ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רכב

והנה מריש הוי אמינא ליישב קושי' השו"מ והעיון יעקב הנ"ל בסתירת דברי ר"ל לפן מ"ש מהרש"א ת"ל כאן בביאור דברי ר"ל דה"ק מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי ד"ז, הזהב הדק מגין על העץ שאתיו שלא ישרף, פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון ויש להם זהב הרבה דהיינו מצות ומע"ט כמ"ש הנחמדים מזהב, לא כ"ש שהם מגינים עליהם מאש של גיהנם שלא ישרוף אותם עיי"ש -- והנה שמעתי או ראיתי באיזה ספר דלכך אמר מלאים מצות "כרמון" לפי שהרמון יש לו תרי"ג גרעינין, והוא רומז על תרי"ג מצות, וא"כ התינח מי שקיים תרי"ג מצות, שפיר מגינים עליו מאש של גהינם שלא ישלוט בו, אבל מי שמשייר אפילו חק אחד א"כ שוב אינו מלא מצות כרמון לכך שפיר נידון בגהינם, כן הי' נ"ל נכון. אמנם אח"כ ראיתי שהוא נגד הגמרא דעירובין דף י"ט הנ"ל דאמר ל"ק כאן בפושעי ישראל וכו' ה"נ מסתברא דא"כ קשיא דר"ל אדר"ל וכו' עיי"ש, ולפי הנ"ל הול"ל, כאן בפושעי ישראל שמלאים מצות כרמון דהיינו תרי"ג במילואו כאן בפושעי ישראל ששיירו חוק אחד, אלא וודאי דברים אלו שאמרתי טעות הן בידי, ומחוורתא כדשנין מעיקרא

בטורי אבן לעיל דף ד' ע"ב הקשה בהא דאמר שם רב הונא כי מטי להאי קרא יראה יראה בכי, אמר עבד שרבו מצפה לו לראותו יתרחק ממנו דכתיב כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ועיין בפרש"י וקשה הא לעיל מיני' בריש העמוד מייתי להאי קרא דרמוס חצרי אמפנקי שפטורים מן הראיי ומשמע משום דהולך במנעליו בעזרה הוא רמוס חצירי ולא משום דנתרחק ממנו עיי"ש שהניחו בקושיא ר והנני להודיעך שכבר קדמו בזה בס' זהב שיבה למהר"ש אלגאזי ז"ל, וכתב, ואפשר דלכך בכי דכיון דרבו מצפה לראותו איך יתרחק ממנו לאותו שאינו יכול לעלות בלי מנעל שיצוה שלא יבוא והלא כיון שרבו מצפה לראותו היה לו להקב"ה להתיר לו מנעל כיון שאי אפשר לו בלאו הכי, עכ"ל

סליק מסכת חגיגה בס"ד. בילקוט הגרשוני ח"ר עה"ת דף כ"ד ע"ג כתבתי פי' המאמר בחגיגה דף ד' בפסוק ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, מאי במסתרים, אמר ר"ש משמי' דרב מקום יש להקב"ה שבוכה בו ומסתרים שמו, ופריך הגמ' ומי איכא בכי' קמי הקב"ה והא אמר רב פפא אין עצבות לפני המקום שנא' עוז וחדוה במקומו, לא קשיא הא בבתי בראי והא בבתי גואי -- ופירשתי עפ"י מ"ש מהר"ש לניידא ז"ל בס' כלי חמדה בפסוק תהלים ק"א אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי, שהכוונה לומר כאשר אשכילה ואתבונן על דרך התמימות, אזי אומר אנו כי לא די מה שאתהלך בתמימות בחברת בני אדם מפני הבושה והמורא מבו"ד, כי אם מתי תבא אלי, מדריגה זאת, שאתהלך בתם לבבי גם בקרב ביתי, כשאני מתבודד בבתי ולא יראני שום אדם, והוא ע"ד שאמר ריב"ז לתלמידיו יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר הלואי שלא יראני אדם, המורם מזה כי עפ"י רוב, בפרהסיא ובנגלה לעין כל, מתהלך האדם בחום וביושר, אבל בצנעה ובמסתרים בעוה"ר עושה מה שלבו חפץ כי אומר מי רואני ומי ידעני, וז"ש הגמ' ודאי בנגלה הכל טוב ונאה ואין להקב"ה מקום לבכות, אבל מקום יש להקב"ה שבוכה בו "ומסתרים" שמו והיינו דקאמר לא קשיא הא בבתי בראי, שם אין בכי קמי הקב"ה, הא בבתי גואי, מה שעושה האדם בחדרי חדרים, ע"ז יש בכי' קמי הקב"ה וא"ש ודו"ק -- וראוי' להעתיק בזה מ"ש בס' רב שלום עה"ת פ' שופטים וז"ל מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה הוא ענין נפלא רמז על ביטול תורה במעשה ובלימוד, דהנה התורה נקראת אשה כידוע שאנחנו באנו בקישורין עם התורה בחופה וקידושין כאמרם ז"ל ויתיצבו בתחתית ההר שזה היה החופה (ועיין רש"י במשלי סי' ל"א בפ' אשת חיל מי ימצא וכו' אשת חיל היא התורה וכו' וביאר בזה כל הפרשה מתחלה ועד סוף עיי"ש בדברי קדשו) ומי שלא מקיים התורה הן במעשה הן בלימוד וכו' הוא דומה ממש לאדם שארש אשה בחיפה וקידושין ואינו דר עמה כדת ישראל כי יש לה אצלו כל הבזיונות, ומשל ע"ז שמעתי מהגאון המנוח הצדיק מו"ה מנחם א"ש זצ"ל מאונגוואר, שתי אחיות היו בעיר אחת בלי משען ומשענה ערום וערי', ואחר זמן נשא איש עני אחד לאחת מהנה והשני' נזדמן שאיש אחד עשיר גדול עבר דרך עירה וראה אותה ונשאה חן בעניו ולקח אותה לאשה ונסע עמה לביתו, ואחרי ימים ושנים בא האיש העשיר עם אשתו לעיר מולדתה לקבל פני קרוביה. ויהי בבואם ברדת העשירה ממרכבתה לארץ, עשה לה בעלה הגביר כבוד גדול ולקח אותה על ידיו מן העגלה אשר באו עליה כי באו בצבים ובפררים כאחד העשירים, ויהי בדברה עם אחותה העני' שאלה אותה על מעמדה, וסיפרה לה מעמדה הדל ומגודל הלחץ זו הדחק אשר היא בה, ולא כן את אחותי ב"ה כי יש לך ב"ה כל טוב כבוד ועושר וגדולה, וכאשר שמעה דבריה התחילה לבכות ואמרה אחותי אחותי לא כאשר את רואה כאן הכבוד מבעלי הוא מתנהג עמי בבי בביתי, כי בביתי יש לי צרות ובזיונות ממנו, ובמקום שאין רואים מרים עלי יד ומקל בכל יום פעמים ועושה בי מכות ופצעים, רק כאן ובכל מקום שבא בין האנשים עושה כן מפני כבודו ומה לי מן העשירות, ואשרי לך שאת אהובה לבעלך ומכבדך עם אשר יש לאל ידו, והלחם צר ופת סובין מתוק לך יותר מהאווזות הפטומים, ואם אין שלום ואהבה אין כלום, והנמשל כמה בני אדם בפרט החדשים מחבקים ומנשקים התורה בביהכנ"ס ובכל מצוה אשר בגלוי מהדרים ומכבדים האשה ביתר שאת אבל במקום שאין רואים בהצנע מבזה התורה ומורד בה ואינה נחשבה אצלו לכלום ודפח"ח

בדף ט"ז ע"א אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ -- וכתב ע"ז הגאון מהרי"ל מרגליות ז"ל בספרו טל אורות וז"ל: