ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א ריא

וזה דבר השמטה. בדף ט' ע"א אמרו חז"ל על פסוק ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והרי מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה רבינו באדר, אלא כיון. דהבאר הי' בזכות מרים והענן בזכות אהרן והמן בזכות משה, מתה מרים נסתלק הבאר וכו' מת אהרן נסתלקו ענני כבוד וכו' וכולם חזרו בזכות משה, מת משה רבינו נסתלקו כולם, והיינו דכתיב ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד מלמד שנסתלקו כולם בירח אחד וכתב הגאון רבי שלמה קלוגער ז"ל בפתיחה לס' "אבל משה" (הספד על הגאון בעל חת"ס ז"ל) וז"ל. והנה אם הכוונה כפשוטו הוי זה היפוך המושכל, דאדרבה כיון דמה דהוי בזכות אהרן ומרים כבר פסק כוחם, ומה דהוי עד הנה, הוי בזכות משה רבינו לבדו, וא"כ עתה מיד משה זכו, ואם נסתלקו ע"י מיתת משה רבינו נסתלקו ולמה נדמה להם עתה כאלו בירח אחד מתו. ולכך נראה הכוונה כך דוודאי אם מתחלה הי' הבאר בזכות מרים וענני כבוד בזכות אהרן, בעכ"ח הי' צריך להיותן דוקא על ידן ולא ע"י משה, כי אם הי' ראוי להיות כולן ע"י משה, למה הוצרך תחלה להיות עבור אהרן ומרים, וגם ליישב מה שהקשה המהרש"א דא"כ אם חזרו בזכות משה למה נסתלקו תחלה, ולכך נראה דהכוונה כך, ע"פ מאי דאיתא בשבת דף קנ"ב ע"ב דא"ל ההוא צדוקי לר' אבהו אמריתו נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכביד אובא טמיא היכי אסקי' לשמואל בנגידא, א"ל התם בתוך י"ב חודש הוי דתניא כל י"ב חודש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י"ב חודש הגוף בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת עיי"ש, הרי חזינן דתוך יב"ח עולה ויורדת ואחר יב"ח עולה ואינה יורדת. מיהו נראה דהיינו דוקא לאלו שאין מתים בנשיקה לאלו יש חילוק בין תוך יב"ח לאחר יב"ח אבל לאלו שמתו בנשיקה אין חילוק בזה, דהנה ענין נשיקה אחז"ל דזה היי דבוק רוחא ברוחא וא"כ הני שמתו בנשיקה (כמ"ש להדיא באהרן על פי ה:

' וחז"ל אמרו דאף מרים בנשיקה מתה רק שלא נאמר בה על פי ה' דאין זה כבוד כלפי שכינה) נתדבק תיכף נשמתן בו יתברך והוי בהו תוך יב"ח כלאחר יב"ח ונשמתן עולה ואינה יורדת מיד. אך נראה דהיינו דוקא אם אין צדיק בדור, הגדול מהם, אז העוה"ז במה נחשב הוא, וכיון דהם גנוזות תחת כסא הכבוד ודבוקות בו יתברך מה להם לחזור לעוה"ז השפל, ולכך אין חוזרין עוד, אבל אם יש צדיק גדול בדור שהשכינה שורה עליו, אז העוה"ז חשוב מאד וכעין שאחז"ל תענית כ"א ב' דלא המקום מכבד האדם רק האדם מכבד את המקום ולמדו כן משכינה גופא ומהר סיני. ואם כן כשהשכינה בשמים הוי שם עיקר והעוה"ז טפל אבל אם השכינה בעוה"ז הוי כאן עיקר והשמים טפל, ובפרט דדיו לעבד להיות כרבו אם הוא ית' חוזר לעוה"ז גם הם חוזרין עמו, (ובפרט אם הצדיק שבעוה"ז גדול מהם א"כ כל שלמטה ממנו כלולין בו והמה משרשו, לכך הטפל נמשך אחר העיקר וכיון דהשורש בעולם גם המה בעולם) ולכך שוב הם עולים ויורדים כמו בשאר הצדיקים תוך יב"ח. וז"ש חז"ל דכולם חזרו בזכות משה. היינו אהרן ומרים הם חזרו בזכות משה, דהרי בימי משה רבינו הוי עיקר השראת הקב"ה באהלו של משה, וכמ"ש במדרש שמלאכי השרת היו שואלים איה הקב"ה והיו אומרים באהלו של משה, וא"כ אז הוי העוה"ז עיקר יותר משמים ומשה רבינו הוי שורש כל נשמתן לכך הם חזרו לעולם, וכיון דהם חזרו שוב הוי הבאר בזכות מרים וענני כבוד בזכות אהרן כבתחלה, וא"כ א"ש, כיון דגם בשאר צדיקים דנפשם חוזרת תוך יב"ח מ"מ אמרינן בש"ס דנשמתן עולה ויורדת, משמע בתחלה עולה ואח"כ יורדת. כן ה"נ הוי במרים ואהרן תחלה כשמתו ברגע ראשונה עלו, ולכך נסתלק הבאר והענן עמהם, כיון דלא היו בעולם, אך אח"כ חזרו הם בזכות משה לכך חזרו הבאר והענן בזכותן, אבל כיון שמת משה רבינו ממילא גם הם לא חזרו עוד לכך באמת כתיב ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד דבאמת נסתלקו כולם בירח אחד. עכ"ל ודפח"ח ש"י

בדף כ' ע"א מ"ד נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, טובה קללה שקילל אחי' השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע, אחי' השילוני קיללן בקנה, אמר להם לישראל, והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן, דממו הרוחות עמד הקנה במקומו, אבל בלעם הרשע בירכן בארז שנאמר כארזים מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתי והופכתו על פניו בס' אורח ישרים מביא בשם חכם א' רעיון נחמד ע"ז המאמר כי הנה שלמה ע"ה בקש ריש ועושר אל תתן לי ואמר החכם גדול נסיון העושר מנסיון העוני, כי כאשר יתן ה' לאדם הון ועושר צריך הוא מאוד לשמירה מעולה שלא יטה לבו מה' כי האיש העני עפ"י רוב לבו נאמן עם אלהיו וקובע הוא עתים לתורה כפי יכלתו, ואמונתו בה' חזקה כי הוא רואה השגחת השי"ת בכל יום איך הוא שולח לאיש לחם חוקו, וגם את וגם את בניו אחריו מגדל הוא בדרך התורה והמצוה, וישארו אחריו זרע ברוכי ה' ויראי אלקים, ואף אם ח"ו יעבור עליו יום סופה וסער, אמנם מאשר הורגל בעוני ובמצוק לא יעכרו את רוחו עד דכא, ואם אך תעבור ממנו המצוקה הרי הוא כמקדם. אבל לא כן האיש העשיר אף אם הוא עוד לבו רד עם אל ועם קדושיו עוד נאמן הוא עכ"ז. מרוב טרדותיו מעסקיו הרבים אשר אפפוהו איננו יכול לקבוע לו עוד עת לתורה, וגם אמונתו ובטחונו רפה ואיננה חזקה כמו