ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רכד

אמר המחבר יען כי פתחתי החיבור הזה בשמעתתא תחילה לכן מהראוי שגם החתימה תהיה בשמעתתא ויהיה תחלתו וסופו של חיבור זה דברי הלכה שהם גופי תורה. בסוגיא דפירי בעי סוכה. שאמרתי בכהכנ"ס דפה בש"ק שובה שנת תער"ב לפ"ק. ביומא ע"ג ב' במתני' האוכל ככותבת הגסה וכו' חייב ונ"ב בגליון הש"ס גירסת ירושלמי האוכל "ביוה"כ" ככותבת הגסה וכו' -- ונ"ל דיש נ"מ בין גירסת בבלי לגירסת ירושלמי עפ"י מה שעלה ונסתפק מו"ח הגאון ז"ל בשו"ת בית שערים חאו"ח סי' ע"ח לענין כותבת ביה"כ דשיערו חכז"ל בזה יען שבזה מיתבא דעתי' האיך הדין אם אחד אכל בערב יו"כ סמוך לחשיכה חצי כותבות או יותר ומיד כשקידש היום תוך כדא"פ של אכילה ראשונה אכל עוד חצי כותבת וא"כ הי' יתובי דעתא ביוה"כ אם חייב כרת במזיד וחטאת בשוגג אף שלא אכל שיעור כותבת ביו"כ ולא היתה כל אכילתו באיסור מ"מ הלא קפידת התורה היתה רק על יתובי דעתא ביו"כ והרי היתה יתובי דעתא ביוה"כ או נימא כיון דלא אכל כל השיעור בזמן החיוב פטור אף דכאן לא הי' השיעור גזיה"כ כמו כזית בשאר איסורי' רק סברא תיא משום דמיתבא דעתי' מ"מ בעינן שיאכל כל מה ששייך ליתובי דעתי' בזמן החיוב והדבר צריך תלמוד עכ"ל -- ונ"ל דבזה פליגי הבבלי והירושלמי, דהבבלי סובר דאין קפידא רק בהיתובי דעתא שיהי' ביוכ"פ ואפי' לא אכל כל השיעור ביו"כ רק חצי כותבות בערב יוכ"פ וחצי כותבות ביוכ"פ ג"כ חייב כיון דהיתובי דעתי' הי' ביוכ"פ, אבל הירושלמי סובר דבעינן שיהי' כל אכילת הכותבת בזמן החיוב דהיינו ביוכ"פ לכך כתב האוכל "ביוה"כ" ככותבת הגסה וכו' חייב כנלע"ד

שם דף ע"ט אמר רב יהודא כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה ופריך עלי' ממאי דתנן בסוכה אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה מעשה והביאו לו לריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג שני כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה [ופריך בגמ' סוכה כ"ו ב' מעשה לסתור ומשני חסורי מחסרא והכי קתני אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית בי' משום יוהרא] ובסוגיא דילן איתא ותני עלה לא מפני שהלכה כך אלא שרצו להחמיר על עצמן [ועיין בתוס' בסוגיין ד"ה, לא מפני וכו' שכתבו דהיינו מאי דאמר בסוכה הנ"ל חסורי מחסרא והכי קתני וכו' עיי"ש] וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצת וכו' ואכלו חוץ לסוכה וכו' הא כביצה בעי סוכה ואי ס"ד כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה השתא שתי כותבות בלא גרעינן ל"ה כביצה כותבת הגסה וגרעינתה מי הוי יתירה מכביצה אמר ר' ירמי' אין וכו' רבא אמר התם ה"ט משום דהי"ל פירי ופירי לא בעי סוכה -- והנה הרמב"ם פ"ו מה' סוכה ה"ו פסק דמותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה ומי שיחמיר על עצמו וכו' ה"ז משובח וכתב בהגהות מיימוני (המקור לזה) מעשה שהביאו לריב"ז ולר"ג שני כותבות ודלי של מים אמר העלום לסוכה ומוקי לה בגמ' שהחמירו על עצמן מבואר דס"ל לרמב"ם פירי לא בעו סוכה משום דקיי"ל כרבא דהוא בתרא וכ"כ בעל המאור ומרדכי ושאר פוסקים, ודלא כהרי"ף ז"ל שהשמיט בהלכותיו הך דרבא וס"ל פירי בעו סיכה, ועיין בר"ן וברמב"ן ז"ל במלחמות פ"ב דסוכה שכ' דטעם הרי"ף ז"ל משום דרבא אמר למילתי' לקיומי מימרא דרב יהודא דכותבת הגסה יתירה מכביצה אבל לפי מסקנת סוגיא דילן דכותבת הגסה פחותה מכביצה א"כ לא צריכין לשינוייא דרבא דהתם ה"ט משום דהו"ל פירי וכו' אלא שפיר מצינן למימר דשתי כותבות בלא גרעינן לא הוו כביצה ועתה צריך להבין טעמו של הרמב"ם ז"ל מהיכן הכריח דהלכה כרבא דהתם ה"ט משום דהו"ל פירי ופירי לא בעו סוכה. ונלע"ד דהרי"ף והרמב"ם כל אחד לשיטתו אזיל דהנה בספר תניא וס' שבולי לקט סי' קי"א הביאו בשם רבינו אביגדור דהאי דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה לאו ביו"ט איירי דסעודת שבת ויו"ט עושה קבע והקשה באלי' רבה סי' תרל"ט דאם יו"ט עושה קבע מאי הקשה הש"ס בסוכה כ"ו ב' מעשה לסתור דלמא מה שאמר ר"ג העלום לסוכה היה ביו"ט וסעודת יו"ט הוי קבע ותירץ בס' עדות ביוסף מהגאון ר' יוסף שאול נאטהאנזאהן זצ"ל בלקוטי הלכות סוכה דאם נימא דפירי לא בעו סוכה והיינו אף בקבע כמ"ש הרא"ש סוכה כ"ו ב' דמ"ד פירי בעו סוכה היינו רק בקבע עיי"ש וא"כ לא שייך קבע כלל בפירי ומה מועיל במה שהיה ביו"ט ודפח"ח. וא"כ לפי"ז היה לו להרמב"ם הכרח לפסוק כרבא דהתם ה"ט משום דהו"ל פירי ופירי ל"ב סיכה, דאין לומר דהתם ה"ט משום דב' כותבות בלא גרעינן לא הוו כביצה, דא"כ מנלי' להש"ס דסיכה דר"ג רק החמיר על עצמו. דלמא הך מעשה ביו"ט היה ובעי סוכה מדינא דשבת ויו"ט קובע, אלא ודאי דפירי ל"ב סוכה ולא שייך בפירי קבע ומה מועיל במה שהי' ביו"ט וכדברי העדות ביוסף הנ"ל, והתינח להרמב"ם דס"ל כתירוץ דהש"ס סוכה הנ"ל חסורי מחסרא והכי קתני וכו' דמבואר דר"ג רק החמיר על עצמי, אבל הרי"ף שלא הביא בהלכותיו כלל לא קושי' הגמ' מעשה לסתור ולא תירוץ הגמ' חסורי מחסרא והכי קתני וכו' א"כ ס"ל באמת דהך מעשה ביו"ט