ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רל

ארי' סי' כ"ו תי' דלשון עובר הוא להורות דבדיעבד יכול לברך אח"כ כדעת הג"א בפ"ג דחולין ודלא כהרמב"ם וע' ש"ך יו"ד סי' י"ט. עכ"פ חזינן דכולם חשבו למצוא כוונה במה דנקטי לשון עובר דאל"כ מוטב לשון קודם א"כ כאן אי היה הכוונה שלא להקדים היה לו לכתוב ולא יקדים והבן עכ"ל. ולפענ"ד אין זה תירוץ מספיק דהרי כ' בתשו' שאג"א ס' הנ"ל דבלשון תורה ומקרא הוה עובר לישנא דאקדומי רק בלשון חכמים משמע בכ"מ להיפוך שעבר כבר ולישנא דאחורי הוא ולא לישנא דאקדומי יעש"ה, א"כ כאן בולא יעבור דהוא לשון מקרא באמת י"ל דלישנא דאקדומי הוא והדרא קושי' לדוכתה והנה ראיתי בס' מתא דירושלים על הירושלמי ריש מגילה שכ' דבס' בית לוי מביא קושי' זאת בשם הגאון מהו' מרדכי מבריסק ז"ל ותירוץ דא"כ הו"ל לכתוב לא יעביר ומדכתיב ולא יעבור משמע למעוטי שיתסר ושיבסר ע"כ והוא ז"ל מפרש בזה לשון והירושלמי שם "לא יעבור ולא יעבור' יע"ש, ובחמת שגם תירוץ זה הוא דוחק בעיני ולכאו' י"ל דהרי איתא בירושלמי כל החודש כשר לקריאת מגילה שנא' ובחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה אמר ר' חלבו ובלבד עד ט"ו. א"כ א"א לומר דולא יעבור היינו שלא להקדים. אלא דבאמת ז"א דהא כתב הב"י בסי' תרפ"ח דההיא דירושלמי דכל החודש כשר לקריאת מגילה לא ס"ל לתלמודא דידן מדלא מייתי לה יעי"ש. אמנם חידוש בעיני על בעל מתא דירושלים שמפרש בקושי' זו את דברי הירושלמי הנ"ל והלא לפי הירושלמי דכל החודש כשר לקריאת מגילה קושי' זאת בלא"ה לק"מ כנ"ל ואולי י"ל דאם נימא דולא יעבור קאי שלא להקדים אז נפרש והחודש אשר נהפך וכו' דכל החודש מט"ו ואילך כשר לקריאת מגילה ודו"ק. עוד שם ט' ע"א דשינו ע"ב זקנים לתלמי המלך (פירש"י מלך מצרים היה) וכתבו כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס. ופירש"י שלא יאמרו רצחנים היו אבותיכם יע"ש. והקשה בגליון המאסף הנ"ל ס' י"ז למה לא שינו ג"כ פסוק וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו שלא יאמרו מנאפים היו אבותיכם. ובסי' ס"ג כתב ע"ז חכם א' וז"ל:

ולדידי לק"מ דסברי דלא יקפיד המלך אלא על מעשה רבים דיקא נמי דפירש"י שלא יאמרו רצחנים היו אבותיכם אבל אמעשה דיחיד לא יקפיד ולכן לא שינו לו דויך את המצרי גבי מרע"ה עכ"ל ולענ"ד ז"א דמעשה שמעון ולוי ג"כ לא הוי מעשה רבים דהא שנים לא מקרי רבים כמבואר בכמה דוכתין בש"ס ופוסקים והדק"ל. ולכן נ"ל דידוע דמצריים שטופי זימה היו א"כ אצלם לא הוי ניאוף שים חסרון וגנאי דעבר ושנה נעשה לו כהיתר ולכך ידעו הזקנים כי לא יקפיד המלך על זה, משא"כ על רציחה ודאי יקפיד, ובזה יל"פ כוונת רש"י ז"ל במ"ש מלך מצרים היה, וכבר עמד ע"ז בגאון יעקב שבגליון העין יעקב דמאי בעי רש"י בזה, ולהנ"ל י"ל דכוונת רש"י ז"ל לתרץ קושי' החכם בגליון המאסף הנ"ל וא"ש ודו"ק. ומה שלא שינו לו פסוק ויך את המצרי גבי מרע"ה זה לק"מ דמרע"ה עשה כן רק להציל נפש מיד רוצחו כמ"ש הרשב"ם עה"ת בפסוק וירא איש מצרי מכה וגו' יעו"ש:

(ג) בר"ה כ"ט ע"ב תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה כתב בס' תורה תמימה פ' אמור סי' פ"ו דצ"ל תנא דבי ר' ישמעאל, דלא מצינו בגמרא תנא דבי שמואל עכ"ל. ובמח"כ נעלם ממנו גמרא מפורשת במגילה דף ל' ע"א דנזכר ב' פעמים בגמ' שם תנא דבי שמואל יע"ש. ובחיבור זה בברכות דף כ' ע"א ע"א ציינתי עוד כמה דוכתין בגמ' דנזכר תנא דבי שמואל. ופלא דנעלם ממנו כל הני דוכתין בגמרא:

(ד) על קושי' התוס' בכמה דוכתין בהא דאמרו לעולם יעסוק אדם בתירה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, והרי אמרו נוח לו שלא נברא --- מביא מרן חיד"א ז"ל בפתח עינים לשבת דף סיג ע"א בשם הרב מהר"ש פרימו ז"ל שתירץ דבתורה בצירוף מצות יכול שלא לשמה להביא לשמה אבל בתורה לחוד נוח לו שלא נברא יע"ש מ"ש בזה -- וקשה לי דא"כ נימא גם במצוה כו דמצות בצירוף תורה יכול שלא לשמה להביא לשמה אבל במצוה לחוד לא, ולפי"ז מאי פריך בנזיר כ"ג ע"ב אהא דאמר רנב"י גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה איני והאר"י א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות כו' שמתוך כו' בא לשמה, ומאי קושיא דלמא דוקא מצות בצירוף תורה יכול שלא לשמה להביא לשמה אבל מצוה לחוד לא וצ"ע -- והנה ראיתי בענף יוסף לנזיר דף הנ"ל שמביא בשם הגאון מוואלאזין ז"ל דמה שאחז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה רמז בתיבת לעולם שר"ל בקביעות תמיד שלא להפסיק פומי' מגירסא כמש"ל ואז בודאי יבוא לשמה עכ"ל. ולפי דבריו הקדושים הנה מיושב בפשיטות קושי' התוס' הנ"ל דהא דאמרו כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא היינו דוקא בעוסק לפעמים דרך ארעי ולא בקביעות תמיד דאז אינו בא לשמה וא"ש:

(ה) בתענית ה' ע"ב מה זרעו בחיים אף הוא בחיים פירש"י שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו במצרים וירא ישראל וגו' ודרשינן ישראל סבא וכתב בהגהות הגאון מהר"ץ חיות ז"ל ראיתי ענין זה במדרש רבה ונעלם:

ממני לשעה מקומו של דרוש זה עכ"ל ולפענ"ד כוונת רש"י ז"ל על המדרש רבה פ' מקץ (פרשה צ"ב) ר' פנחס בשם ר' הושעי' אמר נטל הקב"ה רגליו של יעקב אבינו והעמידן על הים ואמר לו ראה נסים שאני עושה עם בניך הה"ד בצאת ישראל ממצרים ישראל סבא עכ"ל וקרוב לודאי שלפני רש"י ז"ל הי' הגירסא הה"ד וירא ישראל את היד הגדולה. ישראל סבא. ובאמת שכן ראוי לגרוס שהרי המדרש מיירי בנסים שנעשו על הים ולא בנסים שנעשו ביציאת מצרים, ואיך פתח בים וסיים ביצ"מ, אלא ודאי ראוי לגרוס הה"ד וירא ישראל וגו' ישראל סבא. ודע דמתחלה רציתי לומר דכוונת רש"י על מ"ש בזוה"ק פ' בשלח דף נ"ג ע"א דשם איתא בהדיא דוירא ישראל קאי על ישראל סבא יעו"ש, אמנם אח"כ חזרתי בי לפי שראיתי בשדי חמד כללי הפוסקים סי' ה. אות כ"ב שמביא בשם מרן חיד"א ז"ל דספר הזוהר לא נתגלה להראשונים אפילו להרשב"א והרא"ש וכו' ועוד מביא שם בשם ספר יוחסין שנתגלה ספר הזוהר אחר הרמב"ן והרא"ש שלא ראוהו ושיש אומרים שהרמב"ן מצאו בארץ ישראל וכו' יעו"ש, א"כ בימי רש"י ז"ל עדיין לא נתגלה ספר הזוהר, לכן הנכון כמ"ש דכוונת רש"י ז"ל על המ"ר הנ"ל:

(י) בברכות דף י' הבאתי פי' הגמ' סנהדרין י"ז א' בשם ס' המדרש והמעשה פ' חיי שרה