ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רכו

חייב עד כביצה ולכן א"ש מה דקאמר אי בעי לא אכיל, דאם אינו אוכל רק שיעור כזית שחייב משום יו"ט א"צ סוכה ולכאורה צריך טעם מ"ט לא ניחא להו להתוס' והרא"ש ז"ל כתירוץ הר"ן שפשוט הוא, אבל י"ל דהם סברי כיון דמה דאמרינן דאין חייב בסוכה. עד יותר מכביצה היינו משום דפחות מזה לא חשיב קביעות לכן בשבת ויו"ט כיון דיוצא בכזית משום סעודת שבת ויו"ט חשיב ג"כ סעודת וקביעות לענין סוכה (וכתב שאח"כ ראה שגם הצל"ח ז"ל בברכות כתב כן בדעת התוס' מכח קושי' הנ"ל וכיון שגם הרא"ש כתב שם כהתוספות עכ"ח גם בדעת הרא"ש מוכרחין אנו לומר כן) עכ"ד הבכורי יעקב השואל כענין ומשיב כהלכה וכתב שם עוד דזה הוא ג"כ שיטת הרבינו אביגדור שהביא בא"ר שכתב דבשבת ויו"ט גם סעודת עראי אסור חוץ לסוכה והקשה עליו בא"ר דא"כ מה פריך בסוכה לר"ג שהביאו לפניו ב' כותבות ואמר העלום לסוכה הא סעודת עראי היא וא"כ מעשה לסתור ולשטת רבינו אביגדור מ"פ דילמא הך מעשה דר"ג ביו"ט היה, אבל לפי הנ"ל א"ש דר"א לא איירי רק מסעודת עראי דפת דבזה שפיר י"ל בשיו"ט כיון דחשיב סעודה לענין שוי"ט חשיב ג"כ סעודה לענין סוכה אבל באכילת עראי דפירות שאינו יוצא בה ידי סעודת יו"ט ודאי אין חילוק בין שוי"ט לחוה"מ עכדפח"ח -- ואך אמנם לא ראה שכבר קדמו בכ"ז בהגהות טעם המלך על שעה"מ פ"ז מה' סוכה -- אלא דהוא שדי בי' נרגא דעדיין קשה מה פריך הש"ס מעשה לסתור הא י"ל דמעשה דר"ג ביו"ט היה ולר"ג לשיטתו דס"ל דכל שהוא משבעת המינין מברכין עליו ברכת המזון דחשיב כפת א"כ בכותבת דהוא נמי משבעת המינים וחשיב כפת ממילא יוצאין בו ג"כ ידי סעודת יו"ט כמו בפת ומיגו דחשיב סעודה לענין יו"ט חשיב נמי סעודה וקביעות לענין קונה והד"ק הא"ר לדוכתה -- אך שוב כתב דאפ"ה קושי' הא"ר מסולקת דעיקר קושי' הש"ס מריב"ז הי' דהי' רק טעימא בעלמא ודאי אין שבת ויו"ט קובע דלית מאן דחש לטעימא עיי"ש ומעתה כיון דמוכח דגם הרא"ש סובר דסעודת יו"ט קובע כמש"ל בשם הבכורי יעקב והצל"ח ז"ל, א"כ גם עליו קשה כנ"ל דמה פריך הש"ס מעשה לסתור, דלמא הך מעשה דר"ג ביו"ט היה ומדינא בעי סוכה, כיון דלר"ג יוצאין בב' כותבות ידי סעודת יו"ט מטעם דהוא משבעת המינים ומיגו דחשיב סעודה לענין יו"ט חשיב נמי סעודה לענין סוכה, ואין לומר דעיקר קושית הש"ס אריב"ז היה דזה היה רק טעימא בעלמא כנ"ל, דז"א דהא הרא"ש גורס במשנה "ואמר" העלום לסוכה (וכמש"ל דאיהו לשיטתי' הי' מוכרח לגרוס כן) וקאי על ר"ג דסליק מיני', א"כ ריב"ז לא אמר כלל העלום לסוכה אלא ר"ג לחוד הוא דאמר כן, וא"כ עכ"ח עיקר קושי' הש"ס היה מר"ג, והד"ק לדוכתה מה פריך מעשה לסתור, ולכך היה הרא"ש מוכרח לגרוס רשב"ג דלדידי' אין יוצאין בכותבת ידי סעודת יו"ט ופריך הש"ס שפיר מעשה לסתור מרשב"ג וא"ש ודו"ק

ובזה מיושב ג"כ קושית הגאון מוהרש"ק ז"ל (המובא בשו"ת מנוחת משה הנ"ל) שהקשה על הרא"ש שמביא המתני' דסוכה כצורתה ולא כתב קושי' הש"ס מעשה לסתור והתירוץ דחסורי מחסרא והכי קתני וכו' ופל"ז ניחא דהא מכח מה מוכרח הרא"ש לגרוס במשנה רשב"ג ולא ר"ג, מכח מה דפריך הש"ס מעשה לסתור ומשני חסורי מחסרא וכו' א"כ מזה דגורס הרא"ש רשב"ג כבר נשמע דחסור מחסרא ולכן אין צריך לכתוב הקושי' והתירוץ מהגמרא דהוא נכלל בזה וא"ש ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח בעזהי"ת

פה ק"ק מאראש לודאש בתחלת החורף שנת תער"ב מנחתי לה' כימי עולם וכשנים קדמוניות ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל, ובזכות שאמרנו כל הדברים בשם אמרו, ויוליכנו לארצנו קוממיות. ימהר ה' ויחיש לנאלנו בבאכי"ר. גרשון ה"ק שטערן בעהמ"ח ספרי ילקוט הגרשוני עשרה חלקים ועוד שאר ספרים.