ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רלג

בפ' נשא בפ' יברכך ה'. כתב על מאמר חז"ל בברכות כ' ע"ב אמרו מה"ש לפני הקב"ה כתיב בתורתך אשר לא ישא פנים וכו' והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא וגו' אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקים על עצמם עד כזית עד כביצה. והנה שני התיבות "על עצמם" הם מיותרים. דהול"ל והם מדקדקים עד כזית. ואמר הגאון האמיתי ר' חיים מוולאזין זי"ע. דאיכא למימר דמשו"ה החשיבו עלייהו כזית לברך עליו כדי שיהי' חשוב, ויפטרו בזה סעודת עני הואיל דחשוב סעודה לברוכי עליו, ואין מקום לנשיאות פנים עי"ז. לכן אמר "על עצמם" ר"ל רק על עצמם מחמירים עד כזית. אבל לאחר היינו לעני נותנין כדי שביעה כבמס' פאה פ"ח מ"ז אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים. וכתב הרע"ב משום דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שבעו ע"ש. הנה במס' ברכות דף כ' הבאתי ד"ז בשם ס' תורה תמימה שכתב כן מדנפשי' וחידוש בעיני שאחרי דבעל שער בת רבים הביא בשם הגאון ר"ח מוולאזין זי"ע מסתמא ד"ז מפורסם במדינת רוסיא בשם ה"ג הנ"ל ואיך כתבו בעל תורה תמימה משמי' דנפשי' -- עוד שם) כתב על מ"ש בברכות ל"ה ע"ב הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם. ומקשים אם עשו כרשב"י למה לא עלתה בידם וכי משוא פנים יש בדבר. אבל הכוונה הרבה עשו כרשב"י בכף הדמיון ולא רשב"י ממש ובס' עשרה למאה דרוש ח' כתב באופן אחר יע"ש]. ובחדושי חת"ס ז"ל לסוכה ל"ו ע"א בד"ה דומה לכושי תנן כתב וז"ל שמעתי ממ"ו הפלא"ה זצ"ל בהא דפליגי רשב"י ורי"ש ר"פ כיצד מברכין ומסקי' הרבה עשו כרשב"י ולא רשב"י ממש דודאי מי שכוונתו לשם ה' הבוחן מחשבותיו ויודע עשתנותיו בודאי יעלה בידו אלא הם עשו כרשב"י נדמו לו ולא בעצם תוכניותם ע"כ לא עלתה בידם, ואמר, היינו דאמרי הכא אתרוג הכושי היינו הצדיק המשונה במעשיו ככושי המשונה בעורו הוא כשר אך דומה לכושי הרוצה לדמות עצמו לרשב"י זה פסול כי לא עלתה בידו ע"כ דברי הרב ודפח"ח עכ"ל

(ט"ז

) בברכות כ"ח ע"ב וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים (כ"ה הגי' בע"י). וקשה הלא אפי' תשב"ר ג"כ יודעים למי הם מתפללים. ועיין במס' ברכות מ"ש ע"ז בשם ס' כנפי נשרים. וכעת ראיתי בס' שער בת רבים פ' ויקרא בסגנון אחר קצת בשם ס' כרם בנימין (בשם הג"מ זאב זצ"ל שהי' מ"מ בווילנא) שביאר ע"ד משל פעם נזדמן חתונת הגבירים וישכרו בעלי כלי זמר נעימים לנגן על שמחתם. וישלחו ג"כ אחר בדחן אחד מפורסם, ויהי ביום החופה והנה המחותנים באו והכלי זמרים מנגנים, והמתינו כל היום על הבדחן פן יבוא ואין קול ואין פונה. וכאשר הם יושבים ומצטערים עליו פתאום לעת ערב והנה הבדחן בא וימלאו ששון ושמחה, וכאשר בא ויראו עליו והנה הוא איש קטן הקומה עקום מלפניו ומלאחריו, ויתמהו איש אל רעהו ויבזוהו וילעגו ממנו ויאמרו אהה מי הוא זה אשר צפינו וקוינו לו זה יום תמים. והנמשל הוא דאחז"ל (חולין צ"א ע"ב) כי המלאכים אין אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, הרי שהמלאכים ממתינים על ישראל לומר קדוש, והמלאכים שירתם היא באימה ויראה בקדושה וטהרה יותר ממנו. ואם אנחנו מתפללים כראוי אז מה טוב. אבל אם ח"ו אנו עוסקים בבוקר בהבלי הזמן והמלאכים ממתינים עלינו שעות שתים ואח"כ אנו באים לבהכנ"ס ומתפללים במהירות ואומרים קדוש בלא טעם וריח אז המלאכים ילעגו ממנו ואומרים על מי אנו ממתינים זמן רב כזה על אנשי בשר ודם יד פה ועין אין להם טעם וריח וכדי בזיון וקצף. וז"ש וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים לפני פי' קודם (כמו לפני שחת ה' וגו' לפני בוא יום ה' וגו' לפני גבעות חוללתי) והיינו קודם מלאכי מעלה משרתי עליון לכן מהראוי לראות להזהר להתפלל בכוונה כדי שלא ילעגו עלינו מלאכי מרום ולא נבוש ולא נכלם ח"ו ע"כ דפח"ח

(י"ז) במו"ק כ"ד ע"א אבל אסור בתשה"מ בימי אבלו. ומעשה היה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גופו וקשה למה דוקא חזירים ולא כלבים אשר זה דרכם לסחוב גופות אנשים. וכתב בס' שער בת רבים פ' תזריע בשם בית יצחק דאנציג דרוש ד' שזה היה מדה כנגד מדה. כי הצבוע שבסתר עושה כל תועבות ה' ובגלוי הוא מראה עצמו בעיני הבריות לאיש צדיק, הוא דומה לחזיר הפושט טלפי' לומר ראו שאני טהור אבל התורה טמאתו כי טמא הוא בפנימיותו. והנה האבל הזה בגלוי היה מראה לכל שהוא שומר אבילתו והולך יחף, אבל בפנימיות בדברים שבסתר היה טמא. ממש כדמיון החזיר הפושט טלפיו לומר ראו שאני טהור בגלוי והוא טמא בנסתר. לכן מדה כנגד מדה שמטו חזירים דייקא את גופו ע"כ דפח"ח -- ובענין זה כתב עוד בס' הנ"ל לפרש דברי התנא במס' אבות, כל שרוח הבריות נוחה הימנו וכו'. כי הנזהר במצות שב"א לחבירו ונושא ונותן באמונה בודאי הוא נזהר גם במצות שב"א למקום, וז"ש כל שרוח הבריות נוחה וכו'. אבל כל שאין רוח הבריות נוחה וכו' שגונב וגוזל ומרמה את הבריות, בוודאי הוא איש צבוע. וגם רוח המקום אין נוחה הימנו יע"ש: (י"ח

) בענין מש"ל באות טית על מאמר הרבה עשו כרשב"י וכו' עיין עוד מ"ש בזה בחידושי המקנה ז"ל במשנה סוף קידושין בד"ה ר' נהוראי אומר מניח אני וכו' עיי"ש: (י"ט

) בעירובין נ"ד ע"א א"ל שמואל לרב יהודא שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיני' כהלולא דמי -- ובעין יעקב הגירסא, לבי הלולא דמי, ע"ב, והחילוק הוא כי הלולא היינו חתונה ובי הלולא היינו בית החתונה, וראיתי בס' שער בת רבים למגילה קהלת שכתב המסדר לפי גירסת העין יעקב הכוונה כידוע פה ביאליסטאק אשר יש מקום אשר שמה עושין חתונות כל אנשי העיר כי במקום הזה נמצא כל ההצטרכות החתונה שולחנות כסאות מנורות קערות מזלגות וכו' והעושה החתונה ישכור זאת מבעל הבי הלולא זה על הלילה הזה לעשות בו חתונת בנו או בתו. ונמצא זה עושה בלילה הזה חתונה ויבואו הקרואים שלו, ולמחר עושה איש אחר חתונה שם ויבואו הקרואים של האיש האחר וגם המבשלות של האיש האחר עם הבשר והדגים לבשל שמה. וממילא הבעל בי הלולא יגרש את הבעל השמחה של אתמול לאמור צאו צאו מן המקום הזה כי יבואו אנשי הקרואים מבעל החתונה השנייה, וזה כוונת הגמרא חטוף אכול חטוף ואישתי כי האי עלמא לבי הלולא דמי ובקרוב יאמר ה' צאו צאו, כי דור הולך ודור בא ע"כ דפח"ח: