ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רטז

א"ל רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא מאי אמרת א"ל אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר לויתן בחכה הועלה ומה יעשו דגי הרקק וכו' א"ל בר אבין ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא, אלא מנאי אמרת, אמינא בכו לאבלים ולא לאבדה שהיא למנוחה ואנו למנחה, חלש דעתי' עלייהו אתהפיך כרעייהו וההוא יומא לא אתו לאספודי' והיינו דא"ר אשי לא בר אבין חליץ ולא בר קיפוק חליץ -- בס' שם משמואל פ' וירא מדקדק בלישנא דבר אבין דקאמר ח"ו דחכה ושלהבת וכו' ונקיט בלישני' חכה קודם לשלהבת ובדברי בר קיפוק הוא להיפוך שלהבת קודם לחכה. ועוד ממשיל מיתת הצדיק לחכה מה שלא מצינו בכל התורה. בשלמא שלהבת מצינו שפיר גבי נדב ואביהו דכתיב וכל ב"י יבכו את השריפה וגו' אבל חכה לא מצינו בכה"ת. ונראה ליישב עפי"מ דאיתא במדרש על פסוק יקר בעיני ה' המותה לחסידיו שקשה לפני הקב"ה מיתתן של צדיקים ופירש בעל ידי משה ז"ל דה"ט משום דראוי היה שתהי' מיתת הצדיקים ע"י נשיקה רק משום דכתיב גבי בעל חוב לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, ואין רשאי הקב"ה להוציא את נשמת הצדיק ע"י עצמו בנשיקה רק ע"י שליח דהיינו מלאך המות לפיכך קשה לפניו מיתתן של צדיקים. והנה איתא במפורשים דפירשו הא דהמשיל אותו לחכה עפי"מ דאיתא באבות הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים. ופי' המדרש שמואל ז"ל הכל נתון בערבון שכל א' מישראל ערב בעד חבירו והערבות הזאת היא כמצודה פרוסה על כל החיים דהיינו על צדיקים שנתפסים בעון הדור, ולכך המשיל בר קיפוק את מיתת הצדיק לחכה היינו מצודה לרמוז שהוא לא מת בעון עצמו אלא שנתפס בעון הדור מחמת הערבות. והשתא יבואר הכל דנחזי אנן דוודאי מן הדין ראוי להיות מיתת הצדיק בנשיקה רק משום לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו צריך להיות מה"מ והתינח אם הצדיק מת בעון עצמו אז הוי דינו כמו בעל חוב דאסור לכנוס לביתו, אבל אם הצדיק מת מחמת הערבות בעד אחרים, הא קיי"ל בב"מ קט"ו ע"א לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לבית הערב שנאמר לקח בגדו כי ערב זר, א"כ שוב ראוי להיות מיתתו בנשיקה ולא ע"י שלהבת של מלאך המות, א"כ השתא שפיר קאמר בר אבין לבר קיפוק, ח"ו "דחכה" "ושלהבת" אמינא בצדיקי דאם אתה ממשיל את מיתת הצדיק לחכה שסיבת מיתתו מחמת ערבות ונתפס לעון הדור תו לא מצות להמשיל את מיתתו לשלהבת, ולכך נקיט נמי חכה קודם לשלהבת משום דחכה היינו סיבת מיתתו שמת בערבות ואם מיתתו בא ע"י ערבות ראוי להיות מיתתו ע"י נשיקה ולא ע"י שלהבת ודו"ק היטב עכ"ל ודפח"ח

והא דאיתהפיך כרעייהו ולא יכלו עוד לילך, עיין באמרי שפר להגאון רש"ק ז"ל מבראד בר"פ ויחי מ"ש בזה ועפ"י דרכו נ"ל יותר דבאמת אין לדמות מיתת צדיקים לשלהבת וחכה או לאבדה כי צדיקים במיתתן קרויים חיים וכמש"כ ילכו מחיל אל חיל וכו' ולפי שהם אמרו שצדיקים אין הולכים תמיד, רק אחר מיתתם נשארו בבחינת "עומדים" ע"כ בא עליהם העונש מדה כנגד מדה שלא יכלו לילך ונשארו כבר בחייהם "עומדים "ע"ד שאמרו חז"ל כל המתעצל בהספידו של חכם (שאינו מספידו כראוי) ראוי לקברו בחייו והבן

כי נח נפשי' דר' יוסי שפעו מרזבי דצפורי דמא -- פי' הגאון רא"פ ז"ל בס' מילי דהספידא, כלומר תחת צינורות שפע רחמים, מוריקים הצנורות דם שהוא מורה על מדת הדין. כמ"ש דם ואש ותמרות עשן

כי נח נפשי' דר' יעקב אתחמיאו כוכבי ביממא --- פי' בס' מלאה קטורת דף כ"ו, כי ע"י אור השמש נחשכו כוכבי שמים. וכאשר שקעה אור השמש נראו הכוכבים כך ע"י אדם גדול לא נראין הקטנים, וכשמת ר' יעקב נראו הקטנים וק"ל

כי נח נפשי' דרב משרשיא טעון דיקלי שיצא -- הכוונה נ"ל דכל זמן שהי' רב משרשיא בחיים הי' מלהיב לבות בני ישראל שיגדלו את בניהם לתורה ועבודה, אבל אחרי מותו נתקלקל הדור, וטעון דיקלי, דהיינו האנשים כמ"ש כי האדם עץ השדה, שיצי, דתחת שהיו להם לגדל פירות טובים היו מגדלים קוצים, וגדלו את בניהם ללא תורה וללא מוסר ויראת ה' ותחת חטה יצא חוח וק"ל

כ"ו: אל תבכו למת יותר מדאי וכו' הא כיצד ג' ימים לבכי ז' להספד וכו' מכאן ואילך אמר הקב"ה אין אתם מרחמים עליו יותר ממנו -- עיין בס' תורה תמימה' פ' נח בפ' ויהי לשבעת הימים ומי המבול וגו' שהביא מימרא זו, וכתב על פירש"י דאין פירושו מרווח אבל לדעתי אפשר לפרש וכו' עיי"ש ולא ראה שכבר קדמו בזה בס' "עיון יעקב לכאן, עיין בו

בכו בכו להולך אמר רב יהודה להולך בלא בנים עיין בס' אמרי שפר מהגאון רש"ק ז"ל מבראדי (פ' שמיני) בפ' ואחיכם כל ב"י יבכו את השרפה וגו' מ"ש בביאור מאמר זה דלכאור' מנ"ל דהקרא מיירי בהולך בלא בנים עיי"ש באריכות עפי"ד הזוה"ק בפרשת שמות ועפ"י דרכו י"ל דאדרבה ה"ק קרא שירבו לבכות ולהספיד על מי שאין לו בנים, וענין הבכי' יהי' "כי לא ישוב עוד וראה וכו' דהיינו שלא יצטרך לבוא עוד הפעם בגלגול, כדי לקיים מצות פו"ר, ועיין בס' שם משמואל (פ' חיי שרה) שזהו מסגולת ההספד והבכי' רבה שלא יצטרך הנפטר עוד להתגלגל בזה העולם, ודו"ק כי קצרתי

כ"ח. א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומם לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת, כתבו התוס' פרה אדומה מכפרת פי' על מעשה העגל כדאמרינן במדרש משל לבן השפחה שטינף פלטרין של מלך אומר המלך תבוא אמו וכו' עכ"ל ש ועיין בס' אפיקי יהודה בדרוש מי חטאת אריכות בזה ועיין בס' "תורה תמימה" פרשת חקת שכתב לבאר דעת הסוברים דקריאת פרשת פרה הוי חיוב דאורייתא כמו קריאת פרשת זכור עיי"ש והנה לא ראה שכבד קדמו בזה הגאון מלבי"ם ז"ל בספרו ארצות החיים על הלכות ציצית עיי"ש בראש הספר, (וכבר הבאתיו והצגתיו לפניך בספרי ילקוט הגרשוני ח"ג אות פרה אדומה עיי"ש)

מתניתין נשים במועד מענות וכו' -- עיין בפרש"י ושם נאמר בזה"ל: "מתני' בלא פירוש" ולא נודע הכוונה. וכתב בספר ליקוטי שלמה, שמעתי דתיבת בלא הוא ראשי תיבות במתניתין לקמן איתא. וזה כוונת רש"י "בלא פירוש" במתניתין לקמן איתא פירוש, דמתניתין בעצמה מפרשה איזהו עינוי ואיזהו קינה: