ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רלב

אחרות. אבל אברהם לא ידע באותו פעם שבניו עתידין לחטוא ויגלו למקומות אחרים. וא"כ אין מקום לטעם הזה ועכ"ח טעמים הראשונים קיימים וראוי להוציאם עתה ברכוש גדול, וזהו דבר נא אעפ"י שמצד הבטחתי אין הדבר מוטל עלי להוציאם ברכוש גדול כי הזמן לא נשלם עכשיו אלא אחר שעבוד מלכיות. אך כדי שלא יאמר אותו צדיק כו' ואין רצוני להשיב דבר זה דדי' לצרה בשעתה כמ"ש רש"י. ע"כ דפח"ח. (ועיין בענף יוסף בד"ה ועבדום וענו אותם וכו' בשם מעון הברכות ודו"ק)

(י"א

) עו"ש דף ל"א ע"ב דא"ל עלי לשמואל מימר שפיר קא אמרת מיהו מורה הלכה בפני רבך את. ומדקדקים העולם שפת יתר הך דמימר שפיר קאמרת הל"ל בקיצור מורה הלכה וכו' ועיין מ"ש בזה במקומו. וכעת ראיתי בס' בנין אריאל פ' ויקרא שמיישב דקדוק הנ"ל בדרך חריף ונחמד עיי"ש ותמצא נחת. [ועי' מ"ש לקמן אוה ל"ג בזה וינעם לך]

(י"ב

) בענין מש"ל אות א' במ"ש עד שבא רע"ק ולימד מצאתי כעת בס' יד מלאכי אות תקי"ח שכ' וז"ל: עד שבא רע"ק ולימד. לשון זה מצוי בר"ע והטעם י"ל משום דר"ע בקטנותו לא למד תורה דרעיא דבי כלבא שבוע היה ואח"כ בא לבית המדרש ולמד תחילה ואח"כ לימד כנראה מרז"ל וזהו עד שבא וכו' שושנים לדוד בנדרים פ"ט משנה ו' ולא ידענא מה יענה ומה יאמר בעד שבא ר' אושעי' ברבי ולימד דפ"ק דחגיגה ז' ע"א עכ"ל. וע' בשדי חמד חלק הכללים מערכת העי"ן כלל י"ב מש"ש בזה

(י"ג

) בעירובין מ' ע"ב תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת י"א) ר' אליעזר אומר שבעה אלו ז' ימי בראשית שמונה אלו ח' ימי מילה [יש לכוין זה במאמר הגדה ש"פ שבעה מי יודע כו' שמונה מי יודע כו' דקאי עה"פ תן חלק לשבעה וגם לשמונה, מי יודע לפרש ומהו שבעה ומהו שמונה, לז"א שבעה אני יודע שבעה ימי שבתא, שמונה אני יודע שמונה ימי מילה, וכדרשה דר' אליעזר הנ"ל ודו"ק] ר' יהושע אומר שבעה אלו ח' ימי החג וע' במהרש"א בח"א דאיך יתפרש לפי"ז סיפא דקרא הנ"ל כי לא תדע מה יהי' רעה על הארץ יע"ש, ועדיין לא יצא י"ח לפרש סיפא דקרא הנ"ל אליבא דר' אליעזר דקאי על שבת ומילה, ובקונטרס שערי מדע הנספח לספרי ברכת הנפש כתבתי עפ"ד אדמ"ו הגאון מהר"ם שיק ז"ל שהבאתי לעיל אות ט'דמשו"ה לא אפשר למול התינוק בע"ש משום דהמילה היא סכנה ועדיין אינו מצוה שיגן עליו יע"ש, ולפי"ז י"ל דקרא ה"ק תן חלק לשבעה זה יום השבת, ואעפי"כ וגם לשמונה זה מילה שניתנה בשמיני ודוחה את השבת, וא"ת לשיטת הרמ"א ת"ל דמל תוך ח' יצא אמאי דוחה שבת נמהלי' בע"ש כקושית הש"ך ז"ל לז"א כי לא תדע מה רעה יהי' על הארץ, שמא ימות התינוק מחמת המילה, דבע"ש עדיין ליכא מצוה שיגן עליו וא"ש נכון ב"ה -- וכעת נ"ל בפשיטות עפמ"ש הבעה"ט בר"פ שמות שבשביל שבת ומילה ששמרו במצרים נגאלו יעו"ש. ולכן הזהיר שהמע"ה תן חלק לשבעה וגו' שישמרו ישראל שבת ומילה, כי לא תדע מה רעה יהי' על הארץ, שמא יחרב הבית ויגלו מארצם. ובזכות שבת ומילה יהיו נגאלים כמו שבזכות זה נגאלו ממצרים וא"ש (וע' ברש"י קהלת י"א בפסוק הנ"ל ודו"ק): (י"ד

) ע"ד שם בברייתא שבת שחל להיות בר"ח או בחוה"מ ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו שבע ואומר מעין המאורע (יעלה ויבא) בעבודה ר' אליעזר אומר בהודאה ואם לא אמר מחזירין אותו -- והקושי מפורסמת דהא קיי"ל בברכות ל' ע"ב בלא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין ב"ד מקדשין את החדש אלא ביום יע"ש ואיך אמרה הברייתא ערבית שחרית וכו' ואם לא אמר מחזירין אותו -- ובס' בן אורי למס' שבת כ"ד ע"א הביא בשם רבו הגאון מ' יצחק משה פערלס זצ"ל דדוקא לר' אליעזר מחזירין אותו דר"א לשיטתו סובר בסנהדרין דף י' ע"ב דאין מקדשין את החודש כלל שנא' וקדשתם את שנת החמישים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים יע"ש וא"כ אין נ"מ בין יום ר"ח ללילו יע"ש ודפח"ח, אלא דבגליון הש"ס וויען העיר דבר"ה כ"ד הגירסא ר"א בר' שמעון וכ"כ שם בפירש"י ד"ה ד"ה חישוב דעיבור (א"ה וכ"כ גם בפרש"י ר"ה ח' ע"ב ד"ה ואי אתה מקדש וכו' יע"ש), וא"כ לאו היינו ר"א דהוא ר' אליעזר בן הורקנוס כנודע, והדק"ל, והנה בעירובין כאן הגי' בברייתא ר"א אומר בהודאה ואם לא אמר מחזירין אותו אבל בביצה י"ז ע"א הגירסא ואם לא אמר מחזירין אותו ר"א אומר בהודאה, ומשמע דהך דמחזירין אותו לאו מדברי ר"א הוא אלא מדברי ת"ק. ועיין שם בביצה דף הנ"ל דהקשו תוס' על ר"ה דאמר אין הלכה כאותו הזוג לימא בקיצור הלכה כת"ק, וכתב בקרבן נתנאל ז"ל דלא מצי לומר הלכה כת"ק דמה שאמר ת"ק אם לא אמר מחזירין אותו משמע דקאי אפילו בתפלת ערבית ובהא אין הלכה כמותו דקיי"ל כרב שאין מחזירין בר"ח משום דאין מקדשין את החודש בלילה ודפח"ח, הרי הרגיש הק"נ בקושי' הנ"ל ותירצה יפה דבאמת מה"ט לא אמר ר"ה הלכה כת"ק. וראיתי בצל"ח שם שהשיג על הק"נ דא"כ תיקשי על רב איך הוא חולק על תנא דברייתא ודוחק לומר בזה רב תנא הוא ופליג במקום שלא אמרי' כן בגמרא עכ"ל, אבל להנ"ל לק"מ דאמר לך רב הך תנא קמא דברייתא הנ"ל היינו רבנן דר' ישמעאל בנו של ריב"ב דס"ל בר"ה ח' ע"ב שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש שום חודש ולכך סובר דמחזירין גם בערבית דר"ח דכיון דאין מקדשין את החודש כלל א"כ אין חילוק בין יום ללילה. אבל אנא ס"ל בזה כר' ישמעאל בנו של ריב"ב וככולהו תנאי דס"ל שמקדשין חדשים כמ"ש התוס' ר"ה ט' ע"ב בר"ה ולאפוקי וכו' יע"ש, א"כ מה"ט שפיר י"ל בלא הזכיר של ר"ח ערבית דאין מחזירין משום דאין מקדשין החודש בלילה, ואם תסתכל ותתבונן היטב בברייתא הנ"ל, תמצא דבאמת פליגי בברייתא זאת, הת"ק עם ר:' ישמעאל בנו של ריב"ב, א"כ שפיר איכא למימר דהת"ק דברייתא זאת היינו באמת אותן רבנן סתם בר פלוגתייהו דר' ישמעאל בנו של ריב"ב בכל מקום, ומבואר בהדיא בר"ה ח' ע"ב דרבנן דר' ישמעאל הנ"ל ס"ל שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים, וא"כ י"ל שפיר דלכך ס"ל דאפי' בערבית דר"ח מחזירין אותו משא"כ לדידן ונסתלקה השגת הצל"ח על הקרבן נתנאל מכל וכל, וא"ש ודו"ק

(ט"ו

) בהשמטות למס' ברכות בסוף ד"ה העתק מסי שער בת רבים וכו', השמיט המדפיס עמוד אחד מן הכתב יד ותשחת האר"ש מפני המרו"ב דברים אשר עשה. ועתה באתי לתקן הטעות, וכצ"ל: (עוד שם)