ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רח

יעקב אבינו לא מת עכדפח"ח. [ועיין בנפש יהונתן דפוס פיעטרקוב תרס"ב ותראה שגם הגאון ר' יונתן ז"ל הולך בדרך זה באופן אחר קצת, והי' ראוי להעתיק דבריו הקדושים אך לפי שנראה מדבריו דהי' לו גירסא חדשה, לימא מר מילתא "חדתא", ובכל הספרים שלנו וגם בעין יעקב ליתא מלת "חדתא" לכן לא העתקתי דבריו, ועם הקורא הסליחה]

כי הוה מיפטר א"ל ליברכן מר -- פרש"י כי הוה מיפטר רב נחמן מר' יצחק. והקשה בעץ יוסף מהיכן יצא לו לרש"י שהפי' כי אפטר הוא רב נחמן מר' יצחק ודילמא ר' יצחק מרב כחמן וע"ש מ"ש בזה. ולפענ"ד י"ל בפשיטות עפי"ד התוס' בערכין דף ה' ע"א ד"ה והא מר וכו' דאין דרך לקרוא לחבירו וכ"ש לתלמידו "מר" עיי"ש, א"כ כיון דמפורש לעיל בגמ' דא"ל רב נחמן לר' יצחק לימא "מר" מילתא א"כ מוכח דר' יצחק הי' רבו של רב נחמן מדאמר לי' ר"נ "מר" וא"כ שפיר אין. לומר דהפי' כי אפטר היינו ר' יצחק מרב נחמן דא"כ איך אמר ר' יצחק לרב נחמן תלמידו ליברכן "מר" אעכ"ח דהפירוש כי הוה מיפטר היינו רב נחמן מר' יצחק ופירש"י ז"ל מוכרח עש וא"ש: ו: ברוך רוב ההודאות, רוב ההודאות ולא כל ההודאות, אמר רבא אימא אל ההודאות עיין בפרמ"ג יו"ד סי' א' (שפ"ד סק"ד) הביא פלוגתת הרא"ה ומשמרת הבית, דהרא"ה סובר דרוב מצויין אצל שחיטה כו' רוב לאו דוקא אלא כל, ומשמרת הבית סובר דכל היינו רוב שייך שפיר, אבל רוב דליהוי כל זה לא מצינו עיי"ש. ומגמ' דכאן דפריך רוב ההודאות ולא כל ההודאות מבואר להדיא כמשמרת הבית. דאי כהרא"ה, א"כ מאי פריך דילמא לכך מברך רוב ההודאות, כדי להשמיעני חידוש בברכותיו דרוב היינו נמי כל, כמ"ש הרא"ש בפסחים פ"ק גבי על ביעור חמץ ומובא בטו"ז או"ח סי' קס"ז סק"ד עיי"ש באורך, וצ"ע

ח. אמר ריב"ל כל השמח ביסורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם שנא' בהם עולם ונושע הכוונה עפימ"ש בעל תורת חיים ז"ל על מאמר הגמ' כל העולם כלו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. והכוונה. ע"פ מאמר המדרש מתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת הרחמים למדת הדין. ולכן כל העולם מתנהג החצי במדה"ד וחצי במדה"ר. ויען שאין כל אדם יכולים לסבול זה להתנהג עפ"י מדה"ד זולת הצדיקים האמתים הקרובים אליו ית' השמחים בחלקם ויודעים להסתפק, לכן מנהיג הקב"ה את צדיק א' ששקול כנגד כל העולם במדה"ד וכנגדו כל העולם מתנהג במדה"ר ועיין בס' קול יעקב ריש מגלת רות), וזה כוונת המאמר שלפנינו, כל השמח ביסורין שבאין עליו ומקבל עליו מדה"ד. מביא ישועה לעולם, שעי"כ כל העולם כולו מתנהג במדת הרחמים וא"ש

ט. אשכחי' ר' יוחנן לינוקא דר"ל א"ל אימא לי פסוקיך א"ל עשר תעשר א"ל ומאי עשר תעשר א"ל עשר בשביל שתתעשר א"ל מנא לך א"ל זיל נסי "ל ומי שרי לנסוי להקב"ה והא כתיב לא תנסו את ה' איל הכי א"ר הושעיא חוץ מזו שנא' הביאו את המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת וגו' והריקותי לכם ברכה וגו' כ כתב בס' אהבת יהונתן בהפטורה לפ' אמור. יש לדקדק מה אל מנא לך. הא קרא קדריש עשר תעשר. רק י"ל דהי' קשה לו לר"י הלא זהו שלא כדרך הטבע דהלא אין הברכה מצויי' אלא בדבר הסמוי מן העין ומעשר וודאי מדוד ומנוי הוא ולכך קאמר מנא לך. והשיב לו אין דכתיב ובחנוני נא בזאת ור"ל דמפני מה אין הברכה מצוי' אלא בדבר הסמוי מן העין לפי שאין כדאי לנו לעשות נס בגלוי. הלא השם ייעד זאת והבטיח לנו בזה שיעשה לנו נס אפי' בגלוי עכ"ל

כתב בס' כוכב מיעקב בהפטורה לשה"ג וז"ל. ובחנוני נא בזאת וכו' ביאור זה מדוע בחר השי"ת דוקא לנסות אותו בנתינת המעשרות ולא במצוה אחרת משל לסוחר בא אל עיר עם עגלה טעונה סחורות של מלבושים ובאו קונים לקנות מידו זה עשרים חתיכות וזה שלשים חתיכות, והם שואלים אותו על מדת כל חתיכה, השיב ואמר כל החתיכות שוות וכל אחת מחזקת ששים אמה, והקונה הלא לא יאמין ויחפוץ למדוד הסחורה למען ידע האמת אתו אם לא, אמן הסוחרים אין דרכם בכך למדוד כל החתיכות אשר היא מלאכה גדולה ורבה, אבל זה דרכם לבחור חתיכה א' מן הסחורות ואותה יוציאו מן העגלה וימדדו אותה וממנה יעמדו על כולם, אמנם איזה היא החתיכה אשר יבחר הקונה למדוד, הלא וודאי דרך הקונה לבחור אותה חתיכה הנראית לעין דקה וקלה מכולם, ואז אחר שימדוד אותה וימצא בה מדתה, לא יהי' עוד בלבו ספק על כל החתיכות -- כן הקב"ה בא לבני ישראל בסחורות רבות תרי"ג חתיכות ואמר להם שהם מסוגלות מאוד לכל הטיב ולכל הצלחה וברכה, והאדם במה שהוא בי"ד לא יערב לו עסק כ"א אחרי בחנו אותו לעמוד על פעולתו ועל תכלית סגולתו, אכן לנסות כל התורה הלא יש בה תרי"ג סחורות וראוי א"כ לבחור אחת מביניהן לבחון אותה לעמוד על כולן, ואיזה היא האחת אשר ראוי לבחור לנסיון לעמוד על ידה על ההבחנה בכולם, נדיב נדיבות יעץ לבחור במצות מעשר, כי לפי הנראה אל העין הלא הנותן יהי' נגרע על ידה מערכו ונפחת ממה שהי' לו, ואחר אשר יבחנו במצות מעשר וצדקה וימצאו ברכה, אז יהי' להם הבחנה אמיתיית על כל המצות, וזהו ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לך ארובות השמים והענין נכבד עכ"ל ודפח"ח

א"ל עשר תעשר -- א"ל ומאי עשר תעשר פירש"י אמר ינוקא לר' יוחנן מאי עשר תעשר -- ולפי"ז משונה הך א"ל השני מכל א"ל הב' שבש"ס דכאן מוסב כל השני א"ל על הינוקא ושניהן אמר הינוקא בזאח"ז ואילו בכל הש"ס א"ל השני מוסב על המ"ד האחר -- אמנם באמת מצינו כה"ג לקמן במסכתין דף כ"ד ריש ע"א יומא חד שמעי' (פירש"י רב אשי לר' יוסי בר אבין וכו') א"ל (רב אשי) ובין סנפיריו, א"ל (רב אשי) ולא סביר לה מר דההיא ר' יוסי בן ר' אבין אמרה עייש"ה, הרי ללשון ראשון של רש"י הנ"ל דיומא חד שמעי' רב אשי לר' יוסי בר אבין, עכ"ח מוכרחי' אנו לומר גם שם דכל השני אמר לי' מוסב על רב אשי ושניהן אמר רב אשי בזאח"ז, ועיי"ש בהגהות הגאון ר' בצלאל ראנשבורג זצ"ל -- ויען דחידוש הוא ציינתיו לזכרון: י'. ארץ ישראל משקה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו משקהו ע"י שליח שנא' הנותן מטר על פני חוצות -- צ"ב לשון "וכל העולם כולו" לפימ"ש הטו"ז באו"ח הלכות ראש השנה בנוסח "ומלוך על כל העולם כולו. דהיינו לאפוקי רובו ככולו רק כל העולם ממש, א"כ כאן א"א לומר כל העלם כולו ממש דהא א"י משקה הקב"ה בעצמו ועכ"ח היינו רובו ככולו א"כ מוכח דאף דקאמר לשון "כל העולם כולו אעפי"כ היינו רובו ככולו וצ"ע. (ועיין בילקוט הגרשוני על תהלים