ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א ריד

למקום עפר רמה ותולעה, ובנה אצלו ציון, כלומר זה ההתבוננות יבנה ויעשה אצלו ציון ורושם אדיר מם וחזק בלבו לבלתי יחטא וק"ל. ט. מבואר בגמרא דבחנוכת בהמ"ק בימי שלמה כל בני ישראל הקריבו קרבנות ואכלו ושתו ביוהכ"פ מאי דרוש אמרו ק"ו ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה, בהמ"ק דקדוש' קדוש' עולם וקרבן צבור ויוהכ"פ דענוש כרת לא כ"ש, אלא אמאי היו דואגים, התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט (פירש"י שאכלו ושתו ובשלו מאכלם ביוהכ"פ ועיין יד יוסף לכאן) ופריך, הכא נמי מעבד ניעבד קרבנות ולא ניכלו ביוה"כ) ומשני, אין שמחה בלא אכילה ושתי' -- והקשה בס' כלי חמדה מהגאון רבי מאיר דן פלאצקי שליט"א מדוואהרט פרשת אחרי, קושיא עצומה מאוד, הא לכאורה כל קרבנות יוהכ"פ יופסלי מטעם ממשקה ישראל מן המותר לישראל וביוהכ"פ אסור לאכול ואינם מן המותר לישראל, ואע"ג דאין אסור בעצם אלא מצד היום ז"א דבאיסור דאורייתא אין חילוק בין איסור גופו לאיסור מחמת דבר אחר כדפריך הגמ' בפסחים מ"ח א' ואי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור דבר, אחר עיי"ש ובעכ"ח צ"ל דשאני יוהכ"פ דמצותו בכך, וכ"כ בחידושי חת"ס ז"ל לפסחים דפוס ירושלים תובב"א שנת תרנ"ד, בדף מ"ח ע"א עיי"ש), והתינח בקרבנות דיוהכ"פ אבל בשאר קרבנות שאינם חובת היום לא שייך מצותו בכך א"כ פסולים מצד דאינם מן המותר לישראל, א"כ מה פריך הכא נמי בביהמ"ק מעבד נעבד קרבנות ולא ניכלו ביוהכ"פ, הא אינימא דאסור באכילה יהיו הקרבנות פסולין מצד דאינן מהמותר לישראל והני קרבנות אינן חובת היום כיון דהם רק מכח חינוך הבית ומאי פריך והוא קושי' גדולה עד מאד. אמנם לפענ"ד י"ל דקושי' הגמ' היינו על אופן זה דאם רצו הסנהדרין להתיר אז אכילה ושתי' ביוהכ"פ מצד שמחה של מצוה מ"מ לא הי' להם להתיר איסור כרת והי' להם רק להתיר איסור חצי שיעור דהוא רק איסור בעלמא ולצוות שיאכלו רק פחות פחות מכשיעור כותבת ולשתות פחות פחות מכשיעור מלא לוגמיו. וא"כ הקרבנות אין פסולים כיון דכזית שהוא פחות מככותבות שם אכילה עליו בכל מקום א"כ שפיר מן המותר לישראל הוא והיינו דדייק "מיכל לא נכלו" עכ"פ כשיעור כותבת דהוא ב' אכילות לא הי' להם לאכול בפעם א' ולמה הי' להם להתיר איסור כרת וע"ז מתרץ אין שמחה בלא אכילה ושתי' ואעפ"י דבאכילה פחות פחות מכשיעור ליכא צער עינוי מ"מ שמחה ליכא באכילה כזאת, משו"ה הצריכו להתיר אכילה ושתי' בריוח כמו בשאר ימי משתה ושמחה כנלע"ד נכון בעזהי"ת

הדור יתבי וקא מיבעיא להו כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה, וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה ואפי' חפצי שמים וכו' במדרש תלפיות ענף חכמה מביא בשם מהור"ר יהודא די מודינא שפירש ע"ד הפשט דאומרו (משלי סימן ג') חפציך מדבר על הפנינים כלומר כל כלי הפנינים שלך לא ישוו עם התורה, ופסוק (משלי סימן ח') "וכל חפצים" מדבר בענין אחר, בחפצו וברצונו של אדם, ושיעור הפסוק, התורה כפי האמת יקרה היא מפנינים אבל כל חפצים ורצונות של בני אדם לא ישוו בה, יש מודה שהיא יקרה מפנינים, וחושק ודובק בה, ויש בהיפך ומרחיק עצמו ממנה עכ"ל -- ואף שדבריו דברי ועם מ"מ לדינא וודאי קיי"ל כתירוץ הש"ס כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים וכמבואר ביו"ד סי' רמ"ו סעיף י"ח עיי"ש: במהרש"א בד"ה דלא תבייש וכו' כתב לפרש הקרא ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם. עפ"י מה שאמרו בסוכה שיצה"ר ידמה לצדיקים כהר וגם בעיני ושל הקב"ה יפלא היאך נצחי הצדיקים ליצה"ר וז"ש כאן בהרחקת יצה"ר לעתיד זה היצה"ר אשר עשה עמכם בלידתכם, יהי' לכם וגם בעיניו יתברך ב"ה להפליא היאך כבשו אותו. ועל כן לא יבושו עמי אז לעולם עכ"ל ובס' ארץ צבי להמגיד מוואידיסלוב ז"ל כתב זה ביתר ביאור, דהנה מאן דאכיל דלאו דילי' בהיות לאסתכולי באפי' ואיננו אוכל לשובע נפשו, אבל דאכיל דילי' איננו בוש ואוכל לשובע, וז"ש ואכלתם אכול ושבוע לעתיד לבא היינו שהשכר יהי' לכם בתורת חסד והללתם את ה' אלקיכם כלומר על הדבר הזה יש לכם להלל את שם ה', אשר עשה עמכם להפליא, כלומר שבמכוון אמר גם בעיני יפלא, ועשה עצמו כאילו לא בעזרתו ית' כבשו את היצה"ר, כדי שלא יבושו עמי לעולם, ויסברו שהשכר בא להם בתורת חיוב ולא ע"ד נהמא דכסופא ודפח"ח. [ועיין באורח ישרים לכאן וכבר קדמו באיי הים כמובא בעץ יוסף לכאן עיי"ש]

מ"ז. ומנ"ל דאי מתפקר בשלוחא דב"ד ואתי ואמר לא מיתחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר -- בספר תורה תמימה פרשת קרח כתב. שמעתי להקשות על ראי' זו ממ"ש בירושלמי פאה פ"א ה"א מותר לומר לשה"ר על בעלי המחלוקת וא"כ אין ראי' מכאן שהרי הם היו בעלי מחלוקת ועיי"ש מ"ש בזה ועיין גם בהגהות ציון ירושלים על הירושלמי פאה הנ"ל שהביאו הקושיא בשם הגאון בעל חת"ס ז"ל, וגם בס' דברי שאול לכאן הביא קושיא זו בשמו עיי"ש, ופלא גדול בעיני שכולם לא ראו הספר עיון יעקב לכאן שמביא הקושיא בשם מקשים העולם, ותירץ דמוכח מדאמר קרח כן להשליח ואי ידע שיש איסור לחזור למשה לא הוי א"ל שהוא ודאי לא החזיק עצמו לבעל המחלוקת ורשע וא"ש

אלה שמות הגבורים אשר לדוד וכו' ואלה שמות גבורותיו של דוד, יושב בשבת בשעה שהי' יושב בשבת בשעה שהי' יושב בישיבה לא הי' יושב וכו' אלא ע"ג קרקע וכו' תחכמוני אמר רב א"ל הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה, ראש השלישי, תהא ראש לשלשת אבות, פירש"י וכן הכותב, כדכתיב ודוד עבדי נשיא עליהם. ובמהרש"א א ז"ל פי' עפ"י דאיתא בשלהי פסחים בסעודה דלעתיד דג' האבות ימנעו מלברך ודוד יאמר לי נאה לברך וכו' ע"ש והיינו שהוא ראש לג' אבות שהגדול מברך עכ"ל, ונ"ל דרש"י והכותב מיאנו לפרש כמהרש"א, משום דכבר הבאתי לעיל (תענית ה' ע"ב) בשם בנין אריאל בשם של"ה ועוד גדולים אחרים שכתבו הטעם כי נאה לדוד לברך לפי שבא מרות המואבי' והוא כמו אורח דקיי"ל אורח מברך עיי"ש, א"כ א"א לומר שהוא ראש לג' אבות יען שהגדול מברך, לכך פירשו משום דכתיב ודוד עבדי נשיא עליהם

י"ז. רבי אלעאי אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ וכו' -- כ' בדברי שאול לכאן וז"ל עיין תוס' מ"ש בשם ר"ח שעי"ז לבו נשבר אך לשון מה שלבו חפץ לא א"ש וכו' ולפענ"ד נראה דהכוונה עפימ"ש הרמב"ם בפ"ב מגיטין בביאור יקריב אותו לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דלכאורה גם זה מקרי כפייה וכתב דהכוונה היא דבאמת האדם חפץ שיעשה טוב כי הנפש תכסוף לטוב ורק שהשאור שבעיסה מעכב ולכך כל שכופין אותו והיצר