ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רלא

בשם זקינו הגאב"ד דסרעדניק זצ"ל, וכעת ראיתי שנעלם ממנו שכבר כתוב כן בס' "עיון יעקב" לסנהדרין דף י"ז בשם זקינו הגאון מהו' יעקב זצ"ל יעו"ש. וט"ע בס' ערוך לנר סנהדרין י"ז ע"א ד"ה לא סיימו קמיה שמפרש ד' הגמ' באופן אחר ע"ש דפח"ח: (ז) בקונטרס נחלת אבות על פ"א הבאתי קושי' התוס' ש נדה י"ג ד"ה עד שיכלו כל הנשמות שבגוף והא אמרי' שבת קי"ח אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלין וע"ש מ"ש בזה, וכעת ראיתי בס' "עיון יעקב" ליבמות דף ס"ב בהא דאי' התם, היו לו בנים ומתו ר"ה אמר קיים פו"ר משום דרב אסי דאר"א אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ור' יוחנן אמר לא קיים פו"ר לשבת יצרה בעינן והא ליכא, וע"ז כתב העיון יעקב וז"ל: מסוגיא זו נראה דר' יוחנן לא ס"ל הא דרב אסי דריו"ח אזיל לשיטתו דאמר בשבת דף קי"ח אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלין מכלל דלא ס"ל הא דרב אסי דאיך היו נגאלין מיד כיון דעדיין לא כלו הנשמות שבגוף והתוס' בנדת דף י"ג מקשים קושי' זו ותירצו בדוחק כמ"ש מהרש"א ע"ש ולפמ"ש לק"מ עכ"ל - ובמחכ"ה לא דבר נכונה, דאם ר' יוחנן לא ס"ל הא דרב אסי, למ"ל לגמ' לומר טעמא דריו"ח משום דבעינן לשבת יצרה, הול"ל בקיצור וריו"ח אמר לא קיים פו"ר דלית לי' הא דרב אסי, אלא ודאי גם ריו"ח ס"ל כרב אסי אלא דבהא קמיפלגי ר"ה ס"ל דעיקר טעמא דפו"ר הוא משום דרב אסי כפירש"י שם, וריו"ח ס"ל דטעם זה אינו עיקר הטעם דפו"ר, אלא הוא גם לתועלת קיום המין בעולם כמ"ש לשבת יצרה, וא"כ מה יועילו הבנים שמתו, וכ"כ בעץ יוסף לשם והוא האמת בפי' דברי הגמרא הנ"ל, וראי' גדולה לזה ממ"ש הב"י באה"ע סי' א' בשם מצאתי כתוב [והוא בתשו' מהרי"ל סי' סצ"ו] על בן חרש ושוטה לא ידענא אמאי לא קיים מצות פו"ר וכי גרע מגר שנתגייר דקיי"ל כר"י דאמר קיים והאי נמי אי משום שבת יצרה איכא שבת ויכול לישא אשה ולהוליד בן חכם ואי משום דרב אסי דאמר עד שיכלו נשמת שבגוף האי נמי נשמה יש לו ובר מצוה הוא ופקחים מוזהרים עליו וכו' יעו"ש, ואי נימא כמ"ש העיון יעקב דריו"ח לית לי' דרב אסי א"כ אנן דקיי"ל כריו"ח דהיו לו בנים ומתו לא קיים פו"ר ג"כ לית לן דרב אסי א"כ למה לו למהרי"ל לומר ואי משום דרב אסי וכו' הא אנן דקיי"ל כריו"ח לית לן כלל האי דרב אסי, אלא ודאי ז"א וגם ריו"ח ס"ל כרב אסי, אלא דפליג אדר"ה שסובר דעיקר טעמא דפו"ר הוא משום דרב אסי, וע"ז פליג ריו"ח וסובר דהגם שהוא ג"כ א' מהטעמים שיש על מצוה דפו"ר מ"מ אינו עיקר הטעם, אלא לשבת יצרה נמי בעינן, והוא פשוט וברור, ובעל עיון יעקב לא דק בזה במחכ"ת הרמה

(ח

) בענין הסתירה דרשב"י אדרשב"י ודר' ישמעאל אדר' ישמעאל מברכות למנחות, שהבאתי בסוף השמטות וחידושים למס' ברכות, ראיתי כעת אריכות בשדי חמד חלק הכללים מערכת וא"ו כלל ט"ו יעוש"ה:

(ט) לקושית העולם כיון שאאע"ה קיים כל התורה עד שלא נתנה מדוע לא קיים מצות מילה עד שנצטוה עלי', כתב בישועת יעקב עה"ת (ס"פ לך), דהרמב"ם בס' מו"נ כתב בטעם מצות מילה שהערלה מרבה תאוות המשגל ובהסרת הערלה תחלש כח המתאוה בזה, והנה באמת יש מקצת בנ"א אשר בלא"ה יצרם חלש ואין מתאוין, ולהם מצות מילה איננה מצוה מוכרחת כ"כ, אמנם במילה בזמנה שהיא לשמונה בעת ההיא לא נודע עדיין מה יהי' בסופו אם יהי' עלול לחטא מאחר כי יצר לב האדם רע מנעוריו לכך מלין אותו למען יחלש כח המתאוה, אמנם באדם שכבר הגיע לכלל שנותיו ויודע בעצמו כי גם זולת המילה אין נפשו מתאוה לא הי' מצות המילה הכרחי, אמנם כיון שרוב בנ"א עלולים המה לכח המתאוה לא חילקה התורה, כיוצא בדבר כ' התשב"ץ בהא דגזרו על יינם משום בנותיהם דאף הכומרים שאין להם בנים ובנות מ"מ גזרו על יינם משום לא פלוג, ואמנם אברהם שהכיר את בוראו למ"ח שנים לא הי' מצות המילה הכרחי אצלו כיון שכבר נתברר שנחלש כח המתאוה והמילה היא רק משום שלא חילקה התורה, וכל זמן שלא נצטוה על המילה ושאר בנ"א לא היו נימולים, למה לו לאברהם למול עצמו, הרי בעצמו אינו צריך למול, ולא פלוג לא שייך בזה כמ"ש והבן עכ"ל ודפח"ח. שו"ר בס' שער בת רבים פ' לך תי' רבים על קושי' זאת. וע"ע בשו"ת שערי צדק להגאון מדעעש זצ"ל חיו"ד סי' קע"א תירוץ נאה ע"ז עיי"ש -- ולפענ"ד י"ל עפ"י מ"ש אדמו"ר הגאון ז"ל בתשו' מהר"ם שיק חיו"ד סי' רמ"א בד"ה ועוד אני אומר וכו' בשם מרן חת"ס ז"ל דהא דאנו רואין דוולדות הנימולים בעזהי"ת חיים וקיימים ואפי' מיעוטא דמיעוטא אין המילה מזקת להם ומאי דאחז"ל בגיטין נ"ז ע"ב כי עליך הורגנו כל היום דקאי על מצות מילה היינו עפ"י הטבע אבל זכות מצות מילה מגינת ומצלת ומיישב בזה קושי' הש"ך סי' רס"א על הרמ"א דסובר מל תוך ח' דיצא א"כ אמאי מילה דוחה שבת נימהלי' מערב שבת כמ"ש במנחות דף ע"ב דבמנקצר ביום כשר ולא דחי שבת ע"ש ולפ"ז ניחא בודאי תוך ח' עדיין אין כאן מצוה אלא אם באה יום ח' אז קיים המצוה במאי שמל מקודם כדי שיחול לאח"ז דזמן ממילא קאתי וא"כ כיון שהמילה היא סכנה אלא שהמצוה היא מגנת א"כ אין רשאין למול בע"ש דמביא התינוק לידי סכנה דאז עדיין אינו מצוה שיגן עליו ע"כ דפח"ח, וא"כ אומר אני הה"ד באברהם דעד שלא נצטוה על המילה לא שייך לומר מצוה מגינא ומצלא א"כ לא הי' רשאי למול כיון דהמילה היא סכנה ואאע"ה שקיים כה"ת עד שלא נתנה קיים ג"כ מ"ש התורה וחי בהם וכו' כנלע"ד נכון ב"ה:

(י) בברכות דף ט' דבר נא באזני העם וגו' שלא יאמר אותו צדיק אברהם וכו'. פי' בס' בנין אריאל סו"פ פקודי עפ"י הידוע שנמצאו הרבה טעמים על שיצאו ממצרים קודם השלום ת' שנה. הא' נמצא במדרשי רז"ל מדלג על ההרים בזכות אבות. הב' קושי השיעבוד השלים המנין. ועוד נמצא טעם אחר לשבח כי הקב"ה אמר לאברהם סתם בארץ לא להם ולא פרע לו תחת יד איזה אומה ישתעבדו והנה הם גלו עוד ונשתעבדו למלכיות אחרות וזה השלים אותן הק"ץ שנה ויותר. והנה לפי טעם האחרון לא הי' צריך להוציאם ממצרים ברכוש גדול עד תשלום ת' שנה אצל מלכות ואומה אחרת, שהרי לא הבטיחו על רכוש גדול רק אחר ת' שנה כדכתיב ואחרי כן. אבל לפי ב' טעמים הראשונים הוצרך ליתן רכושם אז בצאתם ממצרים. והנה בפ' שמות פירש"י אהי' אשר אהי' בשעבוד מלכיות וכו' הרי שהי' כבר גלוי לפניו ית' שעתידין לחטוא ויבאו לידי. שעבוד מלכיות