ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רכ

חריפות ובקיאות כאחד וזה ענין אש ומים שאחז"ל שהתורה נמשלה לאש דכתיב הלא כה דברי כאש, ונמשלה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים, ושניהם אמת דלימוד החריפות הוא נמשל לאש ולימוד הבקיאות הוא נמשל למים, וז"ש אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זב"ז ועשה מהן רקיע והבן

י"ג. במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל אל תחקור במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות בילקוט הגרשוני לאו"ח סי' קנ"ה הבאתי פירוש ע"ז בשם ס' קטן הנקרא כנסת הגדולה, כלומר שיסתכל ויתבונן במה שהורשה לו ללמוד והיינו חלק הנגלה, ויראה שאיננו בקי בו, ומזה יבין אם בחלק שהורשה לו עלתה לו כך, בחלק הנסתר שלא הורשה לו עאכו"כ, וז"ש במה שהורשית התבונן, ומזה תבין כי אין לך עסק בנסתרות ודפח"ח, (ידידי החכם מהו' יונתן כ"ץ שטראססער נ"י מבודאפעסט אמר לי ששמע זאת בילדותו בשם הגאון ר' ברוך פרענקיל זצ"ל), ועיין בשו"ת חוות יאיר סי' ר"ט אם יש לקרב או לרחק לימוד הקבלה עיי"ש, ועיין במהרש"א ז"ל לכאן בד"ה א"ל לא קשאי וכו' עיי"ש ואין להאריך

אמר רבא כל מה שראה יחזקאל ראה ישעי' למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך למה ישעי' דומה לבן כרך שראה את המלך -- פי' בס' דברי שאול דישעי' היה עוד בהיות המקדש על מכונו וגבולו ובני ציון היקרים במקומם ע"כ לא היה צריך לצייר כ"כ רוממות האלקים כי האנשים הבינו את רוממותו ותוקפו וגבורתו אבל יחזקאל דומה לבן כפר היינו למי שיושב בכפר שאין שם אנשי המענה והם לא ידעו ולא יבינו דקות הענין כי אם בהגשימם להם בדברים גסים וז"ש דומה לבן כפר לא שיחזקאל היה בן כפר וז"ב ודו"ק עכ"ל -- וכבר קדמו בזה הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים וז"ל, לווה יחזקאל דומה לבן כפר וכו' פרש"י לפחיתות יחזקאל, והעיקר לפחיתות אנשי דורו או אנשי מקומו שצריך לספר להם כל לשון רחבה וארוכה. לקוטי ר"ב בשם גליון עכ"ל

י"ד. כי אתא רב דימי אמר י"ח קללות קלל ישעי' הנביא את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם וכו' ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד הדקדוקים במאמר זה רבו כמו רבו וראיתי לקצת מפורשים דישעי' הנביא ע"ה היה מצטער ודואג פן יענשו גם הצדיקים וזקני הדור יען שלא הוכיחו את בני דורם ולא מיחו בהם ובעבור זה יתפסו בעון הדור וכמו שאחז"ל בשבת דף נ"ד כל מי שאפשר למחות באנשי עירו נתפס וכו' כל מי שאפשר למחות בכל העולם כילו נתפס על כל העולם כולו עיי"ש, ולכך לא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן א"כ לא יבוא עונש על צדיקים וזקני הדור דכיון שבני דורם מבזים אותם ולא נשמע קולם א"כ לא אפשר להם למחות בהם, ממילא רק נפש החוטאת היא תמות, ונקי וצדיק לא יתפס בעון הדור. ובדמשק אליעזר לספר דברים הביא בשם חמיו הגאון בעל שו"ת הריב"א ז"ל לפרש בזה הפ' בפ' האזינו "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם, כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב" כלומר כי ידין ה' עמו על דרכם הרעה, אז ועל עבדיו הצדיקים יתנחם, יהיה מנוחם" ולא יכעס אף ה' גם עליהם, יען כי יראה כי אזלת יד, אין להם שום כח וממשלה לעצור אותם, אפס עצור ועזוב, כולו סג יחדיו נאלחו וכו' עיי"ש דפח"ח -- ויתכן לפרש עוד עפ"י מ"ש ביערות דבש ובלוחות עדות, דעונש שהוא שלא כדרך הטבע הוא בא בהשגחה מכוונת מאתו ית' וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד לסליחת עין ולכפרת פשע, אבל עונש בדרך הטבע י"ל שהוא בא בהסתרת פנים שמוסרו השי"ת אל הטבע למשול בו ומסלק ממנו השגחתו, וזה רע ומר מאוד ר"ל כי עונש כזה אינו בא לנקות כתמים ולכפר אשמים יעו"ש. ולכן בכל העונשים והקללות שקלל ישעי' הנביא את ישראל הי' מצטער מאוד כי חשב שהם באים ע"י הסתרת פנים וסילוק ההשגחה העליונה, וזה רע ומר מאוד ר"ל, ועל כן לא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, שזהו עונש שלא כדרך הטבע, יען כי מוטבע בטבע כל אדם לכבד ולהדר פני זקן ונכבד, וכיון שהוא עונש שלא כדרך הטבע, ממילא הוא בא בהשגחה מכוונת מאתו ית', וא"כ הוא לברכה ולא לקללה ומיושבים כל הדקדוקים וא"ש

ט"ו. יצתה ב"ק ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר אמר הואיל ואיטרידו לי' לההוא גברא מההוא עלמא ליפוק וליהני בהאי עלמא כתב בס' עיון יעקב. אע"ג דלא ידע דאתקרי שמיה אחר מ"מ כיון שהוא שמע הקול ידע שעליו נאמר כדאמרינן בתענית אצל אילפא ור' יוחנן מדשמע ר' יוחנן ש"מ לדידי' וכו' עכ"ל ולא אדע מנ"ל דיצתה ב"ק בזה הלשין חוץ "מאחר" הא י"ל דיצתה ב"ק ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאלישע בן אבויה, אלא דהגמרא קיצרה בלשון, יען דכבר נקרא אחר ע"ש אותה זונה שאמרה אחר הוא כמבואר בגמ' כאן, אבל באמת הב"ק אמרה שמו בפירוש כנלע"ד

ת"ר מעשה באחר שהי' רוכב על הסוס בשבת והי' ר"מ מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו אמר לו מאיר חזור בך שכבר שערתי בעקבי הסוס עד כאן תחום שבת א"ל ואף אתה חזור בך וכו' -- קשה למה לא אמר לו ר"מ תיכף שלא ירכוב בשבת ? ותירץ בס' כרם שלמה לאו"ח סי' ער"ה עפ"י מה ששמע בשם גדול אחד דאם א' רוכב וא' מהלך אצלו להזכירהו שלא יחתוך זמורה מיתר לרכוב בשבת א"כ לפי"ז א"ש דעד עתה היה ר"מ מהלך אחריו א"כ לא חיישי' שמא יחתוך זמורה אך עתה שאמר לו אחר שיחזור לאחוריו שכבר הוא תחום שבת א"כ אם ירכוב עוד שפיר יש לחוש לחתיכה זמורה לכך א"ל ואף אתה חזור בך וק"ל. (ועיי"ש שמסיים על זה בזה"ל אך אין למדין הלכה מזה עכ"ל) ולפענ"ד יש לומר בפשיטות דהנה איתא בביצה ל"ו ע"ב ולא רוכבין ע"ג בהמה גזירה שמא יצא חוץ לתחום (פרש"י מתוך שאינו מהלך ברגליו אינו רואה סימני התחומין) ופריך שמע מינה תחומין דאורייתא (מדגזור רכיבה אטו תחומים) אלא גזרה שמא יחתוך זמורה עיי"ש, והתינח לדידן דס"ל תחומין דרבנן אבל לר"מ דס"ל בעירובין ל"ה ע"ב תחומין דאורייתא, א"כ הדרינן לסברא קמייתא דרכיבה אסור משום גזירה שמא יצא חוץ לתחום, וכפרש"י הנ"ל, אבל באחר שידע לשער תחומין בעקבי הסוס א"כ הי' מותר לרכוב דאצלו לא שייך גזירה הנ"ל, ולכך לא אמר לו ר"מ תיכף שלא ירכוב בשבת, אבל לאחר שא"ל עד כאן תחום שבת ואעפי"כ רצה לרכוב חוץ לתחום, שפיר אמר לו ר"מ ואף אתה חזור בך, דחוץ לתחום וודאי דאסור לרכוב וא"ש ודו"ק

ור"מ היכי גמר תורה מפומי' דאחר והא אמר רבב"ח אר"י מ"ד כי שפתי כהן וכו' אם דומה הרב למלאך ה' צבאות וכו' אר"ל ר"מ קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי, ר"ח אמר מהכא שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו', קשו קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול הא בקטן כתב הרמב"ם פ"ד מה'