ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רכא

תלמוד תורה ה"א הרב שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב, ועיין בש"ך יו"ד סי' רמ"ו סק"ח שהקשה דהו"ל לרמב"ם לחלק בין גדול לקטן ותירץ דבזמן הזה כולם נחשבים קטנים, ובס' כרם שלמה העיר דכבר קדמו בתירוץ זה הלח"מ על הרמב"ם שם ונדחה בשתי ידים מטעם דהלא הרמב"ם מביא גם הדינים שינהגו בכל זמן אפילו אחר ביאת משיחנו בעזהי"ת וא"כ הי' לו לפרש' ולפענ"ד נראה להצדיק את הצדיק בעל הש"ך ז"ל דקושי' זו לק"מ, דהא כתבו בתוספות ישנים יומא דף י"ג בד"ה הלכה כר' יוסי, דבימות המשיח יהיו כולם צדיקים עיי"ש, וא"כ לא יראה ולא ימצא בכל גבול ישראל רב שאינו הולך בדרך טובה, וא"כ לא נ"מ בדין זה לימות המשיח אלא בזה"ז, וע"ז שפיר קאמר הש"ך ז"ל דבזה"ז כולם נחשבים קטנים וא"ש:

[ועיין בגאון יעקב שבגליון העין יעקב לכאן מש בזה]:

כ"ז א"ר אבוה א"ר אלעזר ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן קו"ח מסלמנדרא ומה סלמנדרא שתולדות האש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו ת"ח שגופן אש דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' עאכו"כ -- כ' בלקוטי שלמה בשם ס' נ"ח דלכאורה ל"ד לסלמנדרא דכולה תולדות אש אבל ת"ח רק הפנימית אש כמ"ש ותורתך בתוך מעי אבל לזה סמך לדין הקדום דצפוי בטל לכלי ונחשב כולו אש ודפח"ח. והנני מעתיק לך מה שנדפס בשמי בעזהי"ת בתל תלפיות משנת עתר אות קס"ט ציון פ' בענין סלמנדרא על הקושיא המובא בשו"ת יד יצחק ח"ג סי' ר"א בפרש"י חולין קכ"ז ע"א דסלמנדרא הוא שרץ הנוצר ע"י כשפים א"כ גם בלא קרא ידענו דאסור מלא תאכל כל תועבה, ופלא גדול על הגאון ז"ל שמטפל עצמו בקושיות כאלה שהם שיבוש גמור דהא צריך למינהו לרבות סלמנדרא שגם הוא מטמא כשרץ וזה לא ידעינן כלל מל"ת כל תועבה, ועיין בפרש"י בחומש פ' שמיני וזה לכם הטמא כל טומאות הללו אינן לאיסור אכילה אלא לטומאה ממש להיות טמא במגען ונאסר לאכול תרומה וקדשים וליכנס במקדש עכ"ל ואין כאן אפילו ריח קושיא -- ועל סתירת רש"י, דבחולין קכ"ז פירש שרץ הנוצר ע"י כשפים, ובסנהדרין ס"ג ע"ב פירש חיה קטנה הנוצר מן האש, כתב בשו"ת יד יצחק הנ"ל דשניהם אמת ויש שרץ הנוצר מן האש וכן יש כזה הנוצר ע"י כשפים שניהם נקראים בשם סלמנדרא ונלע"ד דבזה מיושב שפיר למה בסנהדרין פרש"י שנוצר מן האש ובחולין פרש"י שנוצר ע"י כשפים, לפי דבסנהדרין קאמר דאמו של חזקיה סכתו סלמנדרא והקשה בענף יוסף שעל העין יעקב חולין קכ"ז הא קיי"ל דם השרץ טמא וא"כ היה חזקיה טמא שרץ דודאי האי דם לא יוכל לסלקו ממנו דאל"כ מה פעולה עשתה אמו של חזקי' כיון דבעלה אחז יכול לסלקו ממנו אחר רחיצה וכו' ותירץ בס' רמת שמואל דאפשר דשאני סלמנדרא כיון דבא מן אש אינו מקבל טומאה ומטמא כאש דמה אש אינו מקבל טומאה עיי"ש א"כ י"ל דמכח האי קושיא פרש"י בסנהדרין דאמו סכתו לדם סלמנדרא שנוצר מן האש דדינו כאש ואינו מטמא ולפיכך לא היה חזקיה טמא שרץ. אבל בחולין דאמר ר"ע דסלמנדרא מטמא כשרץ א"כ עכ"ח לא בסלמנדרא הנוצר מן האש קמיירי דהא זה הוי כאש ואינו מטמא לכך פירש"י דר"ע מיירי במין סלמנדרא הנוצר מן האור מעצי הדס ע"י כשפים, וזה כיון דכח כשפים מעורב בו ולא בא מן האש לבדו, שפיר מטמא כשרץ וא"ש. [ומה שפירש"י סוף חגיגה דנוצר מן האש היינו משום דקאי על הגמרא שם דקאמר ומה סלמנדרא שתולדות אש היא הסך מדמה וכו' ת"ח שכל גופן אש וכו' א"כ עכ"ח מיירי בסלמנדרא שנוצר מן האש בלבד ולא ע"י כח כשפים דאל"כ א"א למילף קו"ח לת"ח דהא שם הכשפים גורמים ולא האש לבדו וק"ל], והנה ראיתי בספר אחד כוונת התוס' סוף חגיגה. סלמנדרא החולד והעכבר תי כרכושתא וסלמנדרא וכו' אין האור שולטת בו וכו' וקשה דילמא לכן לא שלט האור במזבח הזהב משום דסכו אותו בדם סלמנדרא, לכך כתבו התוס' החולד והעכבר וכו' וא"כ הוי שרץ וא"א להביא מדמו למקדש דהא הוי מכניס שרץ למקדש --- אמנם לפי דברינו אלה הדרא קושי' לדוכתה דילמא סכו אותו בדם סלמנדרא הנוצר מן האש לבדו דאינו מטמא ואין לו דין שרץ כלל וצע"ג

אמר ריש בן לקיש פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין האור שולטות בו פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון וכו' עאכו"כ וכ' התוס' (ד"ה שאין בו) בתנחומא יש שהי' משה תמה ע"ז היאך אפשר שלא ישרף העץ א"ל המקום כך דרכי באש של מעלה אש אוכלת אש ואינה מכלה שנא' והסנה איננו אוכל עכ"ל כוונת דבריהם בזה תמצא בכרתי ופלתי ליו"ד סי' מ"ג בד"ה ומדי דברי וכו' עיי"ש ולפי שכבר הובאו דבריו בקיצור בגאון יעקב שבגליון הע"י לכאן לכן לא העתקתים ככתבם וכלשונם

בעיון יעקב' לכאן כתב וז"ל: בתוספות ד"ה פושעי ישראל אין אור של גיהנם וכו'. אפשר דקשה לתוספות דא"כ למ"ל ק"ו דלעיל שת"ח אין גיהנם שולטת בי, לזה מתרץ תוספות דלאו בפושעי ישראל בגופן קמיירי ובת"ח אפי' פושעי ישראל בגופן אין אש של גיהנם שולט וק"ל עכ"ל -- ובמחכת"ה לא כיוון האמת בכוונת התוספות ואישתמיטתי' דברי התוס' עירובין דף י"ט ע"א בד"ה פושעי ישראל אין אור וכו' וז"ל. תימה דבמס' חגיגה עבד ק"ו מסלמנדרא דת"ח אין אור שולטת בהן מק"ו וי"ל דפושעי ישראל פניהם משחירים ואילו תלמידי חכמים כלל וכלל לא עכ"ל עיי"ש --- והנה מ"ש התוס' דפניהם משחירים היינו מאש של גיהנם. עכ"פ מבואר מדבריהם דפושעי ישראל שולט בהם אש של גיהנם במקצת עכ"פ לענין דפניהם משחירים וגם זה היי בכלל דינה של גיהנם, ויש ליישב בזה הקושיא המובא בס' לקוטי שלמה סנהדרין קי"א ע"בב שם שו"ת שואל ומשיב מ"ג ח"א סי' קל"ד בהא דאמר שם בפסוק לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק אמר ריש לקיש למי שמשייר אפי' חק אחד, וקשה הלא ר"ל עצמו אמר כאן פושעי ישראל אין אור של גהינם שולטת בהן. [ושו"ר שנעלם מהם שכבר עמד בזה בס' "עיון יעקב' לסנהדרין שם, וכתב דאין זה סותר למאי דאמר ר"ל שפושעי ישראל שמלאים מצות כרמון אין אור של גיהנם שולטת בהן דמ"מ יורדין לגיהנם כיון ששיירו חק אחד אלא שאין האור שולט בהם עכ"ל. ופלא שלא הרגיש בדברי רש"י שם שכתב, "למי שמשייר אפילו חק אחד מלשומרו נידון בגהינם" עכ"ל. והיינו ודאי שנידון באש של גהינם והדק"ל על פירש"י ז"ל] אמנם להנ"ל ניחא דעכ"פ נידון באש של גהינם להיות פניו משחירים מחמתו וא"ש -- שו"ר בס' דברי שאול לכאן בסוף המסכת שכ' שזה החילוק שבין פושעי ישראל אור של גהינם שולט בם אבל אינו מכלהו לגמרי והת"ח אין הגהינם שולט בו כלל עיי"ש ולפענ"ד מדברי התוס' דעירובין דף י"ט הנ"ל וגם מדברי הגמ' דשם דקאמר ל"ק כאן בפושעי ישראל כאן בפושעי עכו"ם ה"נ מסתברא דא"כ קשיא דר"ל ארר"ל וכו' עיי"ש לא משמע כדבריו ופלא בעיני היאך לא זכר שר דברי הגמ' והתוס' דעירובין הנ"ל וצ"ע.