ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א כג

בדברי אהבת איתן, וראיתי שהרגיש בהקושיא הנ"ל מד' המדרש רבה, וכתב דהתם במדרש איירי בשב מיראה, ובהא גם ר' אבהו מודה דצדיק גמור עדיף, דאין סברא לומר שיהא השב מיראה דזדונות נעשו לו כשגגות עדיף מצדיק גמור יעו"ש, ובדרוש לז' אדר תרפ"א לפ"ק, אמרתי לפרש בזה, מאמר רבא במגילה ז, ע"ב מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, והוא תמוה כנודע, ואמרתי דהנה איתא במדרש מגלת אסתר בפסוק אם על המלך טוב יכתב לאבדם, אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זימה עשה להם משתה והעמד להם זונות (כן גירסת הגהות רד"ל שם) וכו' אמר ר' ישמעאל י"ח אלף וה' מאות היו שם ואכלו ושתי ונשתכרו ונתקלקלו בזנות, (ע"ש במת"כ ויפ"ע), ובשביל זה נתחייבו ישראל כלי' ח"ו, דבועל ארמית קנאין פוגעין בו, ואם לא פגעו בו קנאין, עונשו מפורש מדברי קבלה שהוא בכרת, שנא' כי חלל יהודא את קודש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, (עיין רמב"ם פי"ב מה' איסורי ביאה, וטוש"ע אהע"ז סי' ט"ז, ותשו' אמרי אש חאהע"ז סי' י"ד עד סופו יעו"ש), והנה אסתר צותה אח"כ למרדכי לך כניס וכו' ואל תאכלו ואל תשתו וכו', וכוונתה הי' כדי שיתקנו ישראל החטא (כדאי' במדרש שוח"ט וביעדב"ש באריכות) שחטאו בסעודת אחשורוש באכילה ושתי' דזה היה שורש החטא, וממנו נמשך החטא דזנות עם בנות עכו"ם, והעיקר בכ"ד לתקן השורש והסבה הראשונה של החטא, וזה כוונת הגמ' במס' חולין, אסתר מן התורה מנין, שנאמר ואנכי הסתר אסתיר וכו' והוא תמוה כנודע, אכן להנ"ל א"ש דכבר פירש בס' ישועות יעקב על התורה כוונת הפסוקי' בפ' וילך והסתרתי פני מהם והי' לאכול וכו' ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים, וכבר הקשו המפורשים מדוע יסתיר ה' פניו מהם אחרי שיתודו ויאמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי וכו' הא לכל העבירות שבתורה מהני וידוי וחרטה, אלא באמת אין היצה"ר מסית מיד לעבוד ע"ז ולכפור בעיקר, אלא מתחילה מסית לשתות יין נסך, ואח"כ לבעול בת אל נכר, ואח"כ לעבוד ע"ז (וכן איתא בשבת דף י"ז ע"ב גזרו על יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום דבר אחר, פירש"י עבודה זרה יעו"ש) והנה הם יתודו רק על חטא דעבודה זרה אבל לא על החטאים הקודמים שהביאו אותם לידי עבירה החמורה דעבודה זרה, ולכן יסתיר ה' פניו מהם, וז"ש ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, היינו שהם סוברים שא"צ להתודות רק על חטא החמור דעבודה זרה, וע"כ יאמר ה' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה מקודם, כי ע"י אותן הרעות שעשה מתחלה, פנה אח"כ אל אלהים אחרים ודו"ק ע"כ דפח"ח ש"י, והנה אסתר לא צותה לתקן החטא של הזנות רק החטא של אכילה ושתי' בסעודת אחשורוש, וע"ז שאל השואל בגמ' הנ"ל, אסתר מן התורה מנין, מנין למדה אסתר זאת מן התורה, שהעיקר לתקן שרשי החטאים שהביאו לידי עבירות חמורות, ועז"א שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההיא על כל הרעה אשר עשה וכו' כפי' הישועות יעקב הנ"ל דמבואר בפסיק זה דעיקר הוידוי והחרטה צריך שיהי' על החטאים שעשו מתחילה ושהיו הסיבה של החטאים הגדולים שעשו אח"כ, וכן עשתה אסתר שצותה לתקן החטא של אכילה ושתי', שזה הי' הסיבה הראשונה של החטא דזנות אשר זנו עם בנות עכו"ם, והיתה בטוח שאם יתקנו ישראל החטא הזה ולא יוסיפו לחטוא בזה, אזי בודאי לא יבואו עוד לידי עבירה חמורה דזנות עם בנית עכו"ם שעונשו בכרת ר"ל, וא"ש ודו"ק, נחזור לענין הראשון דכוונת אסתר בציווי דלא:

תאכלו ואל תשתו הי' לתקן החטא דסעודת אחשורוש, והנה מבואר בספרים הקדושים, דמה שצוו לנו חז"ל לעשות סעודת פורים ולהרבות באכילה ושתי' הוא ג"כ כדי לתקן החטא דסעודת אחשורוש, ולכאורה קשה דהא כבר ניתקן חטא זה במה שצותה אסתר ואל תאכלו ואל תשתו וכו' כנ"ל, אך י"ל דשם הי' רק תשובה מיראה שיראו מגזירת המן להשמיד להרוג וכו' ובתשובה מיראה זדונות נעשו שגגות ונשאר עדיין רושם החטא, וע"כ צוו לנו חז"ל לעשות סעודת פורים ולהרבות באכילה ושתי' כדי לתקן החטא דסעודת אחשורוש ע"י תשובה מאהבה דזדונות נעשו זכיות, ובכה"ג בע"ת עדיף מצדיק גמור כמ"ש בחידושי אהבת איתן הנ"ל, והנה לשון "לבסומי" היינו ענין מתיקות כדאמר הגמ' שם במגילה ז' ע"ב, רווחא "לבסומי" שכיח ופירש"י ריוח מצוי לדבר המתוק בתוך המעיים עיי"ש, והנה ענין מה שמקללים את המן, לא על גוף הגזירה שגזר להשמיד להרוג וכו' כי זה לא עשה הוא, רק עונותינו הגדולים הטו את אלה, שאכלו ושתו אז בסעודת אחשורוש, וזנו עם בנות עכו"ם כנ"ל, רק הקללה שאנו מקללים את המן הוא יען שבעצתו נעשתה התועבה הזאת בישראל כנ"ל בשם המדרש, וז"ש רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא. ר"ל חייב להמתיק החטא המר של סעודת אחשורוש ולהפכו לזכות ע"י תשובה מאהבה (דכל חטא הוא מר כמ"ש ישעי' הנביא ע"ה הוי האומרים לרע טוב וכו' שמים מר למתוק ומתוק למר, וכן אמר ירמי' הנביא ע"ה ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך), עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, דהיינו שלא ידע על מה יש לקלל את המן יען שהוא יעץ לאחשורוש לעשות משתה לישראל ולהעמיד להם זונות, כי הלא ע"י תשובה מאהבה בסעודות פורים, אדרבה זדונות הנ"ל נעשים זכיות, ובמקום שבע"ת עומדים אפי' צ"ג אין יכולים לעמוד וא"ש)

כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה לת"ח מנכסיו אבל ת"ח: עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך -- כתב בדמשק אליעזר פ' יתרו אות נ"ח שהמחזיק ת"ח מותר לעשות ע"מ לקבל שכר אם מביא ת"ח לביתו נכסיו מתברכין כמחז"ל תיכף לת"ח ברכה. אבל תלמידי חכמים עצמן לא ילמדו ע"מ לקבל ברכת הנביאים אלא "עין לא ראתה" שלא יראו בעין רק אלהים זולתך". והוא בודאי יעשה למחכי לו, אך הם לא ילמדו בעבור השכר רק ילמדו לשמה וסוף הכבוד לבוא ממילא -- ועוד כ' שם הכוונה כי השכר אשר יהי' לעשיר אשר יתן בתו לת"ח או מחזיק ת"ח בודאי גדול מאוד מה שנביאים ראו, אבל אם תלמידי חכמים עצמן ג"כ יתנו בתם לת"ח או מחזיקים ת"ח בודאי גדול השכר יותר ויותר, כי אם ע"ה עשיר ובעל ממון עושה כן שיהי' לו ג"כ חלק ואחיזה בקדושה, די לו השכר מה שנביאים ראו אבל ת"ח שרובם בעוה"ר יושבים בדוחק בכ"ז נראה כמה ת"ח מצמצמין עצמן בלחם צר המחזיקים ת"ח בביתם. בודאי גדול השכר עין לא ראתה וגו', וסהדי במרומים שכיונתי לדעתו ז"ל בכל ב' פירושים האלו ועוד ראיתי פי' בזה בס' "שבט סופר" פרשת יתרו, כי אף המשיא בתו לת"ח היינו לבחור עני הלומד תורה, אין ראיה מזה שהוא באמת מחשיב התורה ולומדיה, כי אולי כוונתו הוא שלא יצטרך לפזר הון רב לנדוניית בתו, כי סוחר או חכם במדעי העולם לא יקחה רק אם יתן נדן גדול, וגם הוא ירא אם יתן בתו לאיזה סוחר מי יודע מה ילד יום אולי הוא בעל חוב וכדומה, ובמה יודע איפוא האמת אם כוונתו באמת מאהבת התורה או משום אהבת ממונו, הנסיון בזה אם הוא משגיח על חתנו גם אחר הנשואין ונותן לו פרנסתו ומחבבו, אז יבורר האמת שמחמת חיבת התורה עשה זאת,