמצא שע"י שלא נתן לכהן את המגיע לו וגרם מריבה לכהן עם אשתו ע"י חיסור לחמם והשבית השלו-בית בין איש לאשתו, ענשו הכתוב שגם הוא יריב עם אשתו וסופו שתבגוד בו ותלך אצל אחרים לניאוף וכיוצא ועי"ז יוכרח להביאה אצל הכהן וא"ש המדה כנגד מדה (ב) שם ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך לימודי ה' א"ת בניך אלא בוניך וכו' מה שדרש בזה הד"ג ידידי ע"ד הלצה נהנתי מאד מדבריו ודברי פח"ח יען כי הוא האמת המר, ואנכי ה"ק עלה בדעתי לדורשו ע"ד הלצה כי באמת הבנים אינם מרבים שלום רק אדרבה מריבים עם אבותיהם כדאיתא בס' והובא ג"כ בילקוט הגרשוני עה"ת עה"פ וראה בנים לבניך שלום על ישראל בשם הגאוה"ק מבוטשאטש זצ"ל דידוע דכל מה שהאב עושה לבנו להטיב לו, הבן אינו מכיר בטובתו, ותמיד חושב הבן כי עדיין לא יצא האב יד"ח, ורק אז מכיר הבן הטובות שעשה עמו אביו, כאשר יולד לו בן, ואז יתהווה שלום ביניהם. וע"כ אמר וראה בנים לבניך אז שלום על ישראל ע"ש דפח"ח. ומעתה שפיר אמר כאן וכל בניך וגו' ורב שלום בניך אל תקרי בניך (שהם אינם מרבים השלום) אלא "בוניך" שהם הת"ח וא"ש (ג) שם בקונט' שם עולם בהא דעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנדחקו המפרשים מדוע ש"י דוקא עיי"ש. ואפשר דכולם לא דייקו בזה וקצת תיקון צריך התיבה "עולמות"' ותחת עולמות אולי צ"ל "עולמית", והכוונה דעתיד הקב"ה להנחיל מתנה נצחיית, ושי הוא מלשון שי יובילו, וזהו הכוונה שי עולמית וא"ש. ועי' שבת קי"ח ע"א כל המענג את השבת נותני' לו נחלה בלי מצרים וברש"י כלומר אין לה קץ ע"ש וה"נ דכוותי' דלענין נחלה שייך לומר אין קץ בכמות או בזמן והכוונה כמו"ש נחלה עולמית וא"ש

הדוש"ת ה"ק יעקב גארדאן הנ"ל. אמר המחבר מה שהשיג עלי הרה"ג הנ"ל שליט"א מתוס' פסחים דף ח' ע"ב, דמי פומי' דמר כמאן דלא ידע שאין הכל מסכימים בזה לד' התוס' הנ"ל וע' בס' מדבר קדמות מ"ת אות יו"ד שמביא בשם הר"ש פרימו ז"ל תירוץ לקושי' התוס' מהא דהאומר סלע זו וכו' להא דאל תהיו כעבדים וכו' דהא דהאומר מיירי בעושה תוספת על חיובו והוא עושה רק לקיבול שכר היכא שכבר יי"ח צדקה ואז מותר ע"מ לק"פ והא דתנן הוו כעבדים וכו' היינו במעשה המצות עצמן שחייב בהם ובזה פי' הפסוק צדק צדק תרדוף למען תחי' כלומר תוספת הצדק אחר הצדק שכבר יצא י"ח תוכל לעשות למען תחי' עמקל"פ יע"ש. ובזה נדחה גם ראי' הרה"ג הנ"ל מהא דא' ריב"ל לבניו קדימו וחשיכו לבהכנ"ס כי היכי דתוריכי-חיים דהרי פירש"י בברכות דף ח' מקדמי ומחשכי כלומר מאריכין בבהכנ"ס יע"ש. וכוונתו ז"ל שמאריכין יותר מדאי ועושים יתר על החיוב (וכמ"ש בחיבור זה בברכות שם דמה"ט איכא שכר גם בעוה"ז יע"ש) א"כ בכה"ג מותר לעשות ע"מ לקבל פרס, ויותר אין להאריך: (ואגב ארשום דבר נחמד שראיתי מובא בס' דורש לפרקים על המשנה דאל תהיו כעבדים וכו' בשם ס' סידורו של שבת בפירוש מאמרי הכתובים (יתרו) כה תאמר לבית יעקב וגו' ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו' ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וישב משה את דברי העם אל ה' ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה' ולכאורה קשה למה הי' מגיד וחזר ומגיד והוא לא דיבר כלל עם ישראל מאז דברו עם ה'. אך בתת ה' לעמו ישראל התוה"ק, צוה למרע"ה להגיד להם כאשר ישמעו בקולו יהיו לו עם סגולה ממלכת כהנים (פירש"י שרים כמד"א ובני דוד כהנים היו) וגוי קדוש והיה זה שכרם, וכאשר דבר משה הדברים הללו אל בנ"י השיבו כל אשר דבר ה' נעשה באפס תקוה ותוחלת לסגולות יקרות כי תורת אל ח' יקרה אף נכבדה בעיניהם מכל דבר חפץ, וישב משה את דבריהם אל ה' כי בלי תקות שכר נכונים המה לקבל תורתו, אח"כ אמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך ורב כבוד תנחיל מזה אשר גם בך יאמינו לעולם, ויגד משה גם הוא כדברי העם אל ה' כי פקידת ה' תשמור רוחו ככל אשר יצוה עליו רב לו מבלי כוונה חיצוניית וגם לא למצוא חן בעיני העם וז"ש ויגד משה את דברי העם אל ה' ודו"ק ודפח"ח

ומ"ש הרה"ג הנ"ל בענין ש"י עולמות דצ"ל שי עולמית, אולי י"ל בדבריו אלו קושי' הגאון מהר"י פיק זצ"ל המובא בתשו' נוב"י תנינא חיו"ד סו"ס קס"א אמאי הוצרך רב דימי (בסנהדרין דף ק' ע"א) להביא מימרא דרבא בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו' ולא הביא משנה מפורשת סוף עוקצין אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות. ולהנ"ל י"ל דרב דימי הי' גורס במשנה הנ"ל "שי עולמית", ובזה לא הי' יכול לתרץ קושי' אביי מקרא ושמים בזרת תכן, ע"כ הוצרך להביא הא דאמרי במערבא משמי' דרבא בר מרי "ש"י עולמות" ולא "שי עולמית" ובזה שפיר מתורץ קושי' אביי כמו