ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א ריג

בדף כ"ט ע"ב אר"י אמר רב בכל יום ב"ק יוצאת ואומרת כל העולם כולו נזון בשביל. תנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובין מע"ש לע"ש -- כתב ביד יוסף שבגליון העין יעקב לכאן הא דהיה די' לו בקב לא פחות ולא יותר, משום שבקב יש כ"ד בצים וג' בצים הם שיעור סעודה אחת, נמצא יש בקב שמונה סעודות, ור"ח היה צם בכל יום, ואם כן הי' די לו, ח' סעודות, ה' לה' ימים, וג' על שבת, עכ"ל -- וק' לי היאך הי' רחב"ד רשאי לצום בכל יום, הלא אמרינן לעיל דף י"א ע"ב וכן מובא להלכה בשו"ע או"ח סי' תק"ע ס"ב ת"ח אינו רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים עכ"ל עיי"ש וצ"ע. [ובגוף המאמר אמרתי רמז חנינא בן דוסא ראשי תיבות למפרע דיו בקב חרובין]

בדף כ"ז ע"ב אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ישראל חוטאים. לפניך, ואתה עושה להם כדור המבול כתב בהגהות הגאון מהר"ץ חיות ז"ל, צ"ע איך עלה ע"ד אברהם אבינו לחשוב זאת אחרי שכבר נשבע הקב"ה בימי נח שלא יביא עוד מבול על הארץ ואפשר דהכוונה שיעשה עמהם כלה כדור המבול אולם לא ע"י מבול מים רק ע"י מבול אש וכדומה עכ"ל -- ואני תמה שלא זכר שר גמ' דסוטה דף י"א ע"א והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת הוא מביא יעו"ש -- ועיין בס' עץ יוסף שעל העין יעקב סוטה דף הנ"ל שכתב דיש בזה הרבה מאמרי חז"ל הסותרים זה את זה עייש"ה. ועיין גם בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קמ"ה וקמ"ו מ"ש בענין זה ואכמ"ל בזה

בפסקי תוספות במסכתין סי' ח' כתב וז"ל, ת"ח כל אחד מודה לחבירו בין על האמת בין על השקר עכ"ל, והוא תמוה מאד, וגם לא: נמצא רמז לדבר הזה לא בגמ' ולא בתוס' וכבר נתקשה בזה בתשו' חת"ס ז"ל חלק ו' סי' ס"ו ונדחק לפרשו יעו"ש, אמנם לפענ"ד נראה בפשיטות דהפסקי תוס' הנ"ל שייך למ"ש בגמ' דכאן דף ז' ע"א א"ר חמא בר חנינאי מ"ד ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו מה ברזל זה אחד. מחדד את חבירו אף שני ת"ח מחדדין זה את זה בהלכה וכתב מהרש"א ז"ל בח"א שייכות זה המאמר להכא. משום דאמרינן לעיל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו. סם המות דהיינו בלומד לקנטר כמ"ש התוס' אל תחשוב דבב' ת"ח שבא א' לסתור ולהקשות על דברי חבירו שזהו ג"כ בכלל לקנטר ושלא לשמה, דאינו כן אלא דלא באו רק לחדודי ומעלה הוא בת"ח כמו ברזל בברזל שהוא מחדד את חבירו עכ"ל -- וענין החידוד הוא כמ"ש מרן החיד"א ז"ל בפתח. עינים ריש מס' עירובין, על מאמר הגמ'. שם במחלוקת ב"ש וב"ה דיצתה בת קול ואמרה להם. אלו ואלו דברי אלקים חיים הן, ופשר דבר כתבו המפורשים דמ"ש אלו ואלו דברי אלקים חיים אין פירושו דשניהם אמת אלא להיות דאין האור ניכר אלא מתוך החושך נמצא דהסברא המנגדות תועיל להבין היטב הסברא האמיתית בעצם ומצד זה קרי בה נמי דברי אלקים חיים ולעולם דסברא אחת. אמת והסברא אחרת אינה אמת עכ"ל החיד"א ז"ל עיי"ש, וזה ענין ב' ת"ח המחדדין זא"ז בהלכה דהסברא השקריית המנגדת תועיל להבין היטב הסברא. האמיתית, ועל כן, ת"ח. כל אחד מידה לחבירו. (ומודה דכאן אינו מענין הודאה, רק הוא מענין נתינת תודה כמו מודים אנחנו לך וכו' כ"ז שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך וכו') ר"ל כל אחד נותן תודה לחבירו, בין על סברת אמת ובין על סברת שקר המתנגדת לסברתו, וז"כ מ"ש הפסקי תוספות, ת"ח כל אחד מודה לחבירו בין על האמת בין על השקר, לפי שע"י סברת שקר ניכר ומובן היטב הסברא האמיתית, וא"ש נכון מאוד בעזהי"ת

בדף כ"ה ע"א בעובדא דר"א בן פדת דאמר לי' הקב"ה ניחא לך דאחריב עלמא והדר אבריי' ואפשר דמברית בשעתא דמזוני, ואמר לי' ר"א בן פדת שני דחיי (שחייתי כבר) נפישי, או דחיינא (שאני עתיד לחיות), ואמר לי' הקב"ה דחיית (פירש"י מה שכבר חיית מרובים ממה שאתה עתיד לחיות), ואמר ר"א בן פדת אי הכי לא בעינא פירש"י דתיחרבי לעלמא) כתב בס' בית שמואל אחרון פ' תולדות בשם זקינו רבינו מהר"ם לובלין ז"ל שפירש דהנה איתא בגמ' רפ"ד. דעירובין שלשה דברים מעבירין על דעת קונו, ואחד מהם עניות, ובודאי ר"א לא הי' חושש על פרנסה רק שהי' ירא שלא יעבירו העניות על דעת קונו, ואיתא בגמ' כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא, לכך כשאמר לו הקב"ה, דנפישי יומי דחיית כבר, א"כ מובטח שלא יעבור על דעת קונו, לכך אמר אי הכי לא בעינא ע"כ דפח"ח. (שו"ר באהבת איתן שבגליון העין יעקב שכ' ג"כ כזה ולא. ידע שכבר קדמו בזה רבינו מהר"ם

לובלין ז"ל: תסו

תם ונשלם בעזרת ה' מסכת תענית :והוא ישמיענו ברחמיו שנית: מסכת מועד קטן ה. רמז לציון קברות מן התורה מנין שנאמר וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון יש לפרש ע"ד מוסר. דלכך צריך לציון הקברות כדי שידע ששם נקבר אדם ועי"כ החי יתן אל לבו לסבל מצוה ומע"ט ולשוב בתשובה ולהכין צידה לדרך, וז"ש רמז לציון קברות וכו' שנאמר וראה עצם אדם ויתבונן מה סופו בו שהולך