ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רכה

היה ובעי סוכה מדינא דיו"ט עושה קבע א"כ שפיר י"ל דב' כותבות בלא גרעינן לא הוו כביצה ואין הכרח כלל לפסוק כרבא דהתם ה"ט משום דפירי לא בעו סוכה וא"ש

ברא"ש סוכה כ"ו ע"ב גורס במתניתין מעשה והביאו וכו' ולרשב"ג שתי כותבות וכו' [ועיין בקרבן נתנאל שם שנמשך אחר גירסת הרא"ש ושינה ושילש רשב"ג ע"ש] ופלא דבכל הספרים שלפנינו איתא ולר"ג, וכן גורס גם הרי"ף ז"ל ע"ש, וא"כ מהיכן הוציא הרא"ש ז"ל דגרסינן ולרשב"ג ? -- (והראו לי תלמידיי שיחיו דכבר עמד על זה מר דודי הגאון מטיסא פורעד ז"ל בשו"ת מנוחת משה סי' מ"ג ע"ש מ"ש בזה ואני הרחבתי הדברים בעזהי"ת ותירצתי באופן טוב יותר) –- ונלע"ד דהרי"ף והרא"ש כל אחד לשיטתו אזיל דלכאור' קשה אמאי פסק הרי"ף פירי בעו סוכה ולא כתירוצא דרבא דאמר התם ה"ט משום דפירי ל"ב סוכה הלא באמת קיי"ל בכל מקום כרבא דהוא בתרא (וכמ"ש בעה"מ ז"ל ושאר פוסקים) ונ"ל דהיה לו להרי"ף ז"ל הכרח דכאן אי אפשר לפסוק כרבא, והוא מכח קושי' הישועת יעקב או"ח סי' תרל"ט אתירוצא דרבא דהתם ה"מ משום דפירי ל"ב סיכה הא אליבא דר"ג קיימינן ור"ג בעצמו ס"ל בברכות וס"ל מזמנין על שבעת המינים אף דשאר פירות אין מזמנין עליהם אבל פירי דשבעת המינים דומים ללחם דלא ס"ל ארץ הפסיק הענין וא"כ אף דשאר פירי לא בעו סוכה מ"מ כותבות לר"ג חשוב כלחם ולמה לא בעי סוכה עיי"ש שכתב שהיא קושיא גדולה (ויש לחזק עוד הקושיא דמדוע לא נימא מיגו דחשוב לחם לענין בהמ"ז חשיב כמי לחם לענין סוכה וכדאמר רבא גופא בסוכה ז' ע"א מיגו דהויא דופן לענין שבת עיי"ש) א"כ י"ל דמכח קושיא זו היה לו להרי"ף ז"ל הכרח דכאן אי אפשר לפסוק כרבא דהתם ה"ט משום דפירי ל"ב סוכה דהא לר"ג דס"ל דכותבות הוי כלחם לענין בהמ"ז א"כ מדינא בעי נמי סוכה אלא עכ"ח הטעם משום דב' כותבות בלא גרעינן לא הוו כביצה ולא מוכח סברא דרבא דפירי לא בעו סוכה ולכן הרי"ף לשיטתו שפיר גורס במשנה ולר"ג אבל הרא"ש שפוסק כרבא דפירי לא בעו סוכה, הוקשה לו היאך אפשר דרבא טעה בזה דכאן אליבא דר"ג קיימינן ולר"ג דין כותבת כלחם אעכ"ח דלפני רבא היה הגירסא ולרשב"ג ולכן גם הרא"ש גורס ולרשב"ג, וא"ש היטב בעזהי"ת

והנה המג"א בסי' תרל"ט סק"ו הביא דעת הרא"ש דס"ל דלמ"ד פירי בעו סוכה היינו דוקא אם קובע סעודה עליו זולת זאת הוי עראי והקשה המג"א מדפריך בסוגיין ואי ס"ד כותבת יתירה מכביצה משמע בהדיא דכביצה פירות חייב למאן דמחייב אפילו לא קבע עליו דאל"כ לא פריך מידי דדילמא ר"ג אכלן דרך עראי דומיא דטעימת התבשיל והניחו בצ"ע. ובהגהות טעם המלך על השעה"מ פ"ז מה' סוכה כתב דודאי לא אמר הרא"ש למילתי' אלא בשאר פירות או שלא אליבא דר"ג אבל בכותבת אליבא דר"ג הרא"ש מודה אי פירי בעי סוכה אף אי אוכל דרך עראי אם אוכל כשיעור ביצה או יותר הוי קבע כיון דהכותבות חייבים בברכת המזון אליבא דידי' והוי כפת עיי"ש, ולפימ"ש לעיל דהרא"ש גורס במשנה "ולרשב"ג" נדחה תירוץ זה דאכתי קשה מאי פריך מרשב"ג דילמא אכלן דרך עראי ולרשב"ג לא הוי כותבות כפת, (ומ"ש המג"א ר"ג לא דק בלישני' וצ"ל רשב"ג), ועיין בס' עדות ביוסף להגאון מהרי"ש ז"ל מ"ש בזה וכתב דשו"ר שגם הא"ר כתב ליישב כן ובמח"כ נעלם ממנו דברי הפרמ"ג באו"ח סי' הנ"ל שהביא תי' הא"ר ברמז והשיג עליו עיי"ש ולכן מחוורתא כתירוץ הבכורי יעקב לסימן הנ"ל ס"ק ט"ו עיי"ש. והמעיין ובקי ברמיזותיו וקריצותיו של הפרמ"ג ז"ל ימצא שגם הוא כיוון לתירוץ הבכורי יעקב דבתחלה דלא אסיק אדעתי' לחלק בין פירי לפת אז ודאי אסור בפירי אפילו כשאוכל אכילת עראי כשאכל יותר מכביצה כמו בפת ולכן פריך שפיר מר"ג וכו' א עיי"ש וא"ש. שבתי וראיתי דיש לקיים תירוץ העדות ביוסף דהיינו נמי תירוץ הא"ר דקושית הגמרא היא דאי נימא דפירי בעי סוכה עכ"פ בקבע א"כ מה קאמר לא שהלכה כך אלא שהחמירו על עצמם ומהיכן מוכח דלמא אכלו בקבע ומדינא בעי סוכה ועכ"ח דהוה פחות מכביצה וא"כ אף בקבע פטור וע"ז משני דפירי ל"ב סוכה ולכך לא בעי סוכה מדינא רק שהחמירו על עצמם וז"ב עכ"ל. והשיג ע"ז הפרמ"ג באשל סק"ו וז"ל ועא"ר י"ב ולא הבינותי דלר"י ב"ז לטעום תבשיל ודחי הוא (עראי) וה"ה לר"ג ב' כותבת מטעם עראי ורצה להחמיר דאי יותר כביצה, וקבע, ומדינא, אין שייכות דין דר"ג לדר"י ב"ז עכ"ל. והשגה זו צודקת מאוד אם גרסינן במשנה "ואמרו" העלום לסוכה וקאי הא דאמר בגמ' אם רצה להחמיר ע"ע יחמיר גם אדר"י ב"ז א"כ שפיר צריך שיהי' שייכות לדין דר"ג עם דריב"ז, אבל להרא"ש ז"ל דגורס "ואמר" העלום לסוכה [ונראה מדברי רש"י שבת דף קנ"ד ע"ב בד"ה שתים בידי אדם שגם רש"י ז"ל הי' גורס "ואמר" כגורסת הרא"ש, ודלא כספרים שלפנינו וגירסת הרי"ף ז"ל שגורס "ואמרו"] א"כ לגירסת הרא"ש ז"ל רק אחד אמר העלום לסוכה היינו ר"ג דסליק מיני' (רק מעשה שהי' כך הי' שהביאו ביחד לריב"ז וכו' ולר"ג וכו') א"כ אליבא דהרא"ש שפיר תירצו העב"י והא"ר דא"כ מנלי' להש"ס דר"ג החמיר דלמא אכל בקבע ומדינא בעי סוכה ואין לומר כהשגת הפרמ"ג דא"כ אין שייכות דין דר"ג לדריב"ז דריב"ז חומרא ודר"ג מדינא כנ"ל) דז"א דהא באמת ריב"ז לא אמר כלל העלום לסוכה רק ר"ג לחוד אמר כן וא"ש. ואדרבה מיושב בזה מאי דקשה מהיכן הכריח הרא"ש ז"ל לגרוס במשנה דלא כספרים שלפנינו וגירסת הריף ז"ל "ואמרו" [ועיין מ"ש בזה בשו"ת מנוחת משה סי' מ"ג באופן ג' ע"ש] ולפי"ז א"ש דהרא"ש הכריח לגרוס "ואמר" משום דאזיל לשיטתו דסובר דאף למ"ד פירי בעי סוכה היינו דוקא באוכל דרך קבע, וקשה עלי' קושי' המג"א דא"כ מאי פריך אי כותבת יתירה מכביצה וכו' דלמא ר"ג אכל דרך עראי וכו' ועכ"ח צ"ל כתירוץ העב"י וא"ר הנ"ל דא"כ מנלי' להש"ס דהוא חומרא דלמא אכל בקבע ומדינא בעי סוכה, וע"ז קשה דא"כ אין שייכות דין דר"ג לדריב"ז, כמו שהשיג הפרמ"ג הנ"ל, לכן גריס הרא"ש ז"ל "ואמר" וא"כ רק ר"ג לבדו אמר העלום לסוכה ונסתלקה השגת הפרמ"ג ושיטת הרא"ש ז"ל קמה וגם נצבה וא"ש ודו"ק היטב

ואחרי שזכינו לזה ממילא מיושב עוד באופן ב' קושי' המנוחת משה מכלי' להרא"ש ז"ל לגרוס במשנה רשב"ג ולא ר"ג, ולפי"ז י י"ל דאחרי שהי' להרא"ש הוכחה דגרסינן "ואמר" א"כ עכ"ח גרסינן נמי רשב"ג ולא ר"ג והא בהא תליא כאשר אבאר בעזה"י על נכון -- דהנה בס' בכורי יעקב סי' תרל"ט סק"כ שואל כענין במ"ש התוס' ברכות דף מ"ט סוגיות הש"ס אהדדי דשם אמרינן דבשבת ויו"ט צריך לאכול פת ובסוכה דף כ"ז אמרינן דבשאר ימים של סוכות חוץ מלילה הראשונה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, ותירצו וכ"כ ג"כ הרא"ש דיש נפקותא בירדו גשמים, דבלילה הראשונה צריך לאכול אעפ"כ בסוכה ובשאר ימים לא, אלא אוכל פת בבית ד אבל הר"ן תירץ דמשום יו"ט א"צ לאכול אלא כזית ומשום סוכה אינו