ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רכג

כל עובר על מאמר זה ישתומם איך התירו רבותינו ז"ל לאדם לעשות במקום שאין מכירין מה שלבו הרע חפץ, אמנם לפ"ד הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' גירושין ה"ב, דלב האיש הישראלי הוא טוב ורוצה לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירה, ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גרש לרצונו יע"ש בלשונו הזהב, יתבארו לנו דברי רבותינו ז"ל היטב, שאין המכוון מדבריהם כנראה משטחיות מאמרם, אבל נהפוך הוא. ששקדו החכמים על תקנתו ונתנו לו עצה נכונה שיכניע יצרו במה שילבש שחורין ויתעטף שחורין וילך למקום שאין מכירין אותו, ויהיה גר בארץ ויראה כי אין איש מאסף אותו הביתה, אז יכנע לבבו הערל ואז יחרץ השכל הישר אשר בקרב לבו וישוב לטבעו למאוס ברע ולבחור בטוב, וע"ז אמרו, ויעשה מה שלבו חפץ, ר"ל ואז ממילא יעשה מה שלבו ונפשו הרוחנית אשר בקרב לבו חפצים בטבעם לעשות המעשים אשר בהם תתקרב הנפש אל מקורה ע"כ דפח"ח. ועיין לעיל במס' מו"ק דף י"ז שהבאתי ד"ז בשם דברי שאול, ואתה תחזה שכבר קדמו בזה הגאון בל טל אורות ז"ל: תם ונשלם ספר ילקוט הגרשוני על אגדות הש"ס חלק ראשון תהלה ותפארת למלך ישראל נוצר עמו כאישון. והוא ברחמיו פועל ידינו ירצה ויקבל כקרבן נחשון וישכון באהלי שם כבימי אשר בנה שלמה את הבית הראשון ב"ב אכי"ר.