ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רי

הן בעודו בעה"ז והן אחר שובו למנוחתו ולכן מדמהו לתמר ולארז, דבעה"ז הצדיק דומה לתמר שגדל בעמק בשפלות ובחוסר כבוד, ואחרי שובו לחיי עד דומה לארז בלבנון המתעלה על כל וזהו מצד עצמו, ומצד תועלתו לעולם מדמהו בעה"ז לתמר שעושה פירות מתוקים שנהנים אחרים מהם כן הצדיק על דרך שפירשנו לעיל אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו" שאחרים נהנים מפרי מעלליהם של הצדיקים, אבל הייתי סובר שהוא כתמר שאין גזעו מחליף כן הצדיק אינו מועיל לדורו רק בהיותו בעה"ז שמסגל מצות ומע"ט, אבל כשנגדע מעה"ז ושב למנוחת חיי עד יכול שאין גזעו מחליף שאין לו עוד זכרון ותועלת להדורות שאחריו, לכך מדמהו לארז שגזעו מחליף, ובאיזה אופן הוא התועלת שלו, זה מפרש הפסוק שאחריו, שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו, דלכאורה לאו סיפא רישא, דשתולים ויפריחו הם מתנגדים, וכן בית וחצרות, וגם למה אמר יפריחו לשון הפעיל, ולא יפרחו כמש"א יפרח לשון קל, אבל ע"פ דברינו יפורש, דידוע מאמר התנא באבות, העה"ז דומה לפרוזדור בפני העה"ב, ולזה העה"ז נקרא חצר והעה"ב בית, ולכן אמר דלענין זה דומים הצדיקים בעה"ב לארז שגזעו מחליף בעה"ז, דגם שתולים בבית ה' בשכבר עומדים נטוע במקום נאמן בבית ה' בעה"ב עוד יפעלו שיהיו פורחים העומדים עדיין בחצרות אלקינו בעה"ז, בתורתם וזכרון מעשיהם הטובים אשר הניחו לברכה שם יאירו עיני הבאים אחריהם וילהיבו לבבם להיות כמוהם לפרוח כתמר בחצרות אלקינו עכ"ל ודפח"ח

מעשה בר"א שירד לפני התיבה ואמר כ"ד ברכות ולא נענה כסבורין העם שזה גדול מזה יצאתה ב"ק ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו כתב בחכמת מנוח הנדפס בש"ס ווילנא וז"ל שמעתי כי בס' בית אלהים מקשה א"כ מטעם שמעביר על מדותיו גדול ממנו ולמה אמר לא מפני שזה גדול מזה. ומתרץ שכל המצות שעשה ר"ע עשה ר"א כמוהו אלא שר"א הי' בטבע ובתאוה מוכן לעשות צדקה ולא הצטער על עשיית המצות ועשה כפי מדותיו, אבל ר"ע בטבעו ובתאותו הי' נוטה שלא לעשות המצות והוא כבש את יצרו ועשה על כרחו ונצטער במה שעשה הפך ממדותיו (המוחלטים מאביו) ולכך נקרא מעביר על מדותיו עכ"ל

כ"ט. משנכנס אדר מרבין בשמחה -- פירש"י משנכנס אדר ימי נסים היו לישראל פורים ופסח עכ"ל, והוא תמוה דפסח הוא בניסן ומאי ענינו לאדר, ועיין בתשו' חת"ס ז"ל חאו"ח סי' ק"ס בד"ה א"נ וכו' מ"ש בזה ודבריו צ"ע קצת. והנה בפורים העבל"ט כטוב לבי ביין אמרתי לפרש דברי רש"י ז"ל בב' אופנים (א) י"ל כוונת רש"י להודיענו ענו דבשנת העיבור אין מרבין בשמח רק באדר שני מטעם מסמך גאולה לגאולה עדיף כמבואר במגילה דף ו' סע"ב ופירש"י שם גאולה לגאולה פורים לפסח יעו"ש וז"כ רש"י משנכנס אדר -- ואיזה אדר כ לזה כתב רש"י ימי נסים היו לישראל פורים ופסח -- הוי אומר משנכנס אדר היינו אדר שני מטעם מסמך גאולה לגאולה פורים לפסח וא"ש ודו"ק (ב) י"ל כוונת רש"י ז"ל דלולא פסח לא הי' פורים וכדאיתא בפסיקתא מובא בילקוט יהושע ד' ובילקוט אליעזר ערך פורים אות נ"ח, אכילת הפסח עמדה להם בימי המן, דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה, בלילה ההוא נדדה שנת המלך וביאור הדברים בדרך דרוש תמצא בספרי ילקוט הגרשוני יהושע סי' ד' יעוש"ה -- וז"כ רש"י ימי נסים היו לישראל פורים ופסח. דלולא שהי' פסח לא הי' פורים וא"ש ודו"ק אמנם אעפי"כ נלע"ד האמת בזה הוא מ"ש בעץ יוסף שעל הע"י לכאן בשם האלי' רבה ז"ל דמוכח מפרש"י זה דגם ניסן הוא כאדר ולכך כתב רש"י פורים ופסח משום דהי' קשה לרש"י נימא נמי משנכנס ניסן לכן פירש דבאמת כן כוונתו משנכנס אדר שהם פורים ופסח עכ"ל. (וע"ע לקמן בהשמטות שבסוף המסכת מ"ש עוד בזה)

ל: כל האוכל בשר ושותה יין בט"ב עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם נלע"ד הכוונה בזה, דהנה אמרו חכז"ל כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו, ואמר הגאון רבי משה טייטלבוים זצ"ל דהוא לטובת ישראל, דכל מה שמושך הגלות ובוששו פעמי מרכבות מלך המשיח, יותר ויותר חרב ושמם בית מקדשנו ותפארתנו, שכן טבע כל חורבא, כל זמן שלא תבנה ותכונן, תחרב בכל שנה ושנה יותר ויותר, וע"י חורבן ביהמ"ק בכל דור, ניצולים ישראל מעונש הראוי להם, כי הקב"ה שופך חמתו על עצים ואבנים והם ניצולים עכ"ד ודפח"ח אך מי שאוכל בשר ושותה יין בט"ב הוא כופר הכל ואין שם על לב כלל מחורבן ביהמ"ק ולכן ישלם לו השי"ת מדה כנגד מדה לשפוך חמתו עליו, לא על עצים ואבנים, והנה ידוע כי מלת "עיון" היינו העונש על החטא כמבואר בפי' האבן עזרא ז"ל בפ' בראשית בפסוק גדול עוני מנשוא יעוש"ה וז"ש כל האוכל בשר ושותה יין בט"ב, עליו הכתיב אואר "ותהי עונותם על עצמותם ר"ל שיבוא עונשם על עצמם דייקא. שאינם ניצולים ע"י ששופך חמתו על עצים ואבנים רק רעה תבוא אליהם על עצמם ובשרם וא"ש ודו"ק. (ומורי חמי הגאון רבי עמרם בלום זצ"ל בעל שו"ת בית שערים, אמר בדרשה אחת בש"ק נחמו, בעמדו לייסר בשבט פיו ולהוכיח את קצב בשר אחד, שאמרו עליו שאכל בשר ושתה יין בט"ב, דלכאורה מגיע עונש גדול לקצבים על שנותנים הבשר לעשירים והעצמות להעניים, כי הלא העניים משלמים ג"כ מחיר הבשר כמו העשירים, ולמה גוזלים ממון עניים בתתם להם העצמות לבד, אך הנה אפשר להמליץ בעדם שעושים כדין, כי הלא אמרו חז"ל משחרב בית המקדש ניטל טעם בשר וניתן בעצמות. א"כ דטבא להו עבדי להו לעניים שנותנים להם העצמות שהוא חלק המובחר שבי טעם הבשר, אך באמת הלא אוכלים ושותים בט"ב וא"כ כופרים בגמרא הנ"ל דמשחרב בית המקדש וכו' דהא אין מאמינים בהחורבן כלל, א"כ שפיר עליהם הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם, כלומר על שנותנים העצמות שלהם להעניים, ודפח"ח)

אמר רשב"ג לא ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ בשלמא יוה"כ יום סליחה ומחילה וכו' אלא ט"ו באב מאי היא אר"י אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבא זה בזה (פי' שהיתה אשה יכולה להנשא לבעל שהוא משבט אחר) וכתבו התוס' יום שהותרו שבטים לבא זה בזה. פירוש דהיינו יום טוב עכ"ל ונתחבטו כל המפורשים להבין דברי התוס' וחידותם (ועיין בעץ יוסף ובענף יוסף מ"ש בזה) ולפענ"ד הענין כפשוטו עפי"מ שנא' בסוף פ' מסעי זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים. והפסוק הזה הוא אלי' וקוץ בה, לטוב בעיניהם וכו' אך למשפחת וכו' ומה תעשה האשה אם איש משבט אחר הוא טוב בעיני' ולא האיש משבט אבי' ואם תהיה מוכרחת עפ"י התורה שלא תקח האיש הטוב בעיני' הלא היום ההוא יום רע יחשב בעיני' ולא יום טוב. אך יום שהותרו שבטים לבא זה בזה, אותו יום הוא תהיינה לנשים יו"ט במילואו כלומר אך טוב בלי קוץ בה

סליק מסכת תענית בס"ד.