ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רכט

לאחר חיתום שטרות ראיתי ברמב"ם פי"ב מה' רוצח ה' י"ב אסור למכור לעכו"ם כל כלי המלחמה וכו' ואין מוכרין להן לא סכין ולא קולרין ולא נבלי' וכו' יעי"ש, ומשמע מדבריו דגם סכין הוא בכלל כלי זיין ודלא כמש"ל, אלא דבאמת מקור ד' הרמב"ם בע"ז דף ט"ו ע"ב ושם איתא, אין מוכרין להן לא סדין ולא קולרין וכו' ופירש"י סדין לשום בו רגלי איש וכו' והוא מלשון הפסוק ותשם בסד רגלי, ולפ"ז מ"ש ברמב"ם הנ"ל "סכין. הוא ט"ס וצ"ל סדין וכ"ה לשון השו"ע יו"ד סי' קנ"א ס"ה וכ"ה לשון הטור שם יעו"ש, א"כ אדרבה מוכח מהברייתא הנ"ל במס' ע"ז דסכין אינו בכלל כלי זיין, ויצאו דברי כנים ואמתיים. הנ"ל. לקט שכחה באור חדש סוף קידושין, מביא בשם הגאון הפלא"ה ז"ל בפתיחה לחיבורו, הפירוש בגמרא לעולם ילמוד שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. דתרי שלא לשמה איכא. אחד להשיג כבוד או ממון רב שלא מהצורך זה ודאי אסור. אבל ללמוד בכדי שיהי' לו פרנסה ולא יצטרך לעסוק במלאכה אחרת ולהתבטל מתורת ועבודת אלקים זה שרי, וז"ש שילמוד שלא לשמה למען הביא אותו לידי לשמה שהכוונה תהיה לשמה למען יהי' לו פרנסה ולעסוק בעבודת הבורא ודפח"ח. וע"ש באור חדש מ"ש לפרש דברי ר' נהוראי מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, ולא ראה שכבר קדמו בספר "עיון יעקב' על העין יעקב שם, בשם נכדו השנון האלוף מהו' נחמי' עיי"ש: קונטרס אחרון (א) בריש פסחים בתוס' ד"ה אור וכו' ונזיר נמי איסורי' שרי לאחריני, ובמהרש"א הגיה שכוונתם נדר שאסור בהנאה ג"כ ותי' כיון דשרי לאחריני, ומרן החת"ס ז"ל בחידושיו כתב וצ"ע בכוונתם דאדרבה כיון דשרי לאחריני איכא למיגזר טפי שמא ישכח נדרו ויאכל יעו"ש, ולי קשה עוד על לשון התוס' "ונזיר נמי" דאחרי שכתבו מקודם ולא דמי לבב"ח וכו' הו"ל לכתוב ולנזיר נמי לא דמי שאיסורי' שרי לאחרני, אבל לשון ונזיר נמי אינו מדוייק כלל כמובן לכן נלע"ד דה"פ בתוס' דהנה איתא במשנה דכאן דשתי שורות של חביות הסדורות במרתף של יין צריך לבדוק ביניהם כמו שפירש"י ז"ל בד"ה שתי שורות יעו"ש, ומדנקט המשנה סתם דצריך בדיקה מוכח דאין חילוק ואפילו נזיר ג"כ צריך לבדוק בין החביות שבמרתף יין, וע"ז הי' קשה לתוס' בשלמא לפרש"י דטעם הבדיקה שלא יעבור בבל יראה, א"כ שפיר גם הנזיר צריך לבדוק דאם לא יבדוק יעבור בב"י, אבל לפי' התוס' דצריך לבדוק משום שלא יבא לאכלו, קשה מדוע נזיר נמי צריך לבדוק בין החביות הלא הנזיר אינו נכנס כלל למרתף של יין כמחז"ל אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב, וא"כ לא אתי למיכל החמץ שבין החביות, ולזה כתבו התוס' ונזיר נמי צריך לבדוק דהא איסורי' שרי לאחריני וא"כ הגם שהוא אינו נכנס להמרתף, אבל בני ביתו שאינם נזירים נכנסים לשם ואיכא למיחש שמא יבאו לאכול החמץ שבין החביות, ולכן נזיר נמי צריך לבדוק החמץ דשם, כנלענ"ד נכון בעזהי"ת

עוד שם כ"ב ע"ב עד שבא ר' עקיבא ולימד כו' לרבות תלמידי חכמים, כתב בפתח עינים למרן חיד"א ז"ל. שמעתי לדקדק אומרו עד שבא ר' עקיבא. כי הנה שמעון העמסוני פירש כי ירא לאמר דאתא לרבות ת"ח. וכשנכנסו לפרד"ס ר' עקיבא ודעימיה אמרו פ' אין דורשין דמחיוהו למט"ט שיתין פולסי דנורא על דלא קאים מקמיה דאחר להיותו ת"ח ומכאן נתפרסם מעלת הת"ח. וז"ש עד שבא ר"ע מכניסת הפרד"ס אשר חזה תוקף מעלת הת"ח כי מחיוהו למט"ט וכו' ואז היה לו כח לדרוש לרבות ת"ח ע"כ שמעתי עכ"ל". ואני העני כבר הקשיתי ע"ז בפסחים שם דמה יענה להא דאיתא במשנה ח' פ"ה דמעשר שני עד שבא ר"ע ולימד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורים מן הביעור יע"ש. ובמס' ר"ה הקשיתי עוד ע"ז מהא דאיתא בנדרים כ"ה ע"ב עד שבא רע"ק ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו יע"ש, וכעת קשה לי עוד מהא דאיתא במס' ב"מ דף ס"ב עד שבא רע"ק ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך יע"ש וצ"ע: (ב) במגילה ב' ע"א ואימא שיתסר ושיבסר. ולא יעבור כתיב. בגליון המאסף (דפוס ירושלים תו' תרנ"ז) כתב וזיל: ראיתי בס' ברוך מבנים אשר פ' ויק"פ שמביא קושית העולם דלמא הכוונה שלא יקדים כדפי' עובר לעשייתן מקרא דויעבור את הכושי ואח"כ ראיתי בס' גל נעול לריב"א שמביא ג"כ קושי' זאת וכתב שיש מתרצים דאין לפרש דקודם לא, כיון דכבר אמרינן י"ג זמן קהילה לכל היא א"כ חזינן דמותר להקדים. אכן סותר זה דאי נימא דולא יעבור קאי שלא להקדים א"כ באמת לא נימא הסברא דיען זמן קהילה לכל היא יע"ש. ולענ"ד נראה עפ"י קושית התשב"ץ ח"ב סי' רע"ד דאם הדין דמברכים עובר לעשייתן א"כ למה אמרו עובר לעשייתן ולא אמרו קודם לעשייתן ותי' התשב"ץ דלשון קודם היה משמע קודם הרבה אבל לשון עובר משמע קדימה בסמוך וכ"כ האבודרה"ם וכו' ובשו"ת שאגת