ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רטו

נכנע אז יעשה ברצון הנפש ודפח"ח וז"ש כאן לאחר שילבש שחורים ויכנע היצר אז יעשה מה שלבי חפץ כי לבבו יעשה מה שראוי לעשות ודו"ק, ודפח"ח

י"ח. פנחס אחוה דמר שמואל איתרע בי' מילתא (אבלות שמת בנו) עייל שמואל למשאל טעמא מיני' (על לגבי' לדבר על לבו) חזנהו לטופרי' (צפרניו) דהוו נפישין, א"ל אמאי לא שקלת להו, א"ל אילו בדידי' הוה (כלומר אלו היית אבל) מי הוה מזלזל בי' כולי האי (באבלות דשקלת לטופרך) הואי כשגגה שיוצא מלפני השליט ואיתרע בי' מילתא בשמואל, עייל פנחס אחוה למשאל טעמא מיני' שקלינהו לטופרי' חבטינהו באפי', א"ל לית לך ברית כרותה לשפתיה דא"ר יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם ואסתייעא מילתא והדרו תרווייהו -- והקשו התוס' דלמא מדה טובה מרובה והוי לי' לאתויי הא דאמר עולא (ברכות דף י"ט) לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן שנא' שמעו דבר ה' קציני סדום וכו' (ועיין במהרש"א ז"ל מ"ש בזה) ובסידור באר חיים כתב ניישב דהנה באמת קשה. מדוע אמר אברהם אע"ה ונשובה אליכם הלא כוונתו הי' לשחוט את יצחק וא"כ הול"ל ואשובה אליכם, ולא שייך כאן לומר ניבא ולא ידע מה נבא דזה שייך רק היכא שהדבר הוא לעתים רחוקות כדי שיבין אח"כ שכן היתה הגזירה מקודם משא"כ כאן שהדבר יעשה תיכף אע"כ צריכין אנו לומר שאם היה אומר ואשובה היה ברית כרותה לשפתים ולא הוה מסתייעא מלתא שיהדרו תרווייהו אבל עכשיו שאמר ונשובה אז אסתייעא מלתא והדרו תרווייהו וא"כ הראיה על מדה רעה ומיושב קושי' התוס' הנ"ל. ולענין קושיתם דהוה לי' לאתויי הא דלעולם אל יפתח אדם פיו לשטן שנאמר שמעו דבר ה' קציני סדום י"ל ע"פ מה דאיתא (שבת י"ב ע"ב) שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי (וע' תוס' שם) והשטן הוא ג"כ מלאך ואינו מכיר בלשון ארמי. והנה כאן אמר פנחס אחוה דשמואל בלשון ארמי אילו בדידיה הוה וכו' לזה לא היה יכול להביא מהא דאל יפתח כו' עכ"ל ודפח"ח ש"י:

כ"ה:

כי נח נפשי' דרבינא פתח עלי' ההוא ספדנא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, נשים לילות כימים על משים לילות כימים נלע"ד לפרש עפ"י מה שהבאתי לעיל בשם הגאון בעל חיי אדם ז"ל שמפרש צדיק כתמר יפרח ע"פ מה דאמרינן אין מביאין בכורים אלא מהתמרים שבעמקים שהתמרים שבעמקים הם המובחרים וכן הצדיק המובחר הוא אשר יפרח כתמר בעמק במדת ענוה ואז כארז בלבנון ישגה ודפח"ח (ועיין לעיל תענית דף כ"ה אריכות בזה) והנה שכרו של העניו הוא שיכול לבטל גזירות רעות כמו שאחז"ל לעיל דף ט"ז ע"ב "תחכמוני" א"ל הקב"ה לדוד הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה עיי"ש, וז"ש תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר שהו' פורח כתמר בעמק במדת ענוה, ועי"כ היה בכוחו לבטל גזירות רעות, ולהפך הלילות כלומר הצרות המכונות בשם לילה, לברכות ושמחות המכונות בשם יום, וז"ש נשים לילות כימים על משים לילות כימים וא"ש -- או יאמר עפ"י מה דאיתא בתמיד כ"ח, שכל זמן שהוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם, טובה וברכה באין לעולם:

ורעה מסתלקת מן העולם, שנאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב עיי"ש, והנה התלמידי חכמים שמקבלים פרנסתם ויונקים מן הבעלי בתים, הם אין יכולים להוכיח כדבעי כי יראים ומפחדים שעי"כ סנו להו בני מתא. ויקפצו ידם מלתת להם די מחסורם, אך ורק אותן התלמידי חכמים שמקבלים שפע יניקתם מאת ה' מן השמים ואינם נצרכים למתנת בשר ודם, הן הן יכולים להוכיח ביד חזקה ולהכות ארץ בשבט פיהם בלי מורא ופחד, וכל זמן שתוחכות בעולם טובה וברכה באין לעולם ורעה מסתלקת מן העולם כנ"ל. והנה כתוב במדרש תלפיות ענף דקל בשם המדרש שהתמר אין גידולו מסבת ששרשיו יונקים מן האדמה כשאר אילנות אלא גידולו מסבה שיונק מלמעלה ומלמעלה יורד שפע למטה בשרשים כדי שיתקיים בקרקע עיי"ש, וז"ש תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, על צדיק שהי' יונק רק מלמעלה כמו התמר ולא קיבל שפע יניקתו מן הבעלי בתים כשאר צדיקים, ולפיכך הי' יכול להוכיח את בני דורו בפה מלא בלי שום מורא בשר ודם, ועי"כ הביא טובת וברכה ונחת רוח לעולם, וחושך צרות רבות ורעות נסתלקו ע"י תוכחתו מן העולם, ולכן נשים לילות כימים על משים חושך הלילות כימים, כי רק לו היה אפשר לסלק הרעה וחושך הצרות מן העולם ע"י שהי' ביכולתו להוכיח ולייסר את בני דורו כדבעי וק"ל

ובהספד על אא"ז הרב הגדול המופלג בתורה וביראה מהו' חיים יוסף דוב כהנא העללער ז"ל מס' קראסנא יע"א, אמרתי דידוע שהוא עסק בתורה תמיד הן בימי עשרו וגדולתו והן אח"כ כאשר אבד עשרו וסגולתו ובא במצב העניות ר"ל ולא נתפעל מאומה ממעמדו ומצבו אם טוב ואם רע לעולם היה תורת ה' שעשועיו ובאהבתה שגה תמיד. וז"ש תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, על אדם כזה שהי' צדיק ועסק בתורה גם בעת שהי' פורח כתמר בגדולה ובעשירות, ועמד בנסיון העושר, וגם נשים לילות כימים על משים לילות כימים כלומר נקונן יום ולילה, על אדם כזה שהיה משים ועושה גם "הלילות" דהיינו ימי עניו ומרודו "כימים" כימי עשרו וגדולתו אשר כיום האירו לו, דכשם שעסק בתורה בימים הראשונים של עושר וכבוד כן היה דבוק וחבוק בה גם בימים האחרונים של צער ועניות, יעמד גם בנסיון העוני, תנצב"ה. [ועיין עוד לעיל בהשמטות למס' שבת ד"ה ובענין וכו' מש"ש במאמר זה עיי"ש

ובספר מלאה קטורת מהגאון מפאקש זצ"ל מביא מאחיו הגאון מו"ה יעקב שלום סופר ז"ל שאמר בהספד על אביו זצ"ל עפ"י ווה ששמע מרבו חת"ס זצ"ל בשם רבו חסיד שבכהונה ר' נתן אדלער זצ"ל ע"פ מאמר חז"ל בחגיגה שראב"ע דרש טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהם, ואמר במכילתא (מובא בילקוט פ' בא) אשריך אברהם אבינו שראב"ע יצא מחלציך, ואמר בחגיגה אשרי הדור שר"א בן עזרי' שרוי בתוכו שאין דורו יתום. הכוונה כי באמת הקטנים מבלבלי' השומעים בשעת הדרשה אם יקחו לביהכ"נ, וטוב אם יהיו בביתם' אבל טוב למעט בשלימות עצמם כדי להמשיך לב בנים קטנים לעבודת ה' וזה מעלת אברהם אבינו ולא כחנוך (עיין הקדמת חת"ס חיו"ד) וז"ש שאין דורו יתום כי ראב"ע דרש שחביב יותר בעיני הקב"ה לתקן הדור משישגיח רק לתקן לעצמו, וגם אשריך אברהם אבינו שלמד זה ממך, וחת"ס ז"ל פירש בזה המאמר בחולין שהקב"ה מפייס ללבנה צדיקים יקראו בשמך שמואל הקטן עיי"ש, כלומר ע"י מיעוט אור הלבנה נראה אור כוכבים כפירש"י בפסוק ואת הכוכבים, וכך דרך הצדיקים ממעטים עצמן כדי להורות לעם ה' ודו"ק, ואמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא, פי' התמר אינו מתגדל כארז יען שכוחו שעושה פירות, אמנם הקב"ה לא ימנע שכר טוב מצדיקים אשר עושים פירות ללמוד עם קטנים, וכארז בלבנון ישגו. וז"ש תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר שהיה מקטין עצמו כדי ללמוד עם אחרים וע"ד שכ' הפלא"ה ז"ל בביאור מחז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות כנודע וא"ש: