ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רז

בסעודה שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה. בתר דסעיד א"ל הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת. א"ל וכי בכדי ספדו ספדייא וחנטו חנטייא. א"ל מקרא אני דורש שנא' ואתה אל תירא עבדי יעקב כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כתבו בתוס' יעקב אבינו לא מת וכן משמע דכתיב ויגוע ולא כתיב וימת וכו' עכ"ל. והנה כדבריהם איתא ברש"י בחומש פ' ויחי (סימן מ"ט פסוק ל"ג) ויגוע ויאסף ומיתה לא נאמרה בו וארז"ל יעקב אבינו לא מת עכ"ל. ועיין בילקוט שמעוני מובא מאמר חז"ל דיעקב אבינו לא מת בפסוק הנה אנכי מת. ופלא מה שייכות למאמר הנ"ל אל פסוק זה יותר הו"ל להסמיכו אל פסוק ויגוע ויאסף או להפסוקים ויחנטו הרופאים כו' ויספדו שם כו' ויקברו אותו וכו' דכל זה הי' רק למראית העין שנדמה להם שמת אבל חי הי' כפירש"י בכאן. אבל כוונת המחבר ילקוט שמעוני ז"ל עמוקה מאוד ברמז הרומז על מ"ש במדרש תלפיות, הפרש בין אני לאנכי, אני מורה על מהות הדבר, ואנכי מורה על הדבר שנראה ושמדמה לחוש הראות, ולכן תראה דבסיני אמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך ולח אמר אני משום דבסיני נדמה להם כזקן אבל לא יכלו לראות מהותו חלילה כי הוא בלבד דוקא מכיר מהותו, ותראה שיעקב אמר הנה אנכי מת וגו' דהנה יעקב לא מת אלא שנראה להם שמת ולזה אמר הנה אנכי מת כלומר הנראה לחוש העין אמנם מהותו אינו מת ולזה לא אמר הנה אני מת עכ"ד המדרש תלפיות. וזה הי' כוונת הילקוט דהי' קשה לו למה אמר הנה אנכי מת ולא אמר הנה אני מת, לכן הביא דברי חז"ל דיעקב אבינו לא מת ולכך שפיר אמר תלשון אנכי וכדברי המדרש תלפיות הנ"ל וא"ש מאוד מאוד ב"ה

ובגוף המאמר שלפנינו כתב בס' בנין אריאל ס"פ ויחי וז"ל. ראוי להתעורר מה ראה ר' יצחק שאמר מימרא זו בתר דסעיד. ונראה לפי שר' יצחק הי' אורח בסעודה זו שזימנו רב נחמן כדמשמע שם ורצה ר' יצחק לרמז לו שנכון ליתן לו כוס של ברכה כי האורח מברך והי' אפשר להשיב על רמז שאלתו. לכן הקדים לומר הך דר' יוחנן יעקב אבינו לא מת. כי הרב של"ה בהל' פסח דף קי"ט ע"ב ועוד גדולים אחרים כתבו אהך מימרא דפרק ערבי פסחים דלעתיד לבא הקב"ה עושה סעודה לצדיקים ונותנים כוס של ברכה כו' ודוד המלך אומר אני אברך ולי נאה לברך שנא' כוס ישועות אשא כו' וכתבו הם הטעם כי נאה לו לברך לפי שבא מרות המואבי' והוא כמו אורח דקיי"ל אורח מברך עיי"ש באורך הרי שיש. ללמוד מזה דאורח מברך אמנם לפי הגמרא אין הכרח משם לדין זה אלא מטעם המפורש שם שנותנים לאברהם לברך ואמר אני איני מברך שיצא ממני ישמעאל. וכן יצחק אמר שיצא ממנו עשו. יעקב נשא שתי אחיות וכן כולם עד דוד הגדיל. וא"כ אין ראי' משם שאורח מברך אך אם נאמר שיעקב אבינו צדיק גמור הי' לא נמצא בו שמץ דבר הפוגם אפילו כל שהוא [ועל ב' אחיות כבר נמצא בדברי הרא"ם ומהרש"א בח"א טעמים נכונים] ואפ"ה נותנים הכוס של ברכה לדוד נראה מזה דדין הוא שאורח מברך וא"כ י"ל דר' יצחק שנת בבית רב נחמן וסעד, שם, הוא הי' סובר דיעקב אבינו איש תם ושלם בכל מעשיו אין בו דופי אשר ימנעהו לברך על הכוס ישועות ואפ"ה זכה בו דוד מפני הטעם הנ"ל דאורח מברך וא"כ גם הוא ראוי לכך -- אמנם על זה הי' מקום להקשות דאיך אפשר לומר שלא הי' ביעקב שום חטא ושגם א"כ הא דתנו רבנן (בשבת נ"ה ב' ובב"ב י"ז א') ארבעה מתו בעטיו של נחש וכו כ"ש תקשי אמאי לא חשיב נמי ליעקב אעכ"ח יעקב נמצא בו חטא וא"כ י"ל דאפשר בשביל אותו חטא מנעו ממנו כוס של ברכה ואין ראיה דאורח מברך -- לפיכך בתר דסעיד א"ל ר' יצחק הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת וא"כ שפיר י"ל שיעקב אבינו כולו המים ושלם והא דלא חשיב לי' בהדי הנך ארבעה שמתו בעטיו של נחש היינו לפי שיעקב אבינו לא מת כלל ואי אפשר לאחשבי' עם אותן שמתו, וכיון שיעקב הי' שלם כולו בלא פגם, ואפ"ה נותנים הכוס שב ברכה לדוד עכ"ח צ"ל משום שהוא אורח ואורח מברך וחזר הדין שראוי ונכון ליתן לר' יצחק הכוס של ברכה כי הוא האורח עכ"ד הבנין אריאל ודפח"ח ש"י

ובספר קול ארי' להגאון מוה' ארי' ליב אבדק"ק בילסק כתב לפרש המשך ושייכות מאמר יעקב אבינו לא מת למאמר אין משיחין בסעודה, דהנה בבעל הטורים פרשת וירא על פסוק ויאכלו ויאמרו אליו אי' שרה אשתך כתב מכאן שאין מסיחין בסעודה היינו שלא שאלו עלי' כ"א אחר שאכלו -- והנה בגמ' ב"מ פ' הפועלים איתא ר"י ב"ר חנינא אמר דשאלו עלי' לשגר לה כוס של ברכה, וא"כ אין ראיה דאין מסיחין בסעודה די"ל דמשום דכוס של ברכה אין שייך רק אחר המזון לזאת לא שאלו מקודם כ"א אח"כ -- אך יש להקשות איך שייך כוס של ברכה כיון שלא הי' בהמ"ז דלחם לא הביא מפני שפרסה שרה נדה כדאיתא שם בב"מ ועכ"ח לומר דריב"ח דקאמר לשגר לה כוס של ברכה לא ס"ל שפרסה נדה והי' לחם ובהמ"ז. ולמ"ד פרסה נדה ולא הי' לחם עכ"ח הא דכתיב ויאמרו אליו בתר ויאכלו הוא משום דאין מסיחין בסעודה כמ"ש הבעה"ט, וקאי הבעה"ט למ"ד פרסה שרה נדה (וכן משמע במהרש"א פ"ק דר"ה דיש מחלוקות אם פרסה שרה נדה אם לאו ע"ש) והנה בגמ' שם ובס"פ הבע"י אמרו, מותר לשנות מפני דרכי שלום שאף הקב"ה שינה מפני ד"ש שאמר למה זה צחקה שרה כו' ואני זקנתי. והיא אמרה ואדוני זקן. וזה ההוכחה נראה דאינו כי אם למ"ד פרסה שרה נדה. ומתפרש אחרי בלתי היתה לי עדנה" בלשון פשיטות היינו שעל עצמה אין לה עוד פלא משום דהיתה לי עדנה, אך ואדוני זקן. וא"כ כל תמיהתה לא הי' על עצמה כי אם על אברהם והקב"ה אמר לאברהם שתמהה על עצמה והו"ל שפיר שינוי מפני ד"ש אבל למ"ד לא פרסה נדה ועכ"ח מפרש היתה לי עדנה בלשון בתמי' ועבר במקום עתיד כאלו הי' כתוב תהי' לי עדנה ותמהה על זה שאחרי בלותה איך יתכן שתהי' לה עדנה, ועוד גם אדוני זקן, וכן מפרש באמת הרמב"ן בפי' החומש, וא"כ כיון שגם על עצמה תמהה, לא שינה הקב"ה מאומה, שבאמת הי' המיהתה גם על עצמה רק שקיצר הקב"ה את מאמרה ולא סיים מה שתמהה גם על אישה, ואין ראיה דמותר או מצוה לשנות מפני ד"ש -- והנה מעלת יעקב ידוע ע"פ המדרש שלא שינה בדבריו, והאמת היי' כר לרגליו, וכדאיתא בגמ' סוף מכות לא רגל על לשונו זה יעקב. ומה ששינה בדבריו בענין הברכות אין זה כ"א מפני דרכי שלום. וע"פ דין הי' מגיע לו הברכות ולא בא בויכוחים וטענה שהי' יצחק שומע טענותיו הצודקים. אך מפני ד"ש שינה בדבר ליקח ברכותיו בערמה. אך אם נאמר שאין מותר לשנות מפני ד"ש נמצא שמץ עולתה ליעקב ולא הגיע למדרגה שלא מת -- וזהו דקאמר מקודם אין משיחין בסעודה והוא מוכרח מקרא דויאכלו ויאמרו. אליו וגו' דמכאן דאין מסיחין בסעודה. וקשה דלמא לשגר לה הוה של ברכה דאינו שייך כי אם אחר המזון. עכ"ה דלא מ"ד שם לחם דפרשה נדחה וא"כ לא תעשה על עצמה כ"א מה שאדני זקן וא"כ שינה הקב"ה מפני דרכי שלום ולזשם גם יעקב שפיר שינה. ולכך