ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א ריט

ז"ל כי מלת תמצאן רומזת על רעות וצרות מחודשות, וע"כ ר"י כי מטי להאי קרא בכי ואמר, עבד שרבו ממציא לו רעות כלום תקנה יש לו כלומר המעט ממנו להתיסר ביסורים המוכנים והעומדים מאז, עד שירמז הכתיב עוד צרות חדשות וק"ל

ריב"ח הוה קאי בי קיסר אחוי לי' האי צדוקי עמא דאהדרינהו מרי' לאפי מיני' אחוי לי' ועוד ידו נטוי' עלינו וכו' -- עיין בס' "נגיד ונפיק על הגדה של פסח מידידי הגאון רבי בנימין גיטלזאהן נ"י מקלעוועלאנד יע"א בדף כ"ז כ"ח מדפי הספר ביאור נעים על מאמר זה עיי"ש וינעם לך

ואם תשמעוה במסתרים תבכה נפשי וכו' מקום יש לו להקב"ה שבוכה בו ומסתרים שמו -- נלע"ד הכוונה שהקב"ה בוכה על שהוא מוכרח להסתיר השגחתו על ישראל בהנהגה טבעיית, ואינם כדאים שיתנהג עמהם בהנהגה נסיית גלוי לעיני כל העמים, וז"ש מקום יש לו להקב"ה שבוכה בו "ומסתרים" שמו. וק"ל: (ובמק"א כתבתי, דרוב ני אדם נראים בגלוי ליראים ושומרי תורה, אך בסתר במקום שאין רואה, שם עושים כל תועבות ה', וז"ש מקום יש לו להקב"ה שבוכה בו "ומסתרים שמו, כי הקב"ה צופה כל הנסתרות ויודע מה שעושים בסתרי חושך, ועל זה הוא בוכה. וק"ל

שלשה הקב"ה בוכה עליהם בכל יום על מי שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק ועל מי שא"א לו לו לעסוק בתורה ועוסק וכו' -- והקשה מהרש"א בד"ה ועל שא"א וכו' מה בזה טעם לבכי' ואדרבה הו"ל לשמוח על כך. ושמעתי לפרש עפ"י מ"ש הטו"ז באו"ח סי' מ"ז בברכת לעסוק בדברי תורה דעסק היינו הפלפול ומשא ומתן של הלכה עיי"ש. אמנם הפלפול ניתן רק לבעלי מוח שיכולים לפלפל ולחדש ח"ת אבל אותן שמוחם חלוש ואטום ואין יכולים לפלפל ואעפי"כ טורחים ומייגעים עצמם ללמוד דרך פלפול הם מבלים זמנם להבל וריק ויותר טוב הי' להם ללמוד דף גמ' ותוס' וסימן טור וב"י וכדומה למען דעת דיני התורה כפשוטן בלי שום פלפול. וז"ש שבוכה הקב"ה על מי שא"א לו "לעסוק" בתורה דרך פלפול ומשא ומתן של הלכה ואעפי"כ עוסק", ונמצא שהוא מבלה זמנו היקר ללא תכלית. וק"ל

י. היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו וכו' אמר שמואל אי הואי התם הו"א להו מילתא דעדיפא מדידהו שנאמר לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אמר רבא לכולהו אית להו פרכא בר מדשמואל וכו' היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלתא חריפא ממלא צנא דקרי עיין מ"ש לעיל במגילה דף ז' ליישב הלשון פלפלתא חריפא שמצינו שם ג"כ, ודקדקתי מה פלפול חריף יש בדברי שמואל עיי"ש, והנה כאן נמי יש לדקדק כנ"ל, ויש ליישב עפ"י מ"ש בס' דבר שאול על אגדות הש"ס לכאן שהקשה על שמואל דיליף מקרא דלא יחל דברו וכו' א"כ אמאי קאמר התנא דמתני' היתר נדרים פורחין באויר ואין להם ע"מ שיסמוכו והא שמואל קרא קדריש ומשמעותו הוא כן, (וע' במהרש"א ז"ל לכאן מ"ש בזה,) ותירץ עפ"י הגמרא גיטין פ"ג ע"ב היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ופריך מנדרים דנודר אוסר וחכם מתיר ומשני הא א"ר יוחנן אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה עיי"ש, ונמצא מצד הסברא ראוי יותר שזה הנודר יתיר לעצמו, ונמצא מה שהחכם מתיר זה גזה"כ ואין לו ע"מ שיסמוך, וזה דקאמר הוא אינו מוחל ואחרים מוחלין לו, והיינו שזה גופא תימה, שלמה יוכלו אחרים להתיר מה שזה אוסר. ועכ"ח בשביל חרטתו של זה, וא"כ יהי' נאמן על עצמו שנתחרט באמת, ועכ"ח דחידוש הוא. ובזה נתיישב מה שהקשו התוס' איך אמר דשמואל לית לי' פרכא הא דרשינן בנדרים ט"ז ע"ב אבל מיחל הוא חפצי שמים. ולפמ"ש א"ש דכל הטעם שאינו מוחל לעצמו הוא משום דחיישינן שיקיל לעצמו וידמה בלבו שמתחרט באמת ואינו כן (ובמק"א הארכתי בזה) וא"כ לחפצי שמים אנן סהדי שמתחרט באמת וא"כ דא ודא אחת הוא ודו"ק עכ"ל עיי"ש וא"כ י"ל דהיינו פלפלתא חריפא שיש בדברי שמואל וא"ש:

ועד"ז י"ל עוד דכבר נודע שיטת המבי"ט סי' צ"ח דמדאורייתא מהני שאלה לחכם אף בלא פתח וחרטה דהתורה אמרה לא יחל דברו הוא לא יחל אבל אחרים מוחלים כפי חפצם ורצונם בלא פתח וחרטה ורק מדרבנן בעי פתח וחרטה ע"ש, (ומה שקשה מסוגי' דגיטין פ"ג הנ"ל עיין שיח יצחק להגאון ר"י שמעלקיס ז"ל דף י"ג ע"ד שתירץ בטוב טעם וכבר מובא בספרי ילקוט הגרשוני ח"א אות היתר נדרים ע"ש), ולפי"ז מיושב קושי' הדברי שאול הנ"ל דלשמואל דקרא קדריש לא יחל דברו וכו' א"כ אמאי קאמר התנא דמתני' היתר נדרים פורחין באויר ואין להם ע"מ שיסמוכו, דז"א דלפי הנ"ל ה"פ דמתני' היתר נדרים בפתח וחרטה דוקא פורחין באויר ואין להם ע"מ שיסמוכו דכיון דהתורה אמרה לא יחל דברו הוא לא יחל אבל אחרים מוחלים כפי חפצם ורצונם אף בלא פתח וחרטה א"כ מדוע בעינן בהיתר נדרים פתח וחרטה דוקא ועל זה הוא דקאמר תנא דמתני' דאין להם ע"מ שיסמוכו, [ומדויק בזה פרש"י ז"ל דבמימרות התנאים כתב דמתירין ע"י פתח וחרטה, ובמימרא דשמואל לא הזכיר כלל מפתח וחרטה, אלא הוא הדבר אשר דברתי, דלשמואל באמת לא בעינן מדאוריית' פתח וחרטה כלל, וע"ז הוא דקאמר תנא דמתני' היתר נדרים בפתח וחרטה דוקא פורחין באויר ואין להם ע"מ שיסמוכו מדאוריי' אלא הכל רק מדרבנן כנ"ל בשם המבי"ט], ומעתה י"ל דהיינו פלפלתא חריפא הטמון בדברי שמואל וא"ש ודו"ק

י"ב. ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ ארץ כו' וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים -- וכתב בס' "עיון יעקב" דב"ש אזיל לשיטתו דסבר נוח לאדם שלא נברא לכך איחר בבריאתם כי אקדומי פורענות לא מקדמינן, משא"כ ב"ה לשיטתם דס"ל נוח לאדם שנברא לכך ס"ל דצרכי בני אדם נבראו תחלה וק"ל עכ"ל -- ולפ"ז צ"ל דאחר שנמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא והסכימו ב"ה לדברי ב"ש ה"נ חזרו ב"ה והסכימו לדברי ב"ש דשמים נבראו תחלה -- ומה מאוד מיושב בזה תמיהת הגאון רבי ישעי' פיק ז"ל בתמיד דף ל"ב ע"א דזקני הנגב השיבו לאלכסנדר מוקדון שמים נבראו תחלה, ותמה הגאון הנ"ל מדוע אמרו כב"ש ולא כב"ה. ועיין בס' דברי שאול לכאן שנדחק בזה], ולפי הנ"ל ניחא דהא אחר שנמנו וגמרו נוח לאדם שלא נברא גם ב"ה הודו לב"ש דשמים נבראו תחלה וא"ש בריוח בעזהי"ת

במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע, וכ' בס' תורה תמימה פ' בראשית, וענין הבלילה מאש וממים י"ל דרומז וכו' עיי"ש -- ופלא שלא ראה שכ"כ כן המהרש"א בכאן שהכוונה ע"ש ב' מדותיו הדין והרחמים ששתפן וברא מהן השמים עכ"ל ויתכן לומר עוד עפ"י מ"ש רז"ל דבחידושי דאורייתא שהאדם מחדש לאמיתה של תורה הוא בורא רקיעים חדשים וע"ז נאמר לברוא שמים חדשים. והנה פלפולא דאורייתא נצמח ממה שבוללים