ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א ריב

להאיש העני, כי הוא איננו רואה השגחת ה' ולבו יסיתהו כי כחו ועוצם ידי עשה לו החיל הזה, וקשה מאוד כי בניו אחריו ישארו יהודים נאמנים לעמם ולדתם, ואף כי מעמדו איתן עד כי אף כל רוחות שבעולם אינן מזיזות אותו ממקומו, עכ"ז כאשר יהפך עליו עליו הלילה ויקר מקרה רע כי יאבד כספו בעסקיו הלא אז רע ומר מצבו מהעני מלידה מבטן וזה הוא שיציירו לנו רז"ל כי אחי' קילל את ישראל בקנה כלומר שיהיו עניים ושפלים, אבל מעלה רבה הוא להם כי היא מדה טובה להם לישראל, (א) מה קנה זה עומד במקום מים" כי עומד הוא על מימי התורה כי קובע הוא עוד עתים לתורה (ב) "וגזעו מחליף" כי גם בניו מגדל הוא על מבועי התורה וכשמת ישארו אחריו דור ישרים (ג) "ושרשיו מרוביו" כי גם אמונתו ובטחונו חזק בה' כי רואה הוא בעיניו בכל יום הנסים הנעשים לו ואיך שולח לו השי"ת פרנסתו עפ"י נס "ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן" כי כבר הורגל בדלותו ועל כל גל וגל שיעבור עליו מנענע הוא בראשו -- דממו הרוחות עמד הקנה במקומו כאשר יעבור ממנו היום צרה הרי הוא כמקדם אבל בלעם הרשע בירכן בארז וכו' כלומר שיהיו עשירים גבוהים ורמים כארזים והעשירות אינו מעלה טובה לישראל (א) כי מה ארז זה אינו עומד במקום מים' כי עסקיו לא יתנוהו לעסוק במי התורה (כ) "ואין גזעו מחליף" כי קשה מאוד שישארו אחריו זרע ירא ה' כאשר אנו רואים בעינינו כי אפילו אם הגבירים בעצמם עוד יראי ה' המה, אבל בניהם אחריהם יפרקו מעליהם עול היהודית (ג) ואין שרשיו מרובין" ואמונתו ובטחונו רפה בה' אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו" כי מצבו איתן וחזק כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו" אבל אם ההצלחה לא תאיר פנים אליו ורוח דרומית נושבת לצפון אשר מצפון זהב יאתה ונושבת מדרום לצפון הלא רע ומר גורלו יותר מהעני שלא אכל בטובה מעולם, עכדפח"ח: ודע כי מאמר חז"ל הנ"ל מסיים ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ס"ת נביאים וכתובים" ולקמן בע"ב במעשה דר' אלעזר בר"ש שנכנס ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, מסיים ולפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ס"ת ותפילין ומזוזית" וקצת קשה למה לא אמר כדלעיל לכתוב בו ס"ת ונביאים וכתובים וגם למה לא אמר לעיל כדלקמן לכתוב בו ס"ת ותפילין ומזוזות וצ"ע שו"ר דבעין יעקב נשמט לקמן כל מאמר ולפיכך זכה קנה וכו' וחידוש על המפורשים שלא נתעוררו בכ"ז]

אחר כותבי ראיתי דמש"ל בשם אורח ישרים בשם חכם א', כל זה כתוב כבר בס' ערוך לגר סנהדרין דף ק"ה ע"ב. ומובא כבר בשמו בחדושי גאונים שנדפס בגליון העין יעקב לסנהדרין דף הנ"ל עיי"ש, אך יען שכבר העתקתיו לא רציתי למוחקו ובפרט מאחר דאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד

בדף כ"א ע"ב אבא אומנא הוי אתא לי' שלמא ממתיבתא דרקיעא הל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, ולרבא כל מעלי יומא דכיפורי, וכתב הגאון רבי הילל ל"ש ז"ל בס' מקרי דרדקי פ' אחרי וז"ל, וראיתי בס' קול יודא קושי' בשם הגאון מהו' מרדכי מקראטשין דא"כ למה התענה רבא שני ימים ביו"כ משום ספיקא. עיין (ר"ה דף כ"א ע"א) הלא הי' יכול לידע מתי יהי' יו"כ משלמא דאתי לי' עיו"כ, לענ"ד לא הבנתי קושיתו מעיקרא, משום דאם היו אומרים לו משמים שהיום בעת ששלחו לו השלום שהוא עיו"כ, אזי הי' יכול לידע שמחר יהי' יו"כ אבל תלמודן רק אמר דבכל שנה באותו יום שהוא לדידן עיו"כ אז הי' בא אצלו הבת קול של שלמא, וא"כ עדיין ספק אצלו אם הוא ביום ח' או ביום ט' תשרי עכ"ל

בדף כ"ט אר"י ברי' דר"ש בר שילת משמי' דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית לי' דינא בהדי עכו"ם באב לשתמט מיני' דריע מזלי' דישראל באדר ליזל בהדי דבריא (גירסת הראש ז"ל דתקיף) מזלי דישראל -- באו"ח סי' תקנ"א ס"א כתב המחבר משנכנס אב כו' ובר ישראל דאית לי' דינא בהדי עכו"ם לישתמיט מיני' דריע מזלי' וע"ז כתב המג"א שם סק"ב לישתמיט מיני' עד ר"ח אלול (רי"ו וכ"מ בגמ') עכ"ל, ופי' המחה"ש והפמ"ג כוונתו ז"ל מדקאמר האי בר ישראל דאית לי' בהדי עכו"ם באב לישתמט מיני' וכו' ומדנקט באב סתם משמע כל החודש אפי' אחר ט"ב יעו"ש, אמנם מרן החת"ס ז"ל בהגהותיו לשו"ע או"ח (שנדפס בשו"ע דפוס באלאבאן) כתב דכוונת המג"א ז"ל במ"ש וכ"מ בגמ' היינו משום דומיא דאדר (ר"ל כמו באדר ליזל בהדי' כל החודש ה"נ באב לשתמיט מיני' כל החודש דבחדא מחתא אמרה רב פפא) והנה לכל שני הפירושים האלו במג"א ז"ל מוכח דמרן המחבר לא ס"ל כדעת המג"א ז"ל, דהא המחבר כתב סתם ובר ישראל דאית לי' דינא בהדי עכום לישתמט מיני' וכו' והשמיט מלת "באב" א"כ ש"מ דסובר דלא לישתמיט מיני' כל החודש, אלא עד אחר ט"ב, שאז תו ליכא הך דינה דממעטין בשמחה, ומשום דומיא דאדר נמי לא שייך לומר בדעת המחבר דהרי הוא ז"ל השמיט כל הך דבאדר ליזל בהדי' דבריא מזלי ולא כתבו לא כאן ולא בהלכות מגילה, א"כ משמע מכל זה דמרן המחבר ז"ל לא ס"ל כדעת המג"א ז"ל דלישתמיט מיני' עד ר"ח אלול וע' שם בהגהות חת"ס ז"ל הנ"ל שחולק על המג"א ז"ל וסיים בזה"ל, ויותר נ"ל הא דאדר החודש כולו בשמחה הוא משום דיום ט"ו אדר הוא תחלת יום ל' ששואלים ודורשים לפני הפסח נמצא ימי פורים ופסח חבוקים זה בזה וזה לא שייך באב וזה נראה לפענ"ד אמת בעזהי"ת עכ"ל עיי"ש והנה עפ"י דבריו הקדושים מצאנו פתרון לדברי רש"י ז"ל שפירש כאן, משנכנס אדר ימי נסים היו לישראל פורים ופסח עכ"ל ותמהו עליו פסח באדר מאי עבידתי', אמנם לפי דברי חת"ס הנ"ל דימי פורים ופסח חבוקים זה בזה א"ש מאוד וב"ה תיכף עלה במחשבתי סברא זו של החת"ס ז"ל אך לפי שלא מצאתי בשום ספר הסחתי' מדעתי אך עכשיו שמצאתי סברא זו מפורש יוצא מפי ח"ס ז"ל נתתי שבח והודי' להשי"ת שכוונתי לדעת גדול כמוהו, ובגוף דברי המג"א הנ"ל ראיתי אח"כ בס' קרבן נתנאל על הרא"ש ריש פ"ד דתענית אות ד' שהביא דברי המג"א וכתב עלי' ואני אומר מלישנא דגמ' משמע עד לאחר ט"ב בלחוד דהא רב פפא אמר הלכך דקתני ממעטין בשמחה לישתמיט מיני' ואיסורא דאין משמחין אינו נוהג אלא עד אחר ט"ב, וז"ל הזוהר בפ' יתרו דף ע"ח ע"ב עשו נטל ברזא דיליה תרין ירחין תמוז אב כו' ואפי' אב לאו דילה אלא ט' יומין אינון דיליה ולא יתיר ואיתאביד ולא אישתכח עכ"ל משו"ה לישתמיט מיני' דנכרי עד ט"ב דעשו ולא צריך יותר וכן עמא דבר עכ"ל ולפענ"ד קצת קשה דהא כראה שהגמרא חולקת בזה על הזוהר הקדוש דלפי"ד הזוה"ק הוי לן למימר האי בר ישראל דאית לי' דינא בהדי עכום אפילו תמוז נמי רזא דעשו וצע"ק [ועיי"ש עוד בזוהר פ' יתרו הנל יעקב נטל ברזא דילה תרין ירחין ניסן ואייר א"כ לפי"ז הוי לן למימר אפי' בניסן ואייר ליזל בהדי עכום לשפוט יען דניסן ואייר רזא דיעקב וצ"ע]: