ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רכח

אמר אל יברא כי חסד של בני אדם אינו חסד של אמת רק לתשלום גמול וא"כ מה זכות יש בחסד שלו. צדק אמר יברא בזכות הצדקה שלום אמר אל יברא, כי עיקר הצדקה להיותה ניתנת בסבר פנים יפות שלום ואהבה ולא בעו"ה כנהוג הרבה פעמים שנותן הצדקם בריבות וקטטות וע"י כפיות הבית דין ודברי ריבות. מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה כלומר עולם יבנה בחסד ומה טוען אמת כי החסד של בני אדם אינו חסד של אמת, אמר שיש ג"כ חסד של אמת בהכרח דהיינו מה שעושים עם המתים לקברם בארץ החיים זהו אמת מארץ תצמח עכ"ל הקדוש, ושמחתי כעל כל הון שזכיתי לכווין לדעת גדול וקדוש כמוהו זי"ע: (וע"ע בס' אהבת יהונתן בקוטרס אלון בכות על מגלת איכה יעיב באפו וגו' ונראה מדבריו שהוא מפרש השליך אמת ארצה הכוונה שנתן התורה למטה בארץ וע"י התורה יתוקן הכל ולכך נברא העולם יעו"ש ויותר אין להאריך בזה

ומ"ש מר על הגמ' פ"ק דברכות דאם לא נצחו ליצה"ר בעסק התורה ובק"ש אזי יזכיר לו יום המיתה, וק"ל למר הול"ל תיכף יזכיר לו וכו', הנה כבר העירו ע"ז כל המפורשים, וע"ש בספר "עיון יעקב" במקומו וגם אני דברתי מזה בילקוט הגרשוני לברכות, וזה לא כביר נדפס ס' שפתי חכמים על מס' ברכות ושם נאמר משום שברשעים נאמר (ישעי' כ"ב י"ב) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות, לפיכך בהזכרת יום וכו', אין ודאי שינצח אא"כ עסק בתחלה בתורה, ואמונת היחוד דהיינו שיקרא ק"ש עכ"ל. וכמדומה לי שראיתי פי' זה גם בספר אחר ואינו זוכר כעת

ואודות המ"ר פ' תצוה אתה גוזר ואומר קדושים תהיו וכו' רבון העולם אתה מבקש שנהא קדושים הסר ממנו המות" שעמד עליו מר ושאל מה ענין זל"ז ואטו בשביל הקדושה יבוטל מהם המיתה ? נלע"ד פשוט עפ"י המ"ר פ' בראשית על הפסוק עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת א"ל קומץ עפר של אדמה שנבראת ממנה לא גזולה היא בידך, וכתב בס' תפארת הגרשוני פ' בראשית בשם פ"ת בראשית שכתב ז"ל שענין הגזילה הוא שאינו מן הראוי שהנשמה שהוא חלק אלוק' ממעל תחובר עם החומר לכן מהראוי שהמות יפריד ביניהם עכ"ל ומעתה הרי נודע שענין הקדושה היינו לזכך החומר שישוב גם הוא לרוחני (עיין באלשיך ר"פ קדושים וביערה דבש ח"ר דרשה א' בברכת אתה חונן יע"ש באורך) א"כ במי שמקדש ומטהר רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו הגשמיים עד שישובו גם המה לרוחניים מזהירים כזוהר הרקיע וכעצם השמים לטוהר, כאדה"ר קודם החטא שאמרו עליו חז"ל תפוח עקבו של אדה"ר היה מכהה גלגל חמה, אין פחיתות כבוד כלל להנשמה להיות מחובר לחומר כזה, וממילא אין מהראוי שימות, וז"ש ישראל, רבון העולם אתה מבקש שנהא קדושים א"כ הסר ממנו המות, דהא בקדושים שמזככים חומרם לא שייך ענין גזילה ומהראוי שיחיו לעולם, וא"ש

ומ"ש מר שלא נכון לאדם להדפיס ספריו בחייו כ"א יצוה את בניו ואת ביתו אחריו שידפיסום. מה ארבה מלין להשיב על דבריו הלא גם אדוני יודע כי בכל דור הדפיסו רבנים צדיקים וחסידי עליון ספריהם בחייהם ויפתח בדורו כשמואל בדורו, וימחול א"פ לעיין באגרת הנדפס בראש סה"ק פרמ"ג אורח חיים וז"ל, שלום להמלמד החשוב התורני וכו' שמעתי תלונותיך על שלש כתות העומדים לנגדך ומעכבים מלהדפיס ספריך בחייך וכו' יע"ש בלשונו הטהור וימצא ביטול דבריו, גם ישא עין ויכרה אוזן לשמוע דברי חכם וקדוש מרן החיד"א ז"ל בספרו "שם הגדולים" מערכת ספרים אות נ' בד"ה "נשאל דוד" תשובות להגאון מהר"ד אופנהיים כת"י וכו' אבל ס' נשאל דוד ושאר חידושיו לא נדפסו. וגדולי ישראל קצתם היו זהירים שלא להדפיס ספרי חידושיהם בחייהם. ובאמת חמרו מן הזהירות שלא תרבה להזהר. כי זה גרם שנאבדו הכתבים חבל על דאבדין. ועיין בס' חזון עובדיה מ"ש ומעשה חזא עכ"ל

אני טרם אכלה לדבר אעוררהו על דבר פלא שראיתי בס' דברי שאול (לגאון הגאונים מהו' יוסף שאול נ"ז זצ"ל מלבוב) על אגדות הש"ס ברכות דף ס' ע"ב, וז"ל: הנותן לשכוי בינה. בביאור הברכה הזאת עיין ברא"ש ובפר"ח באו"ח סימן מ"ו מ"ש בזה. ולפענ"ד היה נראה דהנה התרנגול שטוף בתשמיש וכדאמרו שלא יהיו ת"ח מצוין אצל נשותיהן כתרנגולים ובכ"ז נתן לו הקב"ה בינה ואינו משמש ביום לפי שאסור לשמש ביום וכדאמרו בנדה ויליף לה ממה דכתיב והלילה אמר הורה גבר דלילה ניתן להריון. ולדעתי יש סמך לזה דגבר הוא תרנגול. כדאמרו קרא הגבר. וזה דאמרו שנתן לשכוי בינה להבחין בין יום ללילה. והרי למדנו דרך ארץ מתרנגול כדאמרו בעירובין דף ק' ודו"ק עכ"ל -- ותמהני מאד פה קדוש איך יאמר זה. דמלבד דהוא דבר הנראה בחוש ומעשים בכל יום דתרנגול משמש ביום, עוד העירני ידידי הרבני החריף ובקי משה מענדל ראזענבערג נ"י מלמד ת"ת דפה, דהוא גמרא מפורשת בביצת דף ז' ע"א כל שתשמישו ביום נולד ביום זו תרנגולת ועייש"ה בכל הסוגיא דשם, ומפורש יותר בגמ' בכורות דף ח' ע"א "תשמישו ביום יוליד ביום תרנגול' יעו"ש, וחיך כתב הגאון הנ"ל דתרנגול אינו משמש ביום, מה שהוא נגד החוש ונגד דברי חז"ל בשני מקומות בגמ' הנ"ל, ופלא גדול על גאון הגאונים כמוהו שלא הרגיש בכל זה. ואם יש אתו דבר לתרץ דברי הגאון הנ"ל עד מהרה יריץ דברו אלי ואענדנו עטרה לראשו. זו"ז יצו ה' אתו את הברכה חיים עד העולם, כעתירת ידידו"ש באה"ר ואה"ע

גרשון ה"ק שטערן חופ"ק מאראש לודאש לודאש בעהמח"ס "ילקוט הגרשוני" עשרה חלקים. בשולי היריעה עוד אציע לפני מר מה שקשה לי כעת במס' סנהדרין דף פ"ב סוף ע"א, ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו מכאן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש ע"כ, וחפשתי ברמב"ם ז"ל ולא מצאתי בשום מקום שיביא דין זה ולא אדע טעם ההשמטה. ואגב אעורר במה שראיתי בעין יעקב הקטנים דפוס ווילנא שמביאבשם הגאון מהר"ץ חיות ז"ל שכ" על הגמ' הנ"ל, עיין בב"י או"ח סי' קנ"א ובשו"ע שם ס"ו דאין נכנסין לבית הכנסת בסכין ארוך, והטעם שלא יניף המקצר על המאריך, והעלימו עין כאן דמוכח דאף לבית המדרש דקדושתו קלה מבית הכנסת אסור ליכנס בכלי זיין כ"ש בביהכנ"ס וכאן למדו זאת מן המקרא וצ"ע עכ"ל. ובמחכ"ת לא דבר נכונה, דכלי זיין ה"ד מה שיוצאין בו למלחמה, אבל סכין ארוך אינו בכלל כלי זיין, וע' במשנה שבת ס"ג ע"א דמנו בכלל כלי זיין, סייף וקשת ותריס ואלה ורומח, יע"ש, וגם מ"ש דביהמ"ד קדושתו קלה מביהכנ"ס, אישתמיטתי' דברי הרמב"ם פי"א מה' תפלה ה' י"ד, ודברי השו"ע או"ח סי' צ' סעיף י"ח וסי' קנ"ג ס"א, ודברי הש"ך יו"ד סי' רנ"ט ס"ק ג' וס"ק ד', דבכל הני מפורש דביהמ"ד קדושתו חמורה מביהכנ"ס. וז"ב ופשוט

ידידו הנ"ל.